על פי סעיף 308 המפורסם, רשאי אנס לשאת את קורבנו לאישה וכך לחמוק מתגמול על מעשהו. אם לא ייעשה כן, קובע החוק הירדני, הוא צפוי לעונש שנע בין מאסר עולם עם עבודות פרך לבין הוצאה להורג. הנישואים נועדו לחסוך לאישה את הבושה העתידה לבוא, כאשר יגלה בעלה בליל הכלולות כי איבדה את קרום בתוליה. מן האנס הם נועדו למנוע שנים ארוכות בכלא. לעתים נישאו השניים אף בלא הסכמת האישה, בלחץ כבד שהטילו עליה בני משפחתה. מאות שנים ויותר נפתרו בדרך זו סכסוכים בין משפחות האנסים לקרובי הקורבן. אבל בעידן המודרני אי אפשר להשתיק את הנאנסת, לכפות עליה נישואים עם גבר השנוא עליה ולפטור את הפושע מתשלום חובו.
בישיבתה בתחילת השבוע שעבר ביטלה ממשלת ירדן, בהצבעה פה אחד, את סעיף 308. משמעות החלטת הממשלה היא שאנסים לא יוכלו יותר לברוח מעונש על המעשה בחסותו של החוק ובברכתו. הם ייאלצו לשלם את מלוא המחיר. עכשיו טעון השינוי את אישורה של “מועצת הצירים”, היא הפרלמנט הירדני.
“אנחנו מברכים על יוזמת הממשלה ומקווים שהפרלמנט ישלים את המלאכה”, הגיבה אסמא חד’ר מן המכון לסולידריות נשים בירדן, מראשי המאבק לביטול הסעיף. “כל עוד הסעיף הזה קיים, הוא הופך את הקורבן לפושע במקום להפוך את האנס לכזה. יש בחוק אפליה ברורה של נשים וילדות, והוא מעודד ביצוע מעשים כאלה נגדן. לחברה הרי יש אינטרס לעקור את הפשע”.
קלף חזק
את תקפותו שאב הסעיף מעורר המחלוקת מחוקי השבט. אלה קדמו אף לחוקי האסלאם, ומשום כך הפכו לסמכות בעלת תוקף עבור ספר החוקים של רבות ממדינות המזרח התיכון ואפריקה. ירדן אינה המדינה היחידה באזור שבה נהוג סעיף כזה בספר החוקים.
לדברי פרופ' יואב אלון מן החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, הרעיון מאחורי החוק הוא לעודד את הגבר שפגע בכבוד האישה - ולכן גם בכבודה של משפחתה ושבטה - להתחתן איתה. "כאשר האישה נהפכת לבת משפחה, יחסי המין ביניהם לגיטימיים", הוא אומר. "כך נמנע סכסוך דמים בין שתי המשפחות או השבטים. בעולם הפרה־מודרני, בהיעדר מערכת חוק ומשפט מרכזית, זה היה אחד הכלים לשמור על הסדר החברתי".
פרופ' אלון, שעיקר עיסוקו בחקר חברות שבטיות בירדן, מציין כי מתנגדי התיקון העמידו לאורך השנים קלף חזק. "הטיעון המרכזי שלהם הוא כי החוק מסייע לנאנסת ומונע ממשפחתה להרגה על רקע מה שמכונה 'כבוד המשפחה'", הוא אומר. "למרות זאת, התנהל סביבו מאבק ארוך מצד ארגוני נשים, משפטנים ואנשי דת מוסלמים ונוצרים, שאף זכו לתמיכה נחרצת של הנסיכה בסמה, דודתו של המלך עבדאללה".
לפני חמש שנים התפוצצה במרוקו פרשה עגומה בעקבות הסעיף הזה, שהיה קיים גם בחוק המרוקאי וידוע כסעיף 475. גבר בן 26, מובטל, אנס נערה צעירה ממנו בעשור באחד הכפרים במחוז טנג’יר. הנאנסת, אמינה פילאלי, גילתה את דבר האונס לבני משפחתה. בתגובה פנתה אמה למשטרה, וזו פתחה בחקירה. משפחת התוקף הציעה כי השניים יינשאו, וכך ייסגר הסיפור לשביעות רצון כולם. הוריה של פילאלי הסכימו ובירכו על המוגמר. אצל הנערה הרכה עורר ההסדר הזה בחילה, אבל הוריה לחצו עליה לקבל את ההסדר. כך מצאה את עצמה פילאלי עומדת בטקס נישואים לצד הגבר שממנו היא רוצה לברוח יותר מכל. חצי שנה לאחר האונס היא התאבדה בנטילת רעל עכברים. הפרשה חוללה סערה רבתי במרוקו וזכתה להד בינלאומי. “אמינה נרצחה שלוש פעמים”, אמרו אז חוגים פמיניסטיים בממלכה, “תחילה כשנאנסה, אחר כך כשאולצה להינשא ולבסוף כששלחה יד בנפשה”.
שנתיים אחר כך, בעקבות הפרשה, בוטל סעיף 475 בחוק העונשין המרוקאי. כמה שנים לפני כן הוא בוטל גם במצרים. ירדן היא המדינה השלישית שפועלת לבטלו. הוא עדיין תקף בלבנון ובתוניסיה, אף שהן נחשבות לשתי חברות ליברליות יחסית לשכנותיהן.
המלאכה עוד רבה
במקרים רבים נכנסה הקורבן להריון מהאנס. לפני כשנתיים, בעיצומו של המאבק החברתי בירדן נגד סעיף 308, התפרסמה עדותה של נאנסת שהרתה. האישה, ששמה ופרטיה לא נחשפו, ישבה מול המצלמה, וכשפניה מוסתרות העידה על החוויה המטלטלת שעברה ועל אדישותו של האנס.
"עבדתי אצלו כשאנס אותי", היא סיפרה. "אחרי שנכנסתי להריון, ביקשתי שיספרו לו. הוא ענה: 'זה לא העסק שלי'. ניסיתי להפיל את הילד. לקחתי כדורים, לקחתי זריקות, ולא הצלחתי. שלחתי את גיסתי כדי שתספר לו, והוא ענה שזה לא עניינו". בקול חנוק ודמעות היא המשיכה וסיפרה: "אמא שלי רצתה להשליך את הילד. לנטוש אותו. לקחתי מונית והלכתי אליו עם הילד. הוא אמר: לא תקבלי ממני כלום".
האישה ובני משפחתה הצליחו לגרור את האנס לבית המשפט. אבל שם כל שיכלו השופטים לעשות הוא ללחוץ עליו לשאת את הקורבן לאישה. הוא הסכים בלית ברירה, ובלבד שהוריה של הנאנסת יגידו כן. "להם לא היה פתרון אחר", העידה על בני משפחתה, "אבל אני סירבתי לשאתו. לא רציתי שיאנוס אותי שוב. רציתי שיקבל עונש. אבל הם אמרו לי שכדאי להתחתן כדי שלילד יהיה אבא".
השניים נישאו, והאישה מעידה: "חייתי איתו שלושה חודשים. הוא לא אחז את הילד בידיו אפילו פעם אחת. פעם הוא שבר את היד שלי וקרא לי 'זונה'. לבסוף הגענו להסכם שהוא יכיר בילד וירשום אותו כבנו, ובתמורה נתגרש".
הפרלמנט הירדני, שיתבקש לאשר בקרוב את התיקון לחוק העונשין, הוא מוסד בעל הגמוניה גברית עם נוכחות מרשימה בין כתליו לנציגי השבטים. מעניין יהיה לראות ידו של מי שם תהיה על העליונה: של המחנה המסורתי בפרלמנט או של ארמון המלוכה, שעומד מאחורי החלטת הממשלה. ולמרות זאת, פרופ’ אלון מציין, כי בדרך כלל מצליחה הממשלה להעביר בפרלמנט חוקים שהיא רוצה. "העובדה שהממשלה אישרה את תיקון החוק מעידה על ביטחונה בכך", הוא מציין. "התיקון לסעיף הזה הוא חלק מחבילה של תיקונים משפטיים אחרים, שמטרתם לחזק את שלטון החוק. עובדה זו מגדילה את סיכוייו לקבל את ברכת המחוקקים. כיום האווירה בירדן נוטה לקבל רפורמות גם בחוקים או במנהגים שנחשבים לחלק מהמסורת השבטית, בניסיון להתאימה לנסיבות המשתנות".
גם אם יבוטל סעיף 308, הרי למבשרי הטובות עבור נשים בממלכת ירדן עוד נכונה מלאכה רבה. למשל, סעיף 340 הנוגע ל"פשעי כבוד". חוקי העונשין עדיין מבטיחים פטור כמעט מוחלט מענישה לגבר שרצח בת משפחה אחרי שפגעה לכאורה בכבוד השבט. מדי שנה רוצחים גברים ירדנים עשרות בנות, אחיות ורעיות, שנחשדו כי ביזו את כבוד משפחתן, בין אם בגדו, קיימו יחסים עם גבר זר לפני הנישואים או סיגלו לעצמן התנהגות חופשית. החוק מתיר לבית המשפט להטיל על גברים כאלה חצי שנת מאסר לכל היותר. מאז ירש המלך עבדאללה את הכס, לפני 18 שנה, ניסו אנשיו (ובהם רעייתו ראניא) לשנות את החוק, אבל נתקלו באופוזיציה נחרצת, שמורכבת מנציגי שבטים וכפרים. המסע הציבורי לביטול הפטור מעונש לרוצחים אלה יהיה המאבק הליברלי הבא בממלכה ההאשמית.