"אני לא יודע באילו דרכים יפעל הנשיא הנבחר", פתח בשבוע שעבר שר החוץ האמריקאי היוצא, ג'ון קרי. "אבל למדתי שדברים נראים מאוד אחרת כשאתה בתפקיד". קרי אמר את הדברים לקהל של פרצופים מודאגים מכל העולם בוועידת האקלים שהתקיימה בשבוע שעבר במרקש שבמרוקו, בניסיון להפיס את דעתם. בקהל ישבה גם המשלחת הישראלית בראשות השר להגנת הסביבה זאב אלקין. מבינים גם הם, כמו קרי, שלפי שעה זהירות היא שם המשחק. שלא כדאי בינתיים לצאת בהצהרות גדולות לכאן או לכאן באשר לאופן שבו נשיא ארצות הברית הנבחר, דונלד טראמפ, יפעל בנוגע לאקלים העולמי כאשר יידרש לכך ממש. 
עם זאת, את הדאגה היה קשה להסתיר. "אני מאמינה בחוסן של הגופים האמריקאיים", אמרה בשיחה מהוועידה במרקש סיניה נתניהו, המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה. "תשמע, דברים כבר זזים. בנקים לוו כספים, יש מענקים שניתנים מהרשויות הפדראליות בנושא של האקלים והסביבה. זה לא משהו שאפשר לעצור באבחת חרב. וצריך לזכור - בסופו של דבר משרדי הגנת הסביבה לא באים להסיט את הפיתוח העסקי של אותן מדינות – הם באים לטפל במניעת נזקים שישפיעו על בריאות הציבור. אז אם אנחנו חורתים את זה על דגלנו, דברים מתקנים את עצמם. אני לא יכולה לראות התעלמות מעיסוק בבעיות כאלה". 
לא מריח ולא מסריח 

הסיבה לדאגה אינה סוד. במהלך הקמפיין שלו הביע טראמפ לא פעם פקפוק וחוסר אמון בכך שהתחממות גלובלית היא אכן תופעה מהימנה. כחלק מהבטחותיו לקהל הבוחרים שלו כי יהפוך את אמריקה לגדולה שוב, הפנה זרקור אל עבר מכרות הפחם שהיו פזורים פעם באזורי הספר של ארצות הברית והעניקו תעסוקה לאמריקאים רבים. כשעברו התעשיות אל מעבר לים בשביל להתייעל או חוסלו בשל צמצום דרמטי בשימוש בגז ופחם לצורכי אנרגיה, נותרו לא רק מכרות ומפעלים שוממים, אלא גם המוני בני אדם ללא עבודה. ההבטחה של המועמד האאוטסיידר להשיב להם את העבודה והכבוד העצמי נעמה לאוזני הבוחר, ששלשל בהמוניו פתק הצבעה לטראמפ. 
בקהילה המדעית, לעומת זאת, ההבטחות הללו זרעו פאניקה. השבת נפט ופחם כמקור אנרגיה מרכזי, טוענים שם, תחזיר את ארצות הברית והעולם אחורה בכמה עשורים, בעיקר מבחינת כמות פליטת גזי החממה לאטמוספרה והקצנת שינויי האקלים בכדור הארץ.


 הפאניקה התעצמה בספטמבר האחרון, אז הודיע טראמפ כי הוא מתכוון למנות לראשות צוות המעבר האחראי לנושאי האקלים והסביבה את מיירון אבּל, מהמכחישים הגדולים של ההתחממות הגלובלית. נסיגה של ארצות הברית מהתחייבויותיה למאבק בשינויי האקלים, אומרים בקהילה המדעית, עלולה להיות הרת אסון לכל העולם שנים רבות. 
"יש אפשרות חמורה שהדברים הולכים לכיוון של נסיגה אמריקאית מההסכם", אומר פרופ' פנחס אלפרט מהחוג לגיאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב ומתכוון להסכם פריז שנחתם לפני שנה. "והאבסורד גדול במיוחד משום שבשלב זה כל העולם כבר מחויב לנושא. בשנים האחרונות גם סין וגם הודו מתגייסות למאמץ הגלובלי. בעצם, לראשונה בהיסטוריה האנושות מייצרת יותר אנרגיה מאנרגיות נקיות כמו שמש ורוח מאשר מפחם. בייחוד המדינות הסקנדינביות, אבל אפילו מדינה כמו ספרד, שהיא בעלת אקלים דומה לשלנו, התגייסה בשנים האחרונות בצורה דרמטית ביותר". 

טורבינות. "לא נוכל לנהל ערים בלי הטכנולוגיה הזו". צילום: רויטרס
נסיגה אמריקאית מההסכם ההוא חמורה שבעתיים, הוא אומר, לא רק בגלל התפקיד הדרמטי שארצות הברית ממלאת באמנה, אלא גם מפני שארצות הברית היא צרכנית האנרגיה והמזהמת בגזי חממה מספר שתיים בעולם, אחרי סין. "בממוצע כל אזרח אמריקאי מזריק לאטמוספירה בסביבות 20 טון של פחמן דו חמצני", מסביר פרופ' אלפרט. "רק להשוות את זה לזבל רגיל - שם כל אזרח מייצר בממוצע סדר גודל של כחצי טון בשנה. אלא מה, שאת זיהום האוויר אנחנו לא רואים בעין – הוא לא מריח, הוא לא מסריח. נסיגה כזאת של ארצות הברית זה רע מאוד". 
ובשנת 2016 בייחוד. "זאת השנה הראשונה בהיסטוריה שהריכוז של פחמן דו־חמצני עבר את המדד של 400 חלקים למיליון (מולקולות של פחמן דו חמצני, ע"ר). זה דבר שלא היה כדוגמתו. תראה מה קורה בחוץ, גם אצלנו. אנחנו בירידה מתמדת בגשמים מאז שנות ה־70, 10% צניחה, וגם התחזית לחורף הקרוב לא טובה". 
הסכם האקלים בפריז נחתם בדצמבר לפני שנה והציב לעצמו יעד שאפתני: להגביל את ההתחממות הגלובלית לשתי מעלות עד לשנת 2050, ולמעלה וחצי עד סוף המאה הנוכחית. 176 מדינות חתמו על האמנה הרב־צדדית, בהן ישראל, שחתמה עליה באפריל השנה. הוועידה במרוקו נועדה לאשרר את ההתחייבויות ההן ולחפש דרכים להתחיל ליישמן. בפשטות - להמיר את התעשיות המזהמות בנקיות יותר, שיאטו את הרס שכבת המגן של כדור הארץ. אך זה עולה כסף, והרבה, וחוששים כעת בקהילה הבינלאומית שממשל טראמפ יחזור בו מהצהרת ממשל אובמה כי עד שנת 2030 ארצות הברית תפחית את פליטת גזי החממה שלה ב־28% לעומת הרמה שנמדדה שם ב־2005. 
"13% מסך פליטות גזי החממה בעולם מגיעות מארצות הברית", אומר ד"ר יונתן אייקנבאום, מנהל הפרויקטים של גרינפיס ישראל. "אם הם מחליטים עכשיו שהם לא סוחבים את המשא הזה, הם יצטרכו לעשות הרבה יותר אחרי (לאחר כהונת טראמפ, ע"ר), ייאלצו לשדרג הרבה־הרבה יותר את היעדים שלהם כדי לעמוד בקצב השינויים באקלים". 
אמנם 21% מפליטות החממה מגיעים מסין, אך, לדבריו, היא מחויבת להסכם פריז: "סין כן מתכוונת להפחית בצורה מסיבית את הפליטה של גזי החממה אצלה, יש שם השקעות מטורפות בתחום הרוח והשמש. אבל נסיגה של שחקן חזק כמו ארצות הברית משדרת מסר שעלול לחלחל למדינות נוספות, שיגידו 'אוקיי, לא שווה לנו לשתף פעולה בעניין הזה. אז נעלה עוד חצי מעלה בטמפרטורה, לא נורא'". 
 הרכבת כבר יצאה 
החדשות הטובות הן שמסביב לעולם מדינות כבר הבינו את היתרון במעבר לאנרגיות מתחדשות, וככל שנוקף הזמן הן דוחות עוד ועוד את הסדר הישן של נפט ופחם לטובת שמש ורוח. כשהמפה הכללית משתנה כך, זה כמובן משפיע על שפת הסחר, וזה אולי עשוי לקרוץ למנהיג כמו טראמפ, שבמידה רבה מבסס את דמותו והבטחותיו לבוחר על מנוע עסקי. "הרכבת הזאת יצאה", אומרת פרופ' סיניה נתניהו מהמשרד להגנת הסביבה. "היום נושא האקלים יוצר הרבה מאוד חדשנות טכנולוגית, וגם הרבה סחר והשקעות. אנחנו חיים בעולם שבו לא נוכל לנהל ערים בלי הטכנולוגיה הזאת. בנקים נתנו הלוואות, מדינות נתנו ערבויות, הדברים האלה כבר נעים, כבר מתקדמים. אז ייתכן שנראה האטה בהשקעות במחקר של אנרגיות מתחדשות, אבל אני מאמינה שאם תהיה ירידה, תהיה עלייה אחרי. ארצות הברית לא שמה את כל הביצים בסל אחד". 
לדבריה, גם אם ישנו חשש, בוועידת האקלים בשבוע שעבר היא לא שמעה נסיגה מההתחייבויות האקולוגיות שהושגו בוועידת פריז, ובכלל, מצד אף אחת מהמדינות. "אף אחד לא מעלה על דעתו שהמדינות המפותחות יעשו לעצמן הנחות", היא ממשיכה. "היו מקרים בהיסטוריה שצדדים לאמנות בינלאומיות החליטו לפרוש, אבל זה לא כל כך פשוט לעשות. לדברים כאלה יש תמיד השלכות". 
לא כולם אופטימיים. "הסכם פריז הוא לא הסכם מחייב", מזכיר ד"ר איקנבאום מגרינפיס. "הוא לא בעל ממד נוקשה. עש את זה בכוונה ככה, כדי לחבר הרבה יותר מדינות על מנת ליצור שיח ולכונן כמה שפחות מסגרות". 

ועידת האקלים בפריז. "אפשר להבין מה דוחף אותו". צילום: רויטרס
לדבריו, לנסיגה אמריקאית תהיה השלכה ישירה על מדינות נוספות ולו בשל ההשקעות האדירות של הממשל האמריקאי בתשתית האקולוגית של מדינות מתפתחות שונות, כמו אנגולה למשל. וזה עוד לא הכל. "עלול להיווצר מצב אבסורדי, שמכיוון שהעולם עובר לאנרגיה מתחדשת, למי שמשתמש בגז ונפט יש חלון הזדמנות קצר להשתמש בהם", הוא אומר. "אז ינסו למכור כמה שיותר גז ונפט, שיגבירו את השימוש בטווח הקצר לפחות. הרי אין מצב שבעוד עשר שנים יהיה מקום בעולם שעדיין יהיה שווה להשקיע בייצור חשמל מאנרגיה של נפט וגז, מה שנקרא אנרגיה פוסילית, לעומת רוח ושמש. זה אומר שהנפט והגז שבבטן האדמה – לעולם לא יהיה אפשר לעשות מזה כסף בעתיד". 
לדבריו, גם אם טראמפ יחליט לבסוף לחזור בו בחלק מההצהרות הללו, התיקון גדול מכדי שנישאר אדישים לכך. "יש סיבה לדאגה", הוא פוסק. "הראשונה והישירה היא שארצות הברית הכריזה שתפחית פליטת גזי חממה ותעבור לאנרגיה מתחדשת. זה מבורך אבל זה המינימום. צריך לזכור שארצות הברית מתחילה ממקום מאוד נמוך בנושא הזה. אז גם מצב של הקפאה ואי שדרוג היעדים שאובמה הלך עליהם זה לא טוב". 
פרופ' אלפרט מהחוג לגיאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב, לא בונה על אפשרות כזאת. "אם טראמפ מבטל את החוקים שהכניס אובמה לאנרגיה נקייה, אז מאיפה הם יקדמו את האנרגיות?", הוא אומר. "מה, הם יחזרו לאנרגיה חשמלית מפחם? מדלק? מגז? זה מה שהוא הבטיח וזה מה שמשך אליו הרבה מאוד אנשים. אז אפשר להבין מה דוחף אותו". 
עם זאת, פרופ' נתניהו מרגיעה. נזקי ממשל טראמפ לסביבה, אם יקרו כאלה, בכל מקרה לא יהיו בלתי הפיכים. "באחד משיריו, ליאונרד כהן אומר: I Don’t Trust My Inner Feelings - Inner Feelings Come and Go, היא אומרת. "אז אני מאמינה שזה יבוא וילך. ארצות הברית היא מדינה חזקה והיא תתמודד".