מתה מזכירתו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס, ברונהילדה פומזל, בת 106 במותה. פומזל הייתה מזכירתו והעוזרת האישית של גבלס. "איש לא מאמין לי כעת, אבל לא ידעתי דבר", היא אמרה בעבר. פומזל עבדה בלב "מכונת" התעמולה הנאצית, ובסרט שנעשה עליה בשנת 2016 היא מספרת שאין לה חרטה על דבר וכי לא ידעה על מעשי הזוועות של הנאצים.
 
על גלבס אמרה: "זה היה נדיר עבורנו לראות אותו בבקרים. תמיד ידענו כשהגיע, אבל לרוב לא ראינו אותו עד אשר עזב את המשרד שלו, יצא בדלת שהובילה ישירות לחדר שלנו, כדי שנוכל לשאול אותו כל שאלה שהייתה לנו, או שניידע אותו מי התקשר. לפעמים הילדים שלו היו מגיעים לבקר והיו מאוד נרגשים לראות את אבא שלהם בעבודה שלו. הם היו מגיעים עם כלב הארדייל טרייר המקסים שלהם. הם היו מאוד מנומסים, והיו קדים קידה ולוחצים את ידנו". 
 
"בזכות" עבודתה, פומזל הייתה קרובה מאוד אל שר התעמולה הנאצי והיא אחת מהשורדות האחרונות מהאנשים שהיו קשורים לבכירי המכונה הנאצית. בסרט הדוקומנטרי שיצא עליה,"חיים גרמנים", סיפרה שלא ידעה דבר על רצח שש מיליון היהודים בזמן המלחמה, ועל כן אין לה תחושת אשמה על מה שעשו הממונים עליה. "לא רואה עצמי כאשמה", סיפרה, "אלא אם כן תאשים את כל האוכלוסייה הגרמנית על כך שבסופו של דבר אפשרו לממשלה לקחת שליטה. זה היה כולנו. כולל אותי". 

נלקחה בשבי בידי הצבא הסובייטי בסוף המלחמה 


פומזל נלודה בינואר 1911, ועבדה ככתבנית עבור סוכן ביטוח יהודי במשך מספר שנים בשנות נעוריה. לטענתה הייתה תמיד א-פוליטית, אך היא הצטרפה למפלגה הנאצית כאשר עלתה לשלטון ב-1933, במטרה לעבוד בעבודה ממשלתית ברדיו הלאומי הגרמני. כישוריה ככתבנית, לטענתה, הם שהביאו אותה לעבוד כמזכירתו של גבלס ב-1942. היא תארה את גבלס כ"גבר נאה ומעט נמוך" שתמיד היה מטופח ולבוש היטב, אך היה גם יהיר. 
 
לפומזל הייתה ידידה יהודית, אווה לבנטל, שנעלמה במהלך 1943. כשש שנים לאחר מכן, פומזל גילתה שחברתה מתה באושוויץ. "האנשים שכיום אומרים שהם היו עושים יותר עבור היהודים המסכנים הנרדפים הללו, אני באמת מאמינה שהם מתכוונים לזה", סיפרה. "אך גם הם לא היו עושים זאת"
.
פומזל נלקחה בשבי בידי הצבא הסובייטי בסוף מלחמת העולם השנייה, ובחמש השנים שלאחר מכן שהתה במחנה מעצר. ב-1950 חזרה לעבוד ברדיו הגרמני, שם המשיכה לעבוד במשך 20 שנים.
 
היא סירבה לדבר על עבודה עבור גבלס עד 2011, אז התראיינה לעיתון, ולאחר מכן באריכות רבה ביותר בסרט דוקומנטרי. "זה לחלוטין לא נוגע לניקוי המצפון שלי", אמרה, "באמת, לא עשיתי דבר פרט ללהקליד במשרד של גבלס".
 
היא נפטרה בביתה במינכן מספר שבועות לפני יום הולדה ה106. בראיון שהעניקה בשנה שעברה סיפרה כי היא שמחה שימיה ספורים. "במעט הזמן שנותר לי- ואני מקווה שזה יהיה חודשים ולא שנים-אני אוחזת בתקווה שהעולם לא יתהפך שוב כפי שעשה אז, למרות שהיו כמה התפתחויות מחרידות, הלא כן? אני חשה הקלה על כך שמעולם לא היו לי ילדים שאני צריכה לדאוג להם".