"השנאה לא תנצח": תושבי לונדון נחושים להראות שהם ממשיכים בשגרה

 

טאוור היל לא הייתה התחנה היחידה שבה הופיע מסר כזה. "אתם חייבים להיות הכי חזקים כשאתם מרגישים הכי חלשים. התנחומים שלנו, העיר שלנו, הגיוון שלנו, החוזק שלנו", נכתב בתחנת אובל שבשכונת למבת. "זה לצד זה, אנחנו ניצבים ביחד", הוסיפו בתחנת טוטנהאם קורט רואד בלב לונדון.  

 

הציטוטים והמשפטים הללו שיקפו היטב את האווירה שלונדון ביקשה להראות בשעות וביום שאחרי פיגוע הדריסה והדקירה, שגבה את חייהם של שלושה בני אדם והיה מתקפת הטרור הקשה ביותר מאז פיגועי ההתאבדות בתחבורה הציבורית ביולי 2005. אף שברחבי העיר עדיין נראו כוחות משטרה חמושים בעקבות העלאת הכוננות, תושבי המטרופולין שבו לעיסוקיהם הרגילים, לעבודה ולבתי הספר. 

 

"אני חי בלונדון ועובד בסיטי אוף לונדון. היום אלך לעבודה ואתעסק בדברים כרגיל ולא אפחד", צייץ איאן לוק תחת התגית "#אנחנו לא מפחדים", שהפכה לפופולרית ביותר בטוויטר מיד אחרי הפיגוע. "המחשבות שלי ביום חמישי הזה מתמקדות בלונדון. יום חדש להראות שאנחנו עומדים יחד, לא משנה מה", צייצה גם מישל בושוף. 

 

פאולה בסנזה כתבה כי היא נמצאת בתחנת הרכבת המקומית שלה וכי "אנשים הולכים לעבודה כרגיל, אבל האווירה מוזרה. להישאר רגועים ולהמשיך". "אני לא מוותרת על צעידה ברחובות של לונדון", הכריזה קרול פרנד, בעוד הבעלים של מסעדת קבבים בשם "מנגל 2" הכריז כי "שום טרוריסטים חסרי מוח לא ירתיעו את תושבי לונדון הטובים מאכילת קבבים".

 

ראש העיר המוסלמי של לונדון, סאדיק חאן, הכריז כי "אסור לנו לאפשר אף פעם לטרוריסטים להצליח. אסור לנו לקבל אף פעם שטרוריסטים יכולים להרוס את החיים שלנו ולהרוס את הדרך שבה אנחנו מנהלים את חיינו". עוד הוסיף חאן, שאמש הוביל עצרת זיכרון עם נרות בכיכר טרפלגר לזכר הקורבנות, "הסיבה לכך שטרוריסטים רוצים לתקוף את לונדון, היא שהם שונאים את העובדה שאנחנו סובלים אחד את השני - נוצרים, מוסלמים, יהודים, הינדים, סיקים, בודהיסטים, חברים בדת מאורגנת או לא. אנחנו מכבדים, אנחנו מחבקים ואנחנו חוגגים אלה עם אלה. וזה יימשך". 

 

גם חברי הפרלמנט, שיממה קודם לכן נאלצו להישאר נעולים במשך יותר מחמש שעות בתוך המבנה, שבו אתמול לעבודתם השוטפת. הם החלו את היום בדקת דומייה לזכרם של הקורבנות, ובהם השוטר קית פאלמר שנדקר למוות בשער הכניסה, אולם מיד לאחר מכן המשיכו בשגרה כאשר השר לסחר בינלאומי, ליאם פוקס, החל לענות על שאילתות שהוצגו לו. "כמו אלפים אחרים שעובדים שם, אני נמצא בדרכי לפרלמנט כרגיל, אבל הדגלים בחצי התורן מראים שזה רחוק מאוד מלהיות יום נורמלי", כתב חבר הפרלמנט, נייג'ל הדלסטון בחשבון הטוויטר שלו.

 

 

חלק מנבחרי הציבור המשיכו לשחזר אתמול את רגעי הדרמה והטרור של יום רביעי אחר הצהריים. "הייתי כמעט חמש שעות נעול באולם ובמסדרונות ההצבעה של בית הנבחרים, עם כ־350 חברי פרלמנט נוספים", תיאר הציר השמרני, גאווין ברוול, בפוסט בפייסבוק. "צפינו בחדשות בטלוויזיה, השאלנו מטענים של טלפונים ניידים כדי שנוכל להרגיע את יקירינו בכך שאנחנו בסדר ודיברנו על העבודה שלנו. זו הייתה תזכורת לכך שאף שרוב הזמן אנחנו מתווכחים על ברקזיט, צנע, עתיד האיחוד שלנו ודברים רבים אחרים, הטיעונים האלה מטשטשים את העובדה שמה שמאחד בינינו גובר על מה שמפלג אותנו. כולנו מחויבים לדמוקרטיה, לרעיון שהאופן שבו אנחנו פותרים את חילוקי הדעות שלנו הוא באמצעות דיון, לעתים עם טיעונים מלאי רגש, אבל אף פעם לא באלימות". 

 

סר ג'פרי דונלסון, שמייצג את מחוז עמק לגאן מצפון אירלנד, סיפר כי הוא צעד עם כמה מעמיתיו לתוך בתי הפרלמנט לקראת הצבעה "כאשר נשמע רעש חזק מכיוון השערים הראשיים. השוטרים אמרו לנו לשכב על הקרקע, עשינו את זה וכעבור רגעים ספורים הוכנסנו לתוך הבניין למען ביטחוננו", תיאר דונלסון שהודה כי האירוע הזכיר לו את ימי הטרור בצפון אירלנד. "הייתי בבלפסט כאשר הפצצות התפוצצו, ואתה אף פעם לא מתרגל לפעולות של טרוריסטים. המסר הברור שלנו הוא של עמידה איתן". 
 

 
 

דונלסון, כמו רבים אחרים, שיבח את פעולת השוטרים "המהירה והמקצועית" שהצליחה לסיים את האירוע בתוך דקות. אולם היו גם מי שהחלו למתוח ביקורת על נוהלי האבטחה, ובמיוחד על העובדה ששערי הכניסה שדרכם התפרץ המחבל ודקר את השוטר פאלמר אינם נעולים, מאחר שהם בשימוש קבוע. 

 

"זו הנקודה החלשה ביותר של האתר שלנו", אמרה חברת הפרלמנט מארי קרי. "יש שם ארבעה שוטרים, שניים בשער הכניסה ושניים בשער היציאה, אנחנו רואים אותם בכל יום, אנחנו ביחסי חברות עם רבים מהם ואני מכירה אותם. אני חושבת שאנחנו צריכים לבחון את האבטחה לנוכח התקרית הזו, אבל זה נושא ליום אחר. עכשיו צריך לזכור את כל מי שנקלעו לאירועים הטרגיים האלה". 

 

כל עיתוני הממלכה המאוחדת הקדישו אתמול את השערים הראשיים שלהם ואת מרבית עמודי החדשות שלהם למתקפת הטרור, ורבים מכלי התקשורת העניקו את הכותרות "טרור בווסטמינסטר" או "התקפה על הדמוקרטיה". התמונה הבולטת ביותר שהופיעה על שערי העיתונים צולמה ליד שערי הכניסה לפרלמנט, המקום שבו הסתיימה מתקפת הטרור. בצדה האחד נראים אנשי כוחות ההצלה מנסים להציל את חייו של השוטר פאלמר בסיועו של סגן שר החוץ, טוביאס אלווד, שהעניק לו את הטיפול הראשוני וניסה להחיות אותו. מטרים ספורים משם שכב המחבל אחרי שנורה למוות. שוטר אחד נראה רוכן מעליו וככל הנראה מוודא שאין על גופו כלי נשק נוספים, בעוד שוטר אחר מכוון לעברו רובה ועומד בדיוק מעל אחת הסכינים ששימשו את הטרוריסט.

 

 

ה"סאן" הציב על השער את הצילום של המחבל מועלה על אלונקה. "המטורף שדקר עם סכין את בריטניה בלב", קרא בכותרת הראשית שלו. "שלושה נהרגו, 20 נפצעו, טרוריסט נורה למוות, אבל בריטניה חזקה ברוחה". במאמר המערכת נכתב כי "במוחותיהם הקטנים, חושבים תומכי דאע"ש ואל־קאעידה שאנחנו נפחד מההתקפות הברבריות שלהם. הם טועים". אולם הצהובון גם קרא להגדיל את מספר השוטרים החמושים ברחבי המדינה. "זה אף פעם לא נראה נכון. אבל העולם השתנה ועמו גם האיום של מתקפות התאבדות רנדומליות", ציינו ב"סאן". "רובים לא ימנעו התקפות מצד מי שמוכנים למות בכל מקרה. אבל הם יכולים לצמצם את התופעה ולחסוך חייהם של חפים מפשע רבים". 

 

"בלונדון, כמו בכל עיר ברחבי אירופה שמטורפים שפכו בה דם ב־16 החודשים האחרונים, החיים נמשכים", נכתב במאמר המערכת של ה"טיימס". "אבל הזהירות הציבורית תגבר וכך גם המחויבות של הממשלה לשמור על ביטחון הציבור. אין דבר כזה ביטחון מוחלט בחברה פתוחה, וגם אין קליע כסף באחד הצדדים של מלחמה אסימטרית כזו. יש רק עבודה נחושה של משטרה ושל שירותי הביטחון, אלה לצד אלה עם הזרועות הרכות יותר של הממשלה, כדי לחזות מזימות טוב יותר כדי להביס אותן. וזאת לצד הסטואיות של האזרחים שלעולם לא תאפשר לשנאה לנצח". 

 

לסיימון קאלדר, כתב התיירות והתחבורה של ה"אינדיפנדנט", הייתה עצה קטנה בעקבות הפיגוע - להחזיר את הרחובות לאנשים ולמנוע תנועת מכוניות באזורים עמוסים. "המפסידן שניסה לבצע רצח המוני בווסטמינסטר השתמש במקום בנשק בכלי שגרתי שגם יכול להרוג: מכונית נהוגה במהירות לתוך קהל תיירים ותושבי לונדון. הם היו המטרות הרכות ביותר", כתב. "כפי שההתקפות בניס, בברלין וכעת בלונדון הראו, מכוניות ומשאיות הן קטלניות בדיוק כמו פצצות ורובי קלצ'ניקוב, אבל יותר קל לרכוש אותן, ולכן הן מהוות סיכון בלתי מחושב לאנשים שמתאספים בערי העולם הגדולות". 

 

על כן, ציין קאלדר כי "כל עיר אירופית גדולה צריכה לשים לב ולהתחיל להגן על תיירים ועל מקומיים נגד רוצחי המונים ולקבל את העובדה שתחבורה עמוסה וקהלים גדולים לא יכולים להתערבב. אנחנו חייבים לתכנן במהירות עיר שבלבה נמצאת האנושות", סיכם.

כלי התקשורת גם הקדישו מקום נרחב לגיבורים של יום הטרור, מי שמיהרו לסייע לנפגעים גם בלי לדעת אם ההתקפה הסתיימה. "בתוך המראה של הטבח המחריד, שומרונים טובים רבים נלחמו בדחף לברוח ומיהרו לעזור לפצועים", נכתב ב"מטרו" הלונדוני. "תמונות שצולמו אחרי פיגוע הדריסה הראו אזרחים מבצעים החייאה ומספקים סיוע חירום אחר בלי קשר לביטחון האישי שלהם עצמם". 

 

זה בדיוק המסר שעלה מתוך הציטוט שהופיע בתחנת טאוור היל. הטרור אינו חדש עבור לונדון, משנות ה־70 ועד שנות ה־90 היו אלה הארגונים הרפובליקניים מצפון אירלנד שפגעו בלבה של הממלכה הבריטית, כולל ירי מרגמות לעבר דאונינג 10. לאחר מכן הגיעו הקיצונים האסלאמים עם פיגועי 7 ביולי 2005 ועוד אין ספור מזימות, שמרביתן סוכלו על ידי כוחות הביטחון. אולם העיר הרב־תרבותית הצליחה להתגבר ולהמשיך הלאה. גם כעת, כשהיא ניצבת בתקופה מורכבת של חוסר ודאות, החל מטרור ועד השלכות הפרישה מהאיחוד האירופי, נראה כי תושבי לונדון לא מוכנים להפסיק ומתכוונים להראות לכולם כי החיים נמשכים כרגיל.