מאז שנכנסה לתפקיד הטעון, ניקי היילי לא מפסיקה לייצר כותרות

שגריר באו"ם הוא יעד נכסף של כל מי שנמנה עם הפוליטיקאים הבכירים במדינות דמוקרטיות ושואף להשיג עמדות כוח והשפעה. במקרים לא מעטים הוכיחה את עצמה המשרה הזאת כעמדת זינוק לתפקיד שר החוץ או אפילו לראשות הממשלה. כך למשל, סרגיי לברוב, שר החוץ של רוסיה, היה שנים אחדות שגריר באו"ם. גם שרי החוץ של איראן ושל סוריה שימשו בעברם שגרירים באו"ם. מדליין אולברייט, שכיהנה כשרת החוץ של ארצות הברית בממשל הנשיא ביל קלינטון, הייתה אף היא שגרירה בניו יורק. ואף ראש הממשלה בנימין נתניהו, כידוע, החל את דרכו בצמרת השלטון בישראל כשגריר באו"ם.

מי שהבינה מיד את היתרון הצפון בכהונת ראש המשלחת האמריקאית באו"ם היא השגרירה באו"ם ניקי היילי, שהתחילה את תפקידה בניו יורק לפני קצת יותר משלושה חודשים. כיום היא אחת הדמויות המוכרות והמדוברות ביותר מבין בעלי התפקידים הבכירים שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מינה לקבינט שלו. כמו הפטרון שלה בבית הלבן, דווקא חוסר ניסיון בזירה הבינלאומית והיעדר ידע מדיני הזניקו את היילי לכותרות.

היילי, בת 45, מושלת מדינת דרום קרוליינה, הייתה דמות אלמונית מחוץ לתחומי מדינתה, שגם היא לא חשובה במיוחד בזירה האמריקאית הפנימית. בשנת הבחירות לנשיאות היילי בלטה בקרב בכירים רפובליקנים כמי שהתנגדה למועמדותו של טראמפ ואף תקפה אותו. היילי תמכה במרקו רוביו, שהיה שנוא נפשו של טראמפ, כמועמד לנשיאות ופעלה לבחירתו. אבל לאחר שרוביו התפייס עם טראמפ, הוא המליץ לנשיא למנות את היילי כשגרירה באו"ם.

מינויה של היילי לאו"ם התפרש בזמנו כצעד מתריס, שחשף את הבוז שרוחש טראמפ לארגון העולמי. אלא שדווקא הבחירה בהיילי, שהייתה אמורה, לפי תוכניתם של טראמפ ומקורביו, להגחיך את האו"ם ולהפגין את עליונות התפיסה של "אמריקה תחילה" - הניבה התפתחות שונה. דווקא היא, היילי, הצליחה להפוך בתוך זמן קצר את הארגון העולמי לגורם מוביל במדיניות החוץ של ממשל טראמפ. אלא שהיילי עשתה ועושה זאת לא תוך מתן תשבחות לפעילות הארגון, אלא תוך העברת ביקורת בלתי פוסקת על פעילותו.

לאחרונה יזמה השגרירה ארוחת צהריים בבית הלבן לשגרירי ונציגי 15 המדינות החברות במועצת הביטחון. הארוחה הייתה סגורה לכלי התקשורת. דיפלומטים מספרים כי הנשיא טראמפ התלוצץ עם אורחיו ואמר להם: "האם כולכם אוהבים את ניקי? אם לא, אני יכול להחליף אותה במישהו אחר". האורחים הגיבו בצחוק. הנשיא אמר: "לא, אנו לא נעשה זאת. היא עושה עבודה פנטסטית".

רצינות תהומית

היילי נולדה בעיירה במברג שבדרום קרוליינה בשם נימראטה ראנדאווה. ניקי, השם שדבק בה, הוא כינוי חיבה שפירושו בהודית "ילדה קטנה". הוריה, הודים סיקים, היגרו לפני שנולדה לארצות הברית. בצעירותה גילתה היילי כישרונות מסחריים, כאשר הפכה חנות בגדים קטנה של אמה לאימפריה עסקית. היא אוהבת לספר על הקשיים שחוותה בתקופת לימודיה בקולג' בגין היותה מהגרת עם צבע עור כהה בחברה שנודעת בגילויי הגזענות שלה. לפי דבריה, לא היו לה שום שאיפות פוליטיות, והיא אהבה את החיים השלווים בעיירה קטנה עם בעלה ושני ילדיה.

היא התחילה לגלות עניין בפוליטיקה בעקבות התרשמותה העמוקה מנאום שנשאה הילרי קלינטון, ובו דיברה על הפוטנציאל הפוליטי וההשפעה הטמונים בנשות אמריקה. ניקי היילי בחרה לנצל את ההשראה שקיבלה מאישיות פוליטית דמוקרטית לצורך השתלבות בפוליטיקה הרפובליקנית המקומית. היא נבחרה לבית הנבחרים של דרום קרוליינה, גילתה מעורבות בזירה המקומית והתקדמה בסולם התפקידים, עד שהגיעה לכהונת מושלת המדינה, אגב, היא הייתה הצעירה ביותר בארצות הברית בתפקיד הזה.

היילי היא רפובליקנית שמרנית, אהודה בקרב בכירי תנועת "מסיבת התה", מקורבת לשרה פיילין. מתנגדת נחרצת להפלות, בעד קיצוץ מסים ותומכת בכל השקפה של האגף השמרני של המפלגה. אבל היילי השכילה עד כה לבטא את עמדותיה באופן שלא עורר נגדה ביקורת. ההתנהלות המאופקת שלה משכה את תשומת לבם של מנהיגי המפלגה הרפובליקנית. ב־2016 היא נבחרה לשאת את נאום התשובה לנאום לאומה של הנשיא ברק אובמה, אירוע מסורתי בעל חשיפה תקשורתית עצומה. היילי מצאה את עצמה אז בקדמת הזירה הפוליטית האמריקאית.

היום הראשון של השגרירה במטה הראשי של האו"ם בניו יורק ייזכר כאירוע שהיה ניגוד גמור לנוהל ולנימוס הדיפלומטיים. "אנחנו עומדים לראות שינויים באופן שאנו עושים ביזנס", הצהירה אז היילי. "הממשל הנוכחי שואף להחדיר ערכים לאו"ם, והאופן שנעשה זאת יהיה באמצעות הפגנת עוצמתנו, הרמת קולנו, תמיכה בבעלות בריתנו והוכחה שלבעלות בריתנו תהיה התמיכה שלנו". לאחר שהזהירה כי "מדינות שלא ישתפו פעולה עם ארצות הברית – שמותיהן ייכתבו, והן יזכו לתגובה הולמת", סירבה היילי להשיב לשאלות העיתונאים והסתלקה מהמקום. "שמעתם? היא אמרה 'נכתוב שמות'?" העיר אז בסרקזם כתב סוכנות ידיעות אירופית. "היא שכחה את השוט בבית", אמר לקול צחוקם של העיתונאים.

אלא שזה לא היה מצחיק. היילי התכוונה ברצינות תהומית לכל מילה שאמרה. השגרירה לא הייתה צריכה להמתין הרבה זמן כדי להוכיח שארצות הברית תחלק את תמיכתה בין בעלות ברית למדינות לא ידידותיות. גם תמונת המצב בזירה העולמית באותה שעה - לפני ההפצצה בנשק כימי שביצע השלטון בסוריה ולפני הניסוי שביצעה קוריאה הצפונית בטיל בליסטי - סייעה לעובדה שהחברה הראשונה שיצאה נשכרת מהעמדה המתריסה של השגרירה כלפי הארגון העולמי הייתה מדינת ישראל.

הפגנת תמיכה גורפת בישראל התאימה להשתייכותה של היילי לאגף השמרני במפלגה הרפובליקנית. בדיון החודשי שהתקיים במועצת הביטחון בנושא "המצב במזרח התיכון והשאלה הפלסטינית", לראשונה בהשתתפותה של היילי, השתלחה השגרירה בנאום תקיף בסדר העדיפויות של המועצה. "איך זה שכאשר טובחים בני אדם בסוריה ומתחוללים סכסוכים אזוריים מזוינים, המועצה עסוקה רק בגינויים של ישראל?" שאלה ועוררה תגובות סוערות בעולם.

במרץ האחרון הוזמנה היילי לנאום במושב השנתי של השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק. גם שם נשאה נאום בלתי נשכח, שבמסגרתו הבהירה כי "שריף חדש הגיע העירה", לקול מחיאות כפיים סוערות. "אתם יודעים מדוע אני נועלת נעליים עם עקבים גבוהים וחדים?" שאלה. "כדי לבעוט במי שראוי לבעיטה", אמרה ורמזה למדינות העוינות את ישראל באו"ם.

כמו כן, בכנס של ראשי קהילות יהודיות בעולם, שערך לאחרונה בניו יורק הקונגרס היהודי העולמי, הצהירה השגרירה האמריקאית: "יום חדש עבור ישראל התחיל באו"ם. הסתיימה השתיקה מול החד־צדדיות נגד ישראל באו"ם. הארגון העולמי חייב להבין שמי שאחראית לאי־היציבות באזור היא לא ישראל, אלא איראן. איראן היא המדינה מספר אחת בעולם הגורמת לאי־היציבות באזור".

מנגינה ערבה כזאת לאוזניים ישראליות מדינת ישראל לא שמעה זה זמן רב. גם השגרירה האמריקאית הקודמת באו"ם, סמנתה פאוור, נחשבה כמי שהגנה על האינטרסים של ישראל באו"ם באופן בלתי מסויג. מנהיגים יהודים הגדירו את פאוור כ"מי שלחמה כנמרה למען ישראל באו"ם". אבל פאוור עשתה זאת בשקט, לרוב מאחורי הקלעים ובדפוסי פעולה דיפלומטיים. הקריירה הפרו־ישראלית של פאוור גם הוכתמה במהלך האומלל של הימנעות מהטלת וטו על הצעת החלטה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון בדצמבר 2016. אחרי הצעד הזה אף אחד כבר לא זכר לה שבשנים האחרונות, בהן שמונה שנות ממשל ברק אובמה, ארצות הברית סיכלה 30 פעמים הצעות החלטה נגד ישראל במועצת הביטחון באמצעות שימוש בווטו.

בגל המחמאות להיילי לא מוזכרת העובדה שהשגרירה הצהירה באופן חד־משמעי כי היא תומכת בפתרון שתי המדינות לשני העמים. שגריר ישראל באו"ם דני דנון, המוביל את מסע ההתמוגגות מהתנהלותה של היילי, מוטרד מתמיכתה בפתרון שתי המדינות. דנון ידוע כמתנגד תקיף לפתרון ואף פרסם מאמרים נגד רעיון שתי המדינות. אבל הס מלהזכיר כי לשגרירה גם עמדה בלתי מקובלת על מחנה הימין בישראל, שעשויה לבוא לידי ביטוי בדיון במועצת הביטחון. "בשני נושאים השגרירה היילי לא בדיוק מבטאת את המדיניות של הבית הלבן", כתבה סומיני סנגופטה, כתבת "הניו יורק טיימס" באו"ם. "בהתקפות האגרסיביות שלה נגד רוסיה ובתמיכתה בפתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני של שתי מדינות לשני עמים".

קרש קפיצה

אלא שבעוד היילי הפכה לבעלת בריתם של היהודים בארצות הברית ובעיני ישראל, והיא אף צפויה לבקר בישראל ביוני הקרוב, היא זוכה להתקפות דווקא מבית. בשיחות פרטיות הביעו דיפלומטים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק ספקנות ואפילו לעג לשאיפות של השגרירה האמריקאית להנהיג את הארגון העולמי בדרך חדשה ולשנות את דפוסי הפעולה שלו. "שיטת השריף לא עובדת בבניין האו"ם", אמר בשיחה עמו דיפלומט מערבי בכיר. האיש, הידוע כאוהד ישראל, גם דחה את הצהרתה על "יום חדש באו"ם עבור ישראל" והגדיר אותה "הזויה". לדבריו, "בהחלט ייתכן שצפוי יום חדש לישראל במשלחת האמריקאית באו"ם, אבל בהצבעה הראשונה במליאה על הצעת החלטה נגד ישראל יתברר לשגרירה הנכבדה כי שום חדש לא קורה, והרוב הגדול הרגיל יצביע נגד ישראל".

סוזן נוסל, בכירה לשעבר במחלקת המדינה, המומחית לארגונים בינלאומיים, אמרה בראיון ל"ניו יורק טיימס" כי "השגרירה היילי מתאמצת להשיג פרופיל גבוה ולהציג את עצמה כדמות ציבורית יותר מאשר היא מתאמצת ללמוד את התפקיד המסובך והרגיש. את הלקח הקשה של דיפלומטיה לומדים רק מהניסיון".

לפי דיווחים הרווחים בקרב דיפלומטים בכירים, שאושרו בדיווח שפורסם ב"ניו יורק טיימס", מזכיר המדינה רקס טילרסון ובכירים בצמרת משרד החוץ בוושינגטון מגלים לאחרונה מורת רוח מהתנהלותה התוקפנית של השגרירה באו"ם ומאוד לא אוהבים את העצמאות שהיא מגלה בנאומים בנושאים בינלאומיים ובהתבטאויות שהיא מעניקה כתגובות למשברים. לדברי העיתון, בכירים במחלקת המדינה דרשו לאחרונה מהיילי להעביר מראש את תוכן נאומיה באו"ם לבדיקה ועיון של המשרד.

היחסים בין השגרירות באו"ם לשרי החוץ בוושינגטון היו מאז ומתמיד טעונים ותחרותיים. אבל טילרסון, השונא חשיפה תקשורתית ובורח מפרסום, מתייחס בביקורתיות לנוכחותה הבולטת של היילי בכותרות אמצעי התקשורת בארצות הברית. התחושה במחלקת המדינה היא שהיילי רואה בתפקידה באו"ם קרש קפיצה לכהונת שרת החוץ, והם ממש לא אוהבים את זה.