באירופה מנסים להבין מה יעלה בגורלה של גיברלטר לאחר הברקזיט

זה היה אחד האירועים המביכים ביותר בתולדות הצבא הבריטי, תקרית מוזרה שמתאימה יותר לתסריט של קומדיה בסגנון "בית ספר לחיילים מתחילים" מאשר לאחד הצבאות המנוסים בעולם. בפברואר 2002 היו אמורים להגיע כ־20 לוחמי מרינס בריטים בשתי סירות מהירות מספינה של הצי המלכותי לעבר הטריטוריה הבריטית בגיברלטר, במסגרת תרגיל שנועד לדמות הסתערות מול כוחות אויב שאותם גילמו חיילים בריטים אחרים.

אולם בשל תקלת ניווט בלתי ברורה, מצאו את עצמם הלוחמים, שהיו חמושים ברובי סער ובמרגמות, על החוף בעיירה הספרדית הסמוכה לה לינאה, שם קיבלו את פניהם שני שוטרים, מול עיניהם המשתאות של הדייגים המקומיים. החיילים שזיהו מיד את הטעות מיהרו לסגת לאחור לעבר גיברלטר. "הם נחתו בחוף שלנו כדי להתעמת עם האויב המיועד באמצעות טקטיקות קומנדו רגילות", אמר בעוקצנות ראש העיר, חואן קרלוס חוארס. "אבל הצלחנו להחזיק אותם בחוף".

ביום שלישי האחרון נזכר באירוע המביך מפקד חיל הים המלכותי באותה תקופה, הלורד ווסט. "זה לא היה אחד הימים הטובים בתקופתי", אמר בראיון ל־BBC. "קיבלתי טלפון מהמפקד הצבאי שאמר: 'אדוני, אני חושש שמשהו נורא קרה'. חשבתי: 'אלוהים אדירים, מה?'. והוא אמר: 'אני חושש שפלשנו לספרד, אבל אני לא חושב שהם שמו לב'. צחקו עלי ללא רחמים. קיבלתי ממפקד הצבא וממפקד חיל האוויר גלויה של גיברלטר ועליה חץ שמצביע 'שלנו' ועוד חץ שמצביע 'שלהם'".

שעות אחדות אחרי הראיון שוב התרחשה חדירה מעבר לגבול, הפעם של ספינה של הצי הספרדי שנכנסה למים הטריטוריאליים של גיברלטר, ונדרשה לעזוב אחרי שיצאה לקראתה ספינה של הצי המלכותי שמוצבת באזור. הממשלה המקומית בגיברלטר מיהרה לגנות את "החדירה הבלתי חוקית", בעוד משרד החוץ הספרדי טען כי מדובר בסיור שגרתי "במים שלנו". בניגוד לאירוע של 2002 ולחדירות בלתי מכוונות אחרות, לפי הנתונים הבריטיים, היו 434 חדירות של כלי שיט ספרדיים למי גיברלטר ב־12 החודשים עד אוקטובר האחרון.

"נהדר ש'הסאן' לצדנו"

התקרית אירעה בצל מתיחות דיפלומטית מחודשת בין בריטניה לבין ספרד על השליטה בגיברלטר. המניע לכך היה מסמך של האיחוד האירופי מהשבוע שעבר, שהציג את הטיוטה של הקווים המנחים לקראת השיחות עם בריטניה על הברקזיט, ובו נכתב כי "אחרי שהממלכה המאוחדת תעזוב את האיחוד, אף הסכם בין האיחוד האירופי לבין בריטניה לא יהיה תקף לטריטוריה של גיברלטר בלי הסכם בין ספרד לבין בריטניה".

עבור הבריטים זה היה סדין אדום בוהק, הן בגלל הסעיף שבעצם מעניק לספרד זכות וטו בלעדית על הסכמים עתידיים בין בריטניה לבין האיחוד, והן בגלל ההתייחסות הממוקדת לגיברלטר, שנמצאת תחת שלטון בריטי כבר יותר מ־300 שנה. "אני בטוח שבריטניה תילחם למען גיברלטר. גיברלטר אינה נמצאת על השולחן בתור אסימון משחק", אמר פביאן פיקארדו, שעומד בראש הממשלה המקומית של גיברלטר.

מלשכת ראש הממשלה, תרזה מיי, נמסר כי היא "לעולם לא תסכים להסדרים שבמסגרתם תושבי גיברלטר יעברו לריבונות של מדינה אחרת נגד רצונותיהם החופשיים והדמוקרטיים", בעוד שר החוץ, בוריס ג'ונסון, ציין כי "גיברלטר אינה למכירה. אי אפשר לסחור בגיברלטר והיא לא תהיה חלק ממו"מ".

מנהיג השמרנים לשעבר, הלורד מייקל הווארד, אף קרא למיי להיערך למלחמה נגד ספרד, כפי שמרגרט תאצ'ר עשתה במלחמה על איי פוקלנד נגד ארגנטינה. "לפני 35 שנה ראש ממשלה אחת שלחה כוח משימה לצד השני של העולם כדי להגן על החירות של קבוצה קטנה אחרת של בריטים נגד מדינה דוברת ספרדית אחרת, ואני בטוח שגם ראש הממשלה הנוכחית שלנו תראה את אותה נחישות ותעמוד לצד תושבי גיברלטר", אמר בראיון ל"סקיי ניוז". בתגובה, הבהירו בדאונינג 10 כי אין כוונה לצאת למלחמה, אך הדגישו שוב שיעמדו בתוקף לצדם של תושבי הטריטוריה.

בספרד, לעומת זאת, לא הבינו מה בדיוק רוצים מהם בלונדון. "נראה שמישהו בלונדון איבד את קור הרוח שלו ואין לכך סיבה. בואו נירגע ולא נשתמש בשפה נוקשה", אמר שר החוץ, אלפונסו דסטיס. "בואו ננהל מו"מ. אני חושב שזה הדבר החשוב ביותר". עם זאת, הוא שלח עוד עקיצה לעבר בריטניה וציין כי אם סקוטלנד תפרוש מהממלכה המאוחדת ובתור מדינה עצמאית תנסה להצטרף לאיחוד, ספרד לא תמנע זאת. מדובר בשינוי עמדה רדיקלי לעומת ההתנגדות הגורפת של הממשלה במדריד לעצמאות הסקוטית במשאל של 2014, וזאת מחשש שגם קטלוניה ומחוזות נוספים בספרד ינצלו את ההזדמנות כדי לנסות להקים מדינות עצמאיות.

מי שהצטרף השבוע לחגיגה הוא הצהובון ה"סאן", שפרסם ביום שלישי על שערו את הכיתוב: "המסר שלנו למנהיגים המתערבים של ספרד ושל האיחוד האירופי... תקפצו לנו, סניורים!". בתוך העיתון הופיעה תמונתו של המצוק המפורסם של גיברלטר ובה הכיתוב: "תורידו את הידיים מהסלע שלנו" באנגלית ובספרדית."גברת מיי חייבת לסרב לדיון בכל שינוי במעמד של גיברלטר ולדחות את הווטו הספרדי על שיחות סחר", נכתב במאמר המערכת. "בפשטות, ראש הממשלה צריכה לומר לאיחוד האירופי ולספרד פעם נוספת: תורידו את הידיים מהסלע שלנו". מנהיג גיברלטר פיקרדו לא הסתיר את שביעות רצונו והכריז: "נהדר שה'סאן' לצדנו".

עדות נוספת לאופי הטעון של הסוגיה התרחשה בטיסה של חברת הלואו קוסט איזיג'ט מגיברלטר ללונדון: ויכוח סוער במיוחד פרץ בין זוג נוסעים בריטים המתגוררים בטריטוריה לבין קבוצת ספרדים, שלפי נוסעים אחרים כלל השמצות וגידופים הדדיים בקול רם. עם הנחיתה בשדה התעופה גאטוויק עלו שוטרים חמושים למטוס ולקחו עמם את אחד הנוסעים הבריטים ואת אחד הספרדים לשיחת הבהרה.

בריטניה עם שמש

אף שסביר להניח שלא תפרוץ מלחמה בין בריטניה לבין ספרד, שתי המדינות כבר ניהלו בעבר לא מעט עימותים צבאיים. במיוחד זכורה המתקפה המפורסמת של הארמדה הספרדית העצומה ששלח המלך פליפה השני במאי 1588 לעבר חופי אנגליה, במטרה להפיל את שלטונה של המלכה אליזבת הראשונה - הרפתקה שהסתיימה בתבוסה ספרדית קשה (אם כי גם הניסיון האנגלי להגיב, שנה לאחר מכן באמצעות מתקפה ימית נגדית, הסתיים בנסיגה מבישה ובאובדן של 11 אלף בני אדם). 19 שנות המלחמה בין שתי המדינות הסתיימו ללא הכרעה בשנת 1604, כאשר יורשיהם של שני המלכים, ג'יימס הראשון ופליפה השלישי, חתמו על אמנת לונדון.

בתחילת המאה ה־18 פרצה מלחמת הירושה הספרדית, שבמהלכה אנגליה, הרפובליקה של הולנד והקיסרות הרומית הקדושה נלחמו נגד צרפת, ספרד והממלכות של קסטיליה, נפולי וסיציליה על השליטה בספרד בעקבות מותו של שארל השני, שלא הותיר אחריו צאצאים. אחד ממוקדי הלחימה המרכזיים היה גיברלטר (פירוש השם הוא "ההר של טאריק" בערבית), חצי אי בקצה הדרומי של ספרד, שהיווה נקודה אסטרטגית בכניסה לים התיכון, וידוע בעיקר בשל המצוק האדיר שמתנשא מעליו וקופי המקוק שנפוצים בו. ב־1704 הצליחו האנגלים וההולנדים להשתלט על גיברלטר, ובמסגרת הסכם אוטרכט (1713) ספרד ויתרה רשמית על השליטה בגיברלטר לטובת סיום המעורבות הבריטית במלחמה. מאז הפכה גיברלטר לטריטוריה בריטית ולבסיס אסטרטגי של חיל הים המלכותי.

אף שהספרדים מעולם לא הסתירו את שאיפתם להחזיר את גיברלטר לשליטתם המלאה, או שלפחות תהיה תחת שליטה משותפת עם הבריטים, 30 אלף התושבים המקומיים לא הסתירו את רצונם להישאר במסגרת הממלכה המאוחדת ובשני משאלי עם - הראשון בשנת 1967 והשני ב־2002 - הצביעו 99% מהם בעד הישארות תחת הדגל הבריטי.

עבור תושבי גיברלטר, החיים בטריטוריה הקטנה אינם שונים מכל יישוב אחר באיים הבריטיים. "גדלנו עם הטוב שבשני העולמות - הייתה לנו מערכת החינוך הבריטית, דרכונים בריטיים, הפאונד הבריטי הנהדר - בעצם הפאונד של גיברלטר, שהוא באותו ערך של הלירה שטרלינג", אמר ל־BBC פיליפ דומאס (24), יליד גיברלטר, שיחד עם אחיו גאי וסיימון הקים את להקת פרונטירס שמופיעה בגיברלטר ובבריטניה. "התרגלנו לרשת הסופרמרקט מוריסונס, לחנויות פיש אנד צ'יפס, לתאי הטלפון האדומים ולתיבות הדואר האדומות. אבל האקלים הוא החלק הטוב ביותר. זו בריטניה בשמש - יש לנו חופי ים, מזון ים תיכוני ותרבות ים תיכונית".

קאיאן לופס (30), דוגמנית לשעבר שזכתה בתחרות מיס עולם בשנת 2009, הושבעה השבוע לראש העיר של גיברלטר, הצעירה ביותר שהחזיקה בתפקיד. אף שתפקידה בעיקר סמלי ולא מערב סוגיות פוליטיות, מיהרה לופס להכניס את עצמה לתוך הקלחת הרותחת סביב עתידה של הטריטוריה. "אני גאה להיות בריטית", אמרה בנאומה הראשון בתפקיד. "גיברלטר היא בריטית ותמיד תהיה. למה שנרצה בכלל לשנות את הדגל שלנו אי־פעם?".

פיקארדו מיהר להצטרף לדברים וציטט מאחד מנאומיו של ווינסטון צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה, כאשר הכריז כי "אלה ימים קשים, אבל אנחנו לעולם לא נסכים להיות נתונים לאפליה. אנחנו לעולם לא ניכנע!".

מנסים לשנות כיוון

ביוני שעבר, כאשר אזרחי בריטניה ובהם גם תושבי גיברלטר הלכו לקלפיות כדי לקבוע אם הממלכה המאוחדת תעזוב את האיחוד האירופי, הצביעו לא פחות מ־96% מתושבי הטריטוריה בעד הישארות בגוש האירופי, יותר מסקוטלנד ומצפון אירלנד שגם בהן היה רוב למתנגדי הברקזיט. בגיברלטר לא הסתירו את חששם כי היציאה מהאיחוד, בעיקר אם תהיה פרידה קשה, תפגע בשגשוג הכלכלי של הטריטוריה שבשל מיקומה החזיקה בקשרים הדוקים עם כלכלת האיחוד.

"המציאות שלנו שונה, אנחנו חלק מהיבשת הפיזית של אירופה", הסביר פיקארדו. "לכן אנחנו מצפים שהיחסים עם האיחוד האירופי יהיו שונים מאלה שמתקיימים עם בריטניה, אולם יהיה מעמד של אסוסיאציה עם האיחוד (בדומה ליחסים שיש לישראל עם האיחוד - ח"א). יש לכך מודלים דומים: אנדורה, גרינלנד, ליכטנשטיין. כחלק מהיציאה של בריטניה, היינו רוצים הסכם שימשיך להעניק לנו גישה לשוק המאוחד וחופש תנועה". עם זאת, היו גם מי שהביעו תקווה כי תושבי גיברלטר יצליחו למצוא את הדרך קדימה גם מול אתגר הברקזיט. "המצב עומד להיות קשה, אבל אנחנו שטח שיפוט קטן, זריז שיודע להתאים את עצמו - אנחנו יכולים לשנות כיוון במהירות", אמר אדוארד מקוויסטן מלשכת המסחר של גיברלטר ל"גרדיאן" הבריטי. "האנשים כאן יודעים מה זה חוסר ודאות - אנחנו חיים עם זה כבר 300 שנה. אם שוק אחד נסגר, נמצא אחרים". מרקוס קיליק מפירמת עורכי הדין איסולאס התבטא באופן ציורי יותר ואמר כי "אחרי הלם מגיעה פריחה מחודשת שיכולה להיות דבר בעל עוצמה. כאשר המטאוריט פגע בכדור הארץ, אלה היו הדינוזאורים שמתו, לא העכברים".

אבל כעת, החששות כי ספרד תנצל את שיחות הברקזיט כדי לנסות לקדם את תביעותיה על גיברלטר הפכו למציאות. השבוע, גם חברי הפרלמנט האירופי - שבעתיד יצטרכו לאשר את ההסכם שיגובש עם בריטניה - תמכו בקווים המנחים שהציגו ראשי האיחוד לקראת המו"מ, תוך שהם דוחים את ההצעה של הצירים הבריטיים להכיר בעמדות הפרו־אירופיות של תושבי גיברלטר. לפי התגובות בימים האחרונים, נראה כי יותר מהרצון לשמור על קשר עם האיחוד, בטריטוריה הבריטית שגובלת בספרד חושבים עכשיו יותר איך להישאר בתוך הממלכה המאוחדת.

במאמר שפרסם השבוע ההיסטוריון פרופ' ג'ון ביו מקינג'ס קולג' בלונדון, הוא ציין כי המשבר סביב גיברלטר מראה כי כמו במאה ה־19, הפוליטיקה האירופית שוב מתאפיינת במאזן כוחות בין מדינות היבשת, אותו "פגע של היבשת", שנעלם במסגרת ההסדרים של תום מלחמת העולם השנייה שגם אפשרו את הקמתו של הגוש האירופי המשותף. "אף סירה לא תתרסק על המצוק של גיברלטר. זו גם לא תחילתו של עידן חדש של דיפלומטיה של ספינות מלחמה בין בריטניה הנועזת לבין ידידותיה לשעבר", כתב במאמר ב"ניו סטייטמן". "למרות זאת, הדינמיקה של הביטחון האירופי משתנה באופן שצפוי למלא תפקיד חשוב בשיחות הברקזיט, מעבר לתשלומי הפרידה, סחר וזכויות של אזרחות".