קיסר הרומאי מרקוס אורליוס, האחרון מחמשת “הקיסרים הטובים” של רומא, כפי שכינה אותם לימים המדינאי-פילוסוף ניקולו מקיאוולי, היו 13 צאצאים. לשר ההגנה הבא של ארצות הברית, ג׳יימס (ג’ים) מאטיס, אין ילדים. הוא גם לא נישא מעולם. על כן זכה לכינוי – אחד מרבים – “נזיר מלחמה”. ובכל זאת, מאטיס מצא באורליוס, קיסר ופילוסוף סטואי, מורה לחיים. את ספר ה”הרהורים” שלו מאטיס נושא לשדה הקרב. בזאת הוא מצטרף לשורה מתארכת ומכובדת של מנהיגים ואמנים שמצאו ניחומים בקטעי הביוגרפיה וההגות הקצרים שכתב הקיסר בן המאה השנייה לספירה.
הנשיא הנבחר של ארצות הברית, דונלד טראמפ, הודיע בשבוע שעבר, בכנס פוסט-בחירות שהזכיר מאוד את כנסי הבחירות שלו, על מינויו של מאטיס לשר ההגנה. אך כאשר עשה זאת לא בחר בכינוי הנזירי של מאטיס, אלא בכינוי אחר שדבק בו – על פי דיווחים מדובר בכינוי שמאטיס מחבב פחות: “מאד דוג”, כלב משוגע. טראמפ גם השווה את מאטיס לגנרל האגדי ג’ורג’ פטון, גיבור מלחמת העולם השנייה. “הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לפטון”, אמר טראמפ. קרוב – אך לא באמת פטון, שהרי אין בכוחן של מלחמות הברירה המוגבלות שבהן השתתף מאטיס, באפגניסטן ובעיראק, להצמיח אגדות מסדר הגודל של פטון, שדהר עם הטנקים שלו על אדמת אירופה הכבושה במלחמה הגדולה בכל הזמנים.
המסורת הפוליטית האמריקאית – בניגוד לזו הישראלית – אינה גורסת מינוי של גנרל לשר הגנה. החוק האמריקאי, שאותו הקונגרס יצטרך לשנות כדי לאפשר למאטיס לכהן, קובע צינון של שבע שנים בין שירות בכוחות המזוינים לבין מינוי לקבינט. ויש כבר מי שהודיע שיתנגד, עקרונית כמובן, למינוי הזה. כך למשל הסנאטורית הדמוקרטית קירסטן גיליברנד מניו יורק, שנדרש מוח חשדן כדי להניח שלו היה מדובר במינוי של הנשיא ברק אובמה, הייתה מן הסתם מקבלת החלטה עקרונית אחרת.
כך או כך, טראמפ עושה כאן מהלך לא שגרתי כפול: גם ממנה גנרל בכיר לתפקיד שמחזיקיו עד היום היו אזרחים, וגם ממנה קצין שתקופת הצינון שלו טרם הושלמה. רק איש צבא אחד זכה לכבוד הזה עד כה, מאז נוסד משרד ההגנה האמריקאי: אגדה אחרת של ימי מלחמת העולם השנייה – הגנרל ג’ורג’ מרשל.
שם קוד “כאוס”
מאטיס (66) השתחרר מהשירות בשנת 2013, ובעצם נדחף החוצה ממנו על ידי ממשל אובמה. לפני כן עשה את כל הקריירה המקצועית שלו בכוחות המזוינים. הוא התגייס בגיל 19 ושירת בנחתים. כקצין זוטר, ואז בכיר יותר, ועוד יותר. הוא לחם במלחמת המפרץ הראשונה, אחר כך היה הקצין שפיקד על אחד הכוחות הראשונים שנכנסו לאפגניסטן, וב-2003 פיקד על דיוויזיית הנחתים הראשונה במלחמה בעיראק. בשיא הקריירה הצבאית שלו כיהן כשלוש שנים כמפקדה של הזירה האזורית הבוערת ביותר בעשור וחצי האחרונים – סנטקום (Centcom), פיקוד המרכז, האחראי על הטיפול ברוב מדינות המזרח התיכון (אך לא ישראל). זה היה התפקיד האחרון שלו.
הנשיא אובמה, שחתר להסכם עם איראן, לא אהב את הגנרל הלוחמני שראה באיראן גורם מערער יציבות וגילה חשדנות כלפי צעדים של פייסנות כלפיה. “בכל בוקר הייתי מתעורר, ושלוש השאלות הראשונות שהיו לי היו קשורות לאיראן, ואיראן ואיראן”, אמר מאטיס בעבר. “היא נשארה השחקן הכי תוקפני במזרח התיכון”. אובמה שחרר אותו מהתפקיד, וכך מן הסתם הפך אותו לאחד המועמדים המובילים לכהן בכל ממשל רפובליקני שאפשר להעלות על הדעת.
קשה היה למצוא מי שיאמר על מאטיס מילים רעות בשבועות האחרונים, מאז התברר שסיכוייו לקבל את התפקיד גדולים (טראמפ כנראה הציע אותו קודם לגנרל אחר, שדחה את ההצעה). שלא כמו פטון, שהיה מנהיג של חיילים, אך התפרסם גם ביחסו הקשוח אליהם – השעייתו המהדהדת בעיצומה של מלחמת העולם באה בעקבות הפרסומים על כך שסטר לחיילים הלומי קרב – מאטיס הוא גנרל שהחיילים אוהבים. גנרל שנכנס לשוחות, שמוביל את הכוחות, שמתלכלך באבק הקרב וישן בשטח. בין לבין, הוא חלק עם קציניו מחוכמתו והשכלתו הנרחבת. ספרייתו עמוסה בספרים, ובימים האחרונים נפוצו גרסאות שונות על מספרם המדויק של הכותרים שהכילה. הממעיטים כתבו אלף ספרים, המרבים הגיעו עד כדי 7,000 ספרים. אך לא היה מי שהתווכח על הטענה הבסיסית: מאטיס הוא גנרל שמרבה לקרוא ומרבה לצטט ומטיל גם על פקודיו חובות קריאה. הוא גנרל שמתעניין במלחמה לא רק בהיבט המעשי, אלא גם בהיבט האינטלקטואלי.
הוא התנגד להסכם הגרעין עם איראן, וסבר שאיננו עשוי היטב, אך כיום אינו מהקוראים לבטלו. מאטיס הוא איש ממסד צבאי: שם הקוד שלו במלחמת עיראק אמנם היה “כאוס”, אבל מאטיס אינו גנרל שמחפש מלחמות, גם לא כזה שמעוניין בהפעלת כוח או בכפיית אידיאולוגיה וערכים אמריקאיים על שאר העולם. מאטיס מבקש יציבות. ואם כדי להשיג אותה נדרשת מארצות הברית ברית אמיצה עם דיקטטורים, לא יבחל בה. לכוחותיו שנכנסו לעיראק העביר סדנאות ברגישות תרבותית, כדי שלא יפעלו באופן שפוגע בכבודם של המקומיים. הוא גם עודד אותם לגדל שפמים, כדי שלא יבלטו
במערביותם בעודם מסתובבים ברחובות.
בהקשר הישראלי נרשמו בעברו של מאטיס התבטאויות שעלולות לעורר חשש מסוים בירושלים. מאטיס העיד שכמפקד פיקוד המרכז ״שילם מחיר כל יום״ משום "שהאמריקאים נראים כמוטים לטובת ישראל". מאטיס הזהיר גם שללא השגת פתרון של שתי מדינות, ישראל תחדל מלהיות מדינה יהודית או שתהיה מדינת אפרטהייד. "זה לא עבד מי יודע מה בפעם האחרונה שראיתי את זה קורה במדינה מסוימת" – קרי דרום אפריקה – אמר. מאטיס ביקר בישראל פעמים רבות, ובצמרת הביטחונית שלה יש כמה מכרים שמדברים בשבחו.
בין ארגוני הימין היהודיים באמריקה הדעות חלוקות: יש הסבורים שהערותיו של מאטיס בשאלת ההתנחלויות מחייבות התנגדות למינויו, אך אחרים סבורים שמדובר במינוי ראוי של מי שיגלגל לאחור כמה מההחלטות של ממשל אובמה ויחזק את נוכחותה של ארצות הברית במזרח התיכון – צעד שישראל בוודאי רוצה בו.
אבל זהירותו בהתוויית האסטרטגיה האמריקאית אינה מתורגמת להימנעות בשדה הקרב. באחד האירועים היותר שנויים במחלוקת בשלב הראשון של מלחמת עיראק, שחרר מאטיס מהתפקיד את אחד ממפקדי הכוחות שלו, אלוף משנה ג’ו דאודי. “זו הייתה החלטה שמבוססת על קצב ביצוע המשימה”, קבעה ההודעה הלקונית המסבירה את הפיטורים הלא־ שגרתיים בעיצומו של קרב. אין דרך להכריע מי מהשניים צדק: מאטיס רצה שהכוחות ינועו במהירות קדימה, דאודי החליט להאט במעט כדי לחסוך בחיי חייליו. מאטיס חשב שהקולונל שבפיקודו סובל מזהירות יתר. דאודי חשב שמאטיס החמיר איתו, וששיקול הדעת שהפעיל היה סביר. בכל מקרה, לא כזה שמצדיק את פיטוריו באמצע הדהירה לבגדד, בשיחה קצרה באוהל מדברי, שבסופה נדרש להפקיד בידי המפקד את נשקו. “הוא חשב שאהרוג את עצמי”, אמר דאודי בדיעבד. מי שהעידו על ההחלטה הזאת לאחר מכן הסבירו שלמאטיס יש נטייה לקבל החלטות במהירות ולא להביט לאחור.
ביטחון עצמי
מה קסם לטראמפ באיש הזה קל להבין. יש לו נטייה לבוטות ואפס סובלנות לתקינות פוליטית. יש לו שובל של מעריצים שמקרין גם על הממנה. יש לו ניסיון צבאי כחייל וניסיון מדיני כראש פיקוד שהתחכך בדרגים הפוליטיים בכל מדינות המזרח התיכון. טראמפ מפגין מידה של ביטחון עצמי בבוחרו במאטיס, שאינו ידוע כמי שמתקפל בפני הממונים עליו ואינו מהסס להילחם על עמדתו גם כאשר הוא עלול לשלם על כך מחיר. ועוד: טראמפ מקדם כאן לתפקיד בכיר ובולט את מי שכמה מיריביו במפלגה הרפובליקנית רצו להריץ לנשיאות כדי לטרפד את הבחירה בו עצמו. מאטיס קיבל פניות, שקל ודחה. אבל זה כמובן איננו מבטיח שידחה פניות גם בפעם הבאה, אם וכאשר יתקלקלו יחסיו עם הנשיא.
הוא לא יהיה שר ההגנה הראשון שהתפרסם במכתמים מפיו שנחרתו בזיכרון. כמוהו היה גם דונלד רמספלד, שכיהן בתפקיד הזה פעמיים, בתחילה בכהונת הנשיא ג’רלד פורד, ולאחר מכן, למשך שש שנים נוספות, בכהונת הנשיא ג’ורג’ בוש – בעת שמאטיס לחם באפגניסטן ובעיראק. אבל הציטוטים של מאטיס מוצלחים יותר, ובימים האחרונים התחרו אתרי החדשות באיסוף קולקציות של להיטיו הגדולים. “היו מנומסים, היו מקצועיים, והכינו תוכנית להרוג את כל מי שתפגשו”, ייעץ לפקודיו במארינס בעיראק. בהתבטאויות שעוררו עניין ומחלוקת לא היסס לומר ש”יש חארות בעולם שצריך פשוט לירות בהם”, וגם לא לחלוק עם מאזיניו את העובדה שהוא קצת נהנה מההרג הזה: “אתה נכנס לאפגניסטן, יש לך שם אנשים שמרביצים לנשים כבר חמש שנים כי לא לבשו רעלה. אתם יודעים, לאנשים כאלה כבר לא נשארה שום גבריות. אז זה די כיף לירות בהם... זה כיף לירות בכמה אנשים”.