חוקרים מרגיעים: הקרחון שהתנתק מאנטרקטיקה "לא סוף העולם"

מדף הקרח הענק הניתק מיבשת אנטרקטיקה בשבוע האחרון זכה לכותרות ראשיות ולהתעניינות בקרב מדעני האקלים בעולם, אם כי קצת פחות בקרב אזרחי העולם. החום, הקיץ, הפוליטיקה, הביטחון – נראה שהכל תפס חשיבות רבה יותר ממדף קרח עצום שהתנתק מיבשת אנטרקטיקה ולא משפיע ישירות על עליית מפלס המים. אבל ההתנתקות ההיסטורית של הקרחון היא רק ההתחלה. 
 

ביום רביעי האחרון ניתק אחד הקרחונים הגדולים ביותר שתועדו אי פעם מיבשת אנטרקטיקה. גודלו מוערך בכ־6,000 קילומטר רבוע, כשליש מגודלה של ישראל, ועומקו מאות מטרים. משקלו המוערך, אם אפשר בכלל להעריך דבר כזה, הוא כטריליון טונות, אלף ביליונים. לוויין אמריקאי זיהה את הנתק כשחלף מעל האזור המכונה "מדף הקרח לארסן C". ההתנתקות התרחשה במשך שלושה ימים, אך מדענים בכל העולם עקבו אחר התפתחותו של הסדק במשך יותר מעשור וצפו את הנתק כבר לפני כמה חודשים. 
 

האירוע זכה להתייחסות נרחבת במדיה העולמית, אף שאין מדובר בפעם הראשונה שבה מדף קרח מתנתק או קרחון נמס בעולם, מכיוון שכאמור מדובר באחד הקרחונים הגדולים ביותר שאי פעם התנתקו מאנטרקטיקה. ההתנתקות התרחשה בגלל שינויי האקלים והואצה מאז 2014. 
 

מדף הקרח שהתנתק כבר צף במי הים בטרם התנתק, ולכן אין להתנתקותו השפעה מיידית על גובה פני הים, אבל הדבר עדיין לא מבטל את החששות שאם "לארסן C" יתחיל לסגת באופן משמעותי ויקרוס לבסוף - מפלס הים יעלה. לעת עתה, המדענים מעריכים כי הקרחון יתפרק במהלך השנים, וכי חלק מהקרח עשוי לצוף צפונה למים חמים יותר. מדפי "לארסן A" ו"לארסן B", הממוקמים צפונית יותר, כבר קרסו בעבר לתוך הים בשנים 1995 ו־2002.

פרופ’ קולין פרייס, בעל תואר שלישי במדעי האטמוספרה מאוניברסיטת קולומביה וראש בית הספר ללימודי הסביבה על שם פורטר באוניברסיטת תל אביב, אמנם עוקב אחר התנתקות מדפי קרח בדאגה, אבל שומר על אופטימיות, כמו מדענים רבים, שאינם מתבטאים באופן חד־משמעי לגבי הסכנה שטומנת בחובה התנתקות כזו. “קרחון כזה, או מדף קרח, המתנתק מהיבשת אינו משפיע על מפלס פני הים, זה כמו קרח בכוס קולה, הקרחון כבר בתוך הים”, מסביר פרופ’ פרייס.

“גם בקוטב הצפוני אנחנו רואים המסה של קרחונים שכבר נמצאים בתוך הים, ואין להם השפעה על גובה פני הים. מה שמשפיע או עלול להשפיע על עליית פני הים הוא המסת הקרחונים בגרינלנד, אבל מה שכן משפיע בהתנתקות קרחון כזה הוא חשיפת מי הים הכהים לשמש. הקרחון הוא לבן, ולכן הוא בולע אנרגיית שמש, לעומת ים שמתחתיו שנחשף שהוא כהה. דבר כזה בהחלט כן עשוי להשפיע על ההתחממות הגלובלית. זה קורה בעיקר באנטרקטיקה ובקוטב הצפוני”.
 

"יש שתי סיבות לזהירות המופלגת של המדענים", אומרת ד"ר איילה תמרי, יועצת סביבתית. "הראשונה היא כדי לא ליצור פאניקה, והשנייה היא ששינוי כתוצאה מהיפרדות הקרחון לא יקרה מחר. נושא ההתחממות הגלובלית הוא מאוד מורכב - מערכות מרובות נפגשות אחת עם השנייה ולא ניתן לצפות מה יקרה, אפשר אולי לשער על פי מודלים אבל לא לצפות בדיוק.

אלו שמנסים להרגיע אומרים שלנו, בני האדם, אין השפעה ואלו תהליכים טבעיים, אבל הממצאים, לפחות לטעמי, מראים אחרת. מאז תחילת המהפכה התעשייתית כמות הפחמן הדו־חמצני באוויר גדלה באופן משמעותי. הבעיה היא לא רק בעלייה בטמפרטורות, אלא גם במהירות העלייה ובאיך שהמערכות מתמודדות איתה. יש כאן המון השפעות בלתי צפויות".

ומה לגבי הקרחון?

"הוא עדיין צף, אין לי מושג איזה חלק ממנו כבר במים וכמה זמן ייקח עד שיימס.יש מקומות בעולם שבהם המים כבר מכסים בתים, והם עלולים לראות שינוי. התנתקות הקרחון אומנם לא אומרת שמחר מנהטן תוצף, אבל ילדינו ונכדינו ישלמו את המחיר. מערכות אקולוגיות אינן מתקדמות בקצב לינארי ולכן לא ניתן לחזות מה יקרה, אבל האדם באופן מפורש משנה את כדור הארץ, ולא לטובה".
 

אחת הבעיות היא שכשהקרח נמס, אזור גדול יותר משטח האוקיינוס האפל נחשף. במקום להחזיר את קרני השמש, האוקיינוס סופג 90% מהם, דבר שגורם למים להתחמם ומגביר את קצב ההמסה.
 

“הדאגה העיקרית של המדענים היא לגבי נקודת האל־חזור, יותר מדי אזורים כהים כבר חשופים, והם יגבירו את קצב ההתחממות ולא יהיה אפשר לעצור אותו”, אומר פרופ’ פרייס. “אז עלולה להיות המסה מסיבית של קרחונים שתשפיע על מפלס פני הים. יבשת אנטרקטיקה מכוסה כיום בכארבעה קילומטרים של קרח, גרינלנד מכוסה ב־2.5 קילומטרים. המסה של כל הקרח הזה תעלה את מפלס המים בעולם בכ־70 מטרים.

הצפי בינתיים הוא כי עד סוף המאה הנוכחית צפוי גובה פני הים לעלות במטר, ופירוש הדבר שמדינות שלמות כמו בנגלדש, האיים המלדיביים וערים כמו אלכסנדריה יהיו מתחת למים. כבר עכשיו אנחנו רואים במיאמי, למשל, את עליית מפלס מי הים, כשמי ים חודרים לתוך מאגרי מים. אם לא נעצור את התהליך, נראה עוד ממה שאנחנו רואים היום באירופה: אנשים שיימלטו לחפש מקום חדש בגלל העלייה במפלס שתחריב את המדינות שלהם”.

אז יש מקום לדאגה?

“הרבה יותר קל להפשיר קרחונים מאשר לבנות אותם מחדש. להחזיר קרחון לקדמותו הוא הליך טבעי של עשרות אלפי שנים של קירור אקלים על ידי הפחתת גזי חממה, בזמן שהמסה היא עניין של עשרות שנים בלבד. במובן מסוים אנחנו עושים ניסוי עם כדור הארץ. זה ניסוי יחיד במינו, ואנחנו לא יודעים עד כמה אנחנו קרובים לקצה השולחן וגם לא ניתן לדעת למה לצפות. יש לנו רק כדור אחד, ויש מקום לדאגה.

אולי הקרחון הזה, למרות גודלו, לא ישפיע, אבל יש עלייה בתופעות האלו, ורוב המדענים מאמינים שזה לא הליך טבעי אלא תוצאה של התחממות המים מתחת לקרחונים כחלק מהעלייה של הטמפרטורות”. 

לא מחכים לממשלה

התנתקות הקרחון באה חודש אחרי שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע על פרישת ארצות הברית מהסכם האקלים שנחתם בפריז לפני כשנה וחצי. הסכם האקלים נועד להסדיר את המאבק הבינלאומי בהתחממות הגלובלית. כמעט 200 מדינות חתמו על ההסכם בפריז בתום משא ומתן מפרך, שנועד לגבש הסכם על הפחתת הפליטה של גזי חממה. ההחלטה של טראמפ היוותה מסר לעולם שארצות הברית אינה שמה עוד את שינויי האקלים בראש סדרי העדיפויות שלה.

הפרישה האמריקאית מהסכם האקלים התרחשה לאחר שכבר במהלך מערכת הבחירות שלו הבטיח טראמפ שיפרוש מההסכם. כמו כן, לפני שהתמנה לנשיא טען ששינויי האקלים הם "תעלול" שיזמו הסינים כדי לפגוע בכלכלת ארצות הברית - אף שמדענים מרחבי העולם טוענים שההתחממות הגלובלית כתוצאה מהזיהום היא דבר ממשי.
 

"התנתקות הקרחון העצום היא תמרור אזהרה מפני שינויי האקלים", ציין ראש היחידה המדעית בארגון גרינפיס העולמי, פול ג'ונסטון. "זוהי ההתמוטטות השלישית של קרחונים באזור בשנים האחרונות, וסימן נוסף להכרח ביישום הסכם פריז ומעבר לאנרגיות מתחדשות. אומנם אף אחד לא יודע בוודאות מה היה תפקידם של שינויי האקלים בהתמוטטות הקרחון 'לארסן C', אך לאור השחיקה המתמשכת של הקרח על ידי המים החמים מסביב לאי האנטרקטי, זה נראה סביר בהחלט שפעילות האדם הייתה בין הגורמים לכך.

אנחנו עדיין בטווח הזמן הבטוח כדי להימנע משינויי האקלים, אך עלינו לפעול מהר. זה אירוני שההתמוטטות הקרחון התרחשה זמן קצר אחרי שהנשיא טראמפ הוציא את ארצות הברית – המזהמת מספר אחת בהיסטוריה – מהסכם פריז. החלטות הממשלות והמגזר העסקי היום יכריעו האם חייהם של טריליוני אנשים יהיו בטוחים בעתיד".
 

"הקרחון שהתנתק הוא אולי הקנרית במכרה הפחם שמתה, אבל הוא עדיין לא סוף העולם", מסכם פרופ' פרייס. "כדור הארץ ישרוד גם אם מפלס המים יעלה ב־70 מטרים והטמפרטורה תעלה בעשר מעלות. מה יקרה לנו - לתשתיות, לחקלאות, לערים מתחת למפלס הזה - זו כבר שאלה אחרת”.