"מלניה מזכירה את ג'קי קנדי". זו הייתה אחת הכותרות הרווחות בערוצי החדשות מסביב לעולם למחרת טקס ההשבעה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. לגברת ראשונה חדשה לא יכולה להיות מחמאה גדולה מזו. השמלה והז'קט התכלת המאופקים והאלגנטיים של ראלף לורן, בשילוב נעלי סטילטו באותו צבע, כפפות ארוכות ושיער אסוף, שיוו למלניה מראה סיקסטיזי מובהק.
גם מי שלא ידע שקנדי בעצמה לבשה תכלת ביום שבו הפכה לגברת הראשונה של אמריקה, לפני 56 שנה, מן הסתם נזכר בה כשראה את מלניה באותו מעמד היסטורי. הרצון שלה להידמות לגברת הראשונה המפורסמת והפופולרית ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית הוא מובן. מצד שני, כדאי שתיזכר איך הסיפור ההוא נגמר.
בכל מקרה, מלניה טראמפ היא לא היחידה שנזכרת בימים אלה בג'קי קנדי. 23 שנה לאחר מותה, מגיעה קנדי למסך הגדול. זאת לא הפעם הראשונה ששחקנית מגלמת את דמותה. אין ספור סרטים, סרטי טלוויזיה ומיני–סדרות הופקו על משפחת קנדי. לפני כמה שנים קיבלנו את קייטי הולמס בדמותה במיני–סדרה "הקנדיס", ואפילו כוכב הדראג השמנמן דיוויין גילם את ג'קי בסרט קצר ושערורייתי של ג'ון ווטרס מסוף הסיקסטיז.
אבל "ג'קי", הדרמה הביוגרפית של הבמאי הצ'יליאני פבלו לריין, שעלתה בארצות הברית בדצמבר ותגיע בקרוב גם אלינו, היא סרט הקולנוע הראשון שמתרכז בסיפורה של ג'קלין לי בובייה קנדי אונאסיס - אשת החברה שהתחתנה עם ג'ון פ' קנדי, וישבה לצדו בלימוזינה הפתוחה שבה נורה למוות בדאלאס, טקסס, ב–22 בנובמבר 1963. בתקופה שבה כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על המשמעות של נשיא ארצות הברית ורעייתו מתערער לנגד עינינו, אין זמן מתאים יותר להיזכר בג'קי.
אייקון אופנה
ג'קלין קנדי הייתה הגברת הראשונה המודרנית הראשונה. בלעדיה, מישל אובמה כנראה לעולם לא הייתה עושה קריוקי באוטו בתוכנית הלייט–נייט של הקומיקאי ג'יימס קורדן. ג'ק (כפי שג'ון פ' קנדי כונה) וג'קי היו צעירים יחסית, הם היו יפים, אופנתיים ומאוד פוטוגניים. הם נראו כמו כוכבי קולנוע יותר מאשר כמו זוג נשיאותי, והם התאימו לרוח התקופה שנשלטה על ידי הטלוויזיה, שהפופולריות שלה הלכה וגדלה. לאחר מותו של קנדי, קיבל הבית הלבן בתקופתו את הכינוי "קמלוט", על שם טירתו של המלך ארתור - דימוי שהעלתה ג'קי בראיון שנתנה למגזין "לייף" אחרי הרצח.
הדבר הראשון שחושבים עליו כשמדברים על ג'קי קנדי הוא כמובן היותה אייקון אופנה, שממשיך להשפיע ולהוות השראה עד עצם היום הזה. בזמן אמת, כמעט כל דבר שלבשה הפך לטרנד חם. האאוטפיט המפורסם ביותר שלה הוא כמובן חליפת שאנל הוורודה, שאותה לבשה עם כובע פילבוקס תואם ביום ההתנקשות בבעלה.
יש הטוענים שהחליפה לא הייתה שאנל אמיתי, אלא חיקוי יוקרתי ומדויק שנרכש בניו יורק כדי להימנע מהביקורות שאותן ספגה בכל פעם שקנתה ממעצבי אופנה אירופים - צעד המביע חוסר תמיכה בתעשיית האופנה המקומית. חליפה של שאנל - או חיקוי מוצלח שלה - הייתה סמל ראשון במעלה לשיק בורגני, ומי שלבשה כזאת נחשבה לאישה אינטליגנטית ועצמאית.
ג'קי, שגדלה בבית עשיר ומיוחס, הייתה מאז ומעולם חובבת אופנה. שוב, כדי לא להכעיס בחיבתה למעצבים צרפתים, היא שכרה את שירותיו של מעצב האופנה אולג קאסיני - חצי אריסטוקרט רוסי חצי איטלקי, שנולד בפריז, אבל חי ועבד באמריקה - שהופקד על עיצוב בגדיה. "הלבשתי את ג'קי כדי שתהיה כוכבת בסרט, וזה מה שהייתה, הגברת הראשונה המפורסמת ביותר בכל הזמנים", העיד קאסיני. "אני הפכתי למזכיר הסטייל שלה".
בעודו מושפע מסטנדרטי התפירה של הקוטור הצרפתי, קאסיני עיצב לג'קי מלתחה שהתאפיינה בעיצובים נקיים ופשוטים, קווים גיאומטריים וישרים, ובדים איכותיים ויוקרתיים. הוא ראה בג'קי "מלכת אמריקה" ועיצב את בגדיה בהתאם. בעזרתו, הפכה לשם נרדף לטוב טעם עבור דור שלם של נשים צעירות.
כמי שנדרשת לארח את כל המי ומי בבית הלבן, אופנה תמיד הייתה חלק חשוב מחייה של הגברת הראשונה. כיום ניתן לראות את השמלות המפוארות של מרתה וושינגטון, דולי מדיסון או גרייס קולידג' במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית בוושינגטון, אך ג'קי העלתה את הרף בדבר הציפייה מהגברת הראשונה. לא רק להתלבש בצורה מסוימת אלא גם להוות מודל לחיקוי בענייני אופנה, לחדש ולהשפיע.
לא כל הגברות הראשונות שבאו אחריה ענו באופן מלא על הציפייה הזו. ברברה בוש הייתה בת 63 כשעברה לגור בבית הלבן, כך שהיא מראש לא נדרשה לשחק את המשחק. מי שכן שיחקה אותו, בהצלחה, היא מישל אובמה, שנחשבת לגברת הראשונה האופנתית ביותר מאז ג'קי. על הסגנון שלה נאמר שהוא על–זמני ומדבר לכל הדורות, ושהנטייה שלה לערבב אופנה גבוהה ונמוכה (לאירועים מיוחדים היא לבשה בגדי מעצבי־על, ביומיום הזמינה מאסוס כמו כולן) אפשרה לנשים מהשורה להזדהות איתה.
מלניה טראמפ רק נכנסה לתפקיד, אבל כבר מנבאים שאף על פי שהיא דוגמנית לשעבר, יפהפייה שעולם האופנה לא זר לה, הגברת הראשונה החדשה לא תיחשב מובילת דעת קהל בענייני אופנה כמו קנדי או אובמה. בינתיים, לפחות, היא לא הביאה אף בשורה חדשה, ובעיקר חיקתה נשות נשיאים שבאו לפניה (את מישל אובמה בנאום, את ג'קי בשמלת ההשבעה) כדי לזכות בשמץ של לגיטימציה. מה שבטוח, בדרכה יעמדו לא מעט קשיים: מעצבים כמארק ג'ייקובס ואחרים מסרבים להלביש אותה, ואילו אתר האופנה המוביל Fashionista.com הודיע כי הוא לא מתכוון לסקר כל בחירה אופנתית שלה, כמקובל, על מנת לא לתרום לנורמליזציה של בני הזוג טראמפ בבית הלבן.
הילרי קלינטון מעולם לא הייתה מחוברת לאופנה. באוטוביוגרפיה שלה, "Living History", היא מספרת שכאשר בעלה ביל החליט לרוץ לנשיאות, היא התייעצה עם ג'קלין קנדי מה לעשות כדי לשפר את הופעתה. "כששאלתי אותה אם עלי להפקיר את עצמי בידי צוות של יועצים מפורסמים, כפי שאנשי תקשורת מסוימים יעצו לי, היא נראתה מזועזעת", כתבה קלינטון על השיחה. "'את צריכה להיות עצמך', היא אמרה. ‘בסוף תמצאי את עצמך לובשת את התפיסה של מישהו אחר לגבי מי את ואיך את צריכה להיראות. תתרכזי במה שחשוב לך'".
בסופו של דבר, קלינטון כמובן נכנעה ליועצי האופנה, אבל האמת של ג'קי מהדהדת למרחקים. לא משנה כמה יועצים או יופי יש לאישה, אי אפשר להיות אייקון אופנה אם זה לא בא מבפנים. "נשים מעטות לאורך ההיסטוריה הציתו את הדמיון כמוה. דמותה שורדת בזכות אומץ לבה והחן שלה", אמר עליה מעצב־העל ולנטינו. "היא הייתה מקורית, היא הייתה אייקון".
הלוק המושלם של ג'קי לווה גם בשלל גינונים אירופיים. היא דיברה צרפתית, איטלקית וספרדית והביאה לעלייה בפופולריות של קורסים ללימוד שפות זרות למבוגרים בארצות הברית. היא שכרה שף צרפתי לבית הלבן והביאה לעלייה בפופולריות של המטבח הצרפתי באמריקה. הלייף–סטייל הזוהר שלה, שכלל ביקורים תכופים בחו"ל, היה משהו לשאוף אליו. "אני חושבת שהסטייל שלה היה מאוד אופטימי, וההרגשה הייתה שאמריקה באמת יכולה לעשות הכל", אומרת מעצבת האופנה סינתיה ראולי. "אופטימי במובן שהיא חיה את החיים שכולם רצו לחיות".
האמא מספר אחת
סיבה נוספת לפופולריות העצומה של ג'קי מהרגע הראשון שנכנסה לבית הלבן היא שזוהתה קודם כל עם תפקיד הרעיה והאם. כשקנדי רץ לנשיאות, ג'קי הייתה בת 31, אם לקרוליין הפעוטה, ובמהלך הקמפיין היא נכנסה שוב להריון. הריונה הפך אותה לאנושית ולמקור להזדהות לדור שלם של אמהות. זה קרה בשיא תקופת הבייבי בום - אמריקה הייתה מלאה באמהות צעירות. קצת יותר משבועיים אחרי שקנדי נבחר לנשיא, בנובמבר 1960, ילדה ג'קי את בנם, ג'ון קנדי ג'וניור, בניתוח קיסרי. ג'קי בילתה שבועיים אחרי הלידה בבית החולים, וכל פרט על התאוששותה ועל מצב הילוד דווח בתקשורת.
בתור אמא, ג'קי הייתה מאוד זהירה בהתנהלות שלה מול התקשורת. היא הייתה אשת הנשיא הראשונה ששכרה את שירותיה של דוברת - בנפרד מדובר הבית הלבן - שצמצמה את כמות התגובות שמסרה לתקשורת בעניינים שונים והגבילה את חשיפת ילדיה.
בעוד קנדי התייחסה ברצינות לתפקידים המסורתיים של הגברת הראשונה - כאשת משפחה וכמארחת למופת - היא הוסיפה להם היבטים חדשים, מודרניים יותר, שהתאימו לרוח התקופה שבה החלו לנשב רוחות קלות של פמיניזם, עוד לפני המהפכה הפמיניסטית של סוף שנות ה–60. אלינור רוזוולט אומנם נסעה כנציגת הצלב האדום לבקר חיילים אמריקאים מעבר לים בזמן מלחמת העולם השנייה, אבל ג'קי קנדי הייתה אשת הנשיא הראשונה שנסעה למדינות זרות כנציגת ארצות הברית - עם או בלי בעלה.
ג'ון פ' קנדי קלט את הכישרון הדיפלומטי של רעייתו. הוא ידע לנצל את ההבנה שלה בנושאים בינלאומיים, בשילוב יכולתה לשוחח עם חרושצ'וב או דה גול באופן שינעם ויחניף להם, ולהוציא את המיטב מהפופולריות העצומה שלה מבית ומחוץ. מהבחינה הזאת, ההשפעה של ג'קי על נשות הנשיאים שבאו אחריה הייתה עצומה. פט ניקסון ביקרה באפריקה, וגם ליוותה את בעלה לאסיה בתפקיד דיפלומטי; רוזלין קרטר נסעה לדרום ולמרכז אמריקה. מאז ג'קי, כל גברת ראשונה נוסעת בתפקיד רשמי זה או אחר למדינות מרוחקות.
הפרויקט העיקרי של ג'קי בזמן כהונתה כגברת ראשונה היה רסטורציה של הבית הלבן, שבמסגרתה ייסדה את התפקיד של אוצר/ת הבית הלבן ואת האגודה ההיסטורית של הבית הלבן. את התוצאה המוגמרת היא הציגה לציבור במסגרת סיור מצולם של הבית הלבן ששודר בטלוויזיה האמריקאית בחג האהבה של 1962, שזיכה אותה בפרס האמי.
קנדי היא כמובן לא אשת הנשיא הראשונה שלקחה על עצמה פרויקטים שונים, אבל משום שעשתה זאת בעידן המדיה, היא ביססה את הציפייה מהגברת הראשונה להתמקד בפרויקט גדול אחד בעל ערך חברתי או קהילתי בזמן שבעלה מנהל את המדינה. הפרויקט הגדול הבא של ג'קי, אגב, היה פיקוח על הקמת הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'ון קנדי, שהנציחו את בעלה המנוח.
על הכוונת
ג'קלין חיה עוד כ–30 שנה לאחר רצח בעלה. אחרי מותו עברה עם ילדיה לניו יורק. ב–1968, לאחר רצח אחיו, רוברט קנדי, שהייתה מאוד קרובה אליו, הכריזה ג'קי כי היא מתחתנת עם איל הספנות היווני אריסטוטלס אונאסיס ועוזבת את ארצות הברית, מתוך חשש לחיי ילדיה. התחושה שלה הייתה שבני קנדי על הכוונת.
ג'קי התאלמנה בשנית פחות מעשור אחרי שהתחתנה עם אונאסיס. ב–20 השנים האחרונות לחייה היא עבדה כעורכת בהוצאה היוקרתית דאבלדיי והתגוררה בניו יורק. ב–1994 היא מתה מסרטן ונקברה לצד ג'ון פ' קנדי ושני התינוקות המתים שלהם, ארבלה ופטריק, בבית הקברות הלאומי ארלינגטון שליד וושינגטון.
יש שיאמרו שתפקיד חייה של ג'קי לא היה אשת הנשיא אלא אלמנתו. המוות לא היה זר לה: בתם הראשונה של בני הזוג, ארבלה, נולדה ללא רוח חיים בשנת 1956, ואילו בנם הרביעי, פטריק, מת בגיל יומיים, שלושה חודשים לפני רצח קנדי. ההחלטה הראשונה שקיבלה לאחר הרצח הייתה לא להסיר את חליפת שאנל הוורודה המוכתמת בדמו של בעלה. לטענתה, היא רצתה להישאר בחליפה והתחרטה על כך ששטפה את הדם מפניה ומידיה, כי רצתה ש"יראו מה הם עשו לג'ון".
היא המשיכה ללבוש את החליפה המוכתמת כאשר עמדה לצדו של סגן הנשיא לינדון ג'ונסון במטוס הנשיאותי, כשהושבע ליורשו של קנדי, שעתיים בסך הכל לאחר הרצח. ג'ונסון רצה שג'קי תעמוד לצדו, משום שנוכחותה תעניק לגיטימציה לנשיאות שלו. החליפה מעולם לא נוקתה מדמו של קנדי, וכיום היא מאוחסנת בארכיון הלאומי של ארצות הברית, הרחק מעיני הציבור, על פי הוראתה של קרוליין קנדי, היורשת היחידה שעדיין בחיים. בשנת 2103 הנושא ייפתח למו"מ מחודש ואולי אז החליפה תוצג סוף–סוף לציבור.
מעצבת התלבושות הצרפתייה מדלן פונטיין שחזרה את החליפה עבור נטלי פורטמן ב"ג'קי". שאנל סיפקו לה את הכפתורים ופריטים אחרים ממנה. הסרט מתרכז אף הוא בתפקידה של ג'קי כאלמנה טרייה בימים שבין הרצח להלוויה.
לאחר הטראומה שחוותה, היא הייתה יכולה לקחת צעד אחורה. במקום זאת בחרה לקחת על עצמה את ארגון הלווייתו הציבורית המפוארת של בעלה - האירוע הראשון ששודר בשידור חי בטלוויזיה מסביב לעולם. הייתה זו יריית הפתיחה של הכפר הגלובלי, וג'קי קנדי שימשה ככוכבת הראשית של האירוע. עיני כל העולם היו נשואות אל האלמנה הצעירה, הלבושה בחליפה שחורה של בית האופנה הצרפתי ז'יבנשי - עכשיו היא כבר יכלה להרשות לעצמה ללבוש מה שבא לה - ומכוסה ברעלה כהה ודרמטית. החליפה שידרה שילוב מושלם של צניעות וסטייל. ג'קי מצדה לא נשברה לרגע, והובילה את מסע ההלוויה ברגל ברחובות וושינגטון, כשהיא מקרינה חוזק ואצילות.
ג'קי שלטה בארגון ההלוויה ביד רמה, תוך מתן תשומת לב רבה לכל הפרטים. היא פעלה בהשראת דרכו האחרונה של אברהם לינקולן. האירוע גרם לעיתונאית הבריטית ליידי ג'ין קמפבל, שסיקרה אותו עבור ה"איבנינג סטנדרד", לומר משפט שבו ניתן לסכם את פועלה של ג'קי: "ג'קלין קנדי נתנה לעם האמריקאי את מה שתמיד היה חסר לו: הוד והדר".
נשים גדולות
מאז ראשית ימי הקולנוע ועד היום הופקו יותר סרטים ביוגרפיים על גברים מאשר על נשים. "ג'קי" מצטרף, אחר כבוד, לרשימה הלא ארוכה של סרטים המגוללים את סיפוריהן של נשים גדולות לאורך ההיסטוריה. הנה עוד חמישה סרטים ביוגרפיים על נשים.
"קלאופטרה" (1963): הסרט היקר ביותר שהופק עד לאותו זמן מספר על קלאופטרה השביעית מלכת מצרים, שאותה גילמה אליזבת טיילור. רומן סוער ושערורייתי החל על הסט בינה לבין ריצ'רד ברטון, שכיכב לצדה בתפקיד מרקוס אנטוניוס, אהובה המצביא הרומאי.
"הליידי שרה בלוז" (1972): בתחילת הסבנטיז נכנסה דיוות הפופ דיאנה רוס לנעליה של זמרת הג'אז בילי הולידיי בסרט שהיה מועמד לחמישה פרסי אוסקר אך לא זכה באף אחד. הסרט הניב פסקול מצליח, שבו מבצעת רוס את שיריה המפורסמים של הולידיי.
"סלינה" (1997): סרט מושלם לחובבי מלודרמות וטלנובלות. תפקיד הפריצה של ג'ניפר לופז, שזיכה אותה במועמדות לגלובוס הזהב, שבו גילמה את הזמרת האמריקאית–מקסיקנית סלינה קינטאנייה–פרס, הידועה פשוט כסלינה. "מלכת מוזיקת הטחאנו" הייתה הכוכבת הגדולה ביותר בפופ הלטיני בניינטיז, עד שנרצחה בגיל 23 על ידי נשיאת מועדון המעריצים שלה.
"ג'יה" (1998): סרט ביוגרפי של HBO על אחת מדוגמניות־העל הראשונות. אנג'לינה ג'ולי נכנסת לנעליה הטרגיות של ג'יה קרנג'י, הדוגמנית האמריקאית שכיכבה על שערי המגזינים בסוף שנות ה–70, התמכרה להרואין ומתה מאיידס בגיל 26. מילה קוניס בת ה–14 מגלמת בסרט את ג'יה בילדותה.
"המלכה" (2006): הלן מירן זכתה באוסקר ובגלובוס הזהב כשנכנסה לנעליה של המלכה אליזבת השנייה בימים הלא פשוטים שלאחר מותה של הנסיכה דיאנה, בסרטו של סטיבן פרירס.