בעיר סנטיאגו שברפובליקה הדומיניקנית, השנייה בגודלה במדינה הקריבית, חשו אתמול התושבים את מובנו המילולי של הביטוי "השקט שאחרי הסערה". סוף שבוע ארוך שכלל שני ימי הסתגרות בבתים בשל הסופה "אירמה" ולאחריהם ימי המנוחה של שבת וראשון, מאפשרים למי שנותרו בבתיהם ללקק את הפצעים.
הקהילה הישראלית במדינה מזערית. לכל היותר כמה עשרות בודדות. משפחה אחת, משפחת כהן, חיה בעיר סנטיאגו. טל כהן, ישראלית בת 30 שמתגוררת בעיר עם בעלה, אסף (40), ושני ילדיהם, יולי בת החמש ועידו בן השנתיים", אמרה היום (ראשון), אירמה דווקא הפתיעה לטובה.
"התכוננו לסופה די הרבה, אחרי ששבוע קודם לכן הודיעו שהיא תגיע למדינה", היא משחזרת. "פחדתי מאד לקראתה, אבל לא הייתה התלבטות אם להתפנות. גם לא קיבלנו כל הנחייה מהרשויות לעזוב. רוב האוכלוסייה פה חלשה יחסית, ואין כל כך לאן ללכת. כל הקריביים היו בסכנת ספיגה ודווקא סנטיאגו מוקפת הרים, כך שכאן היה בטוח יחסית. התלבטנו אם לשים סרטי הדבקה על החלונות ולהקים דיקטים אבל בסוף לא עשינו כלום. רק סגרנו את החלונות".
ביום חמישי הסופה הכתה. "התחילה רוח חזקה מאד והגשם לא פסק. לא היה קר כי מדובר במזג אוויר טרופי. אף אחד לא היה בחוץ. כל העסקים היו סגורים, העיר הייתה מושבתת לחלוטין. הכנו את הילדים לכך שתהיה סופה ואי אפשר לצאת מהבית. כל הלילה החשמל הושבת וחזר מדי כמה דקות, עד שפשוט הורדנו את השלטר. שיחקנו משחקי חברה, הכנו שיעורים עם הילדים וחיכינו שיעבור".
ביום שישי בשעות הבוקר עוד נמשך מזג האוויר הקשה, אך בני המשפחה כבר הרשו לעצמם לצאת מביתם לבקר שכנים. "בצהריים כבר יצאה השמש. בחצר האחורית שלנו נכרת עץ, אבל בסך הכל הנזק לא היה רב בכלל. בכפרים בסביבה, לעומת זאת, שם חיים בני המעמד הנמוך יותר והבתים מעץ, נגרם הרבה יותר נזק וגם היו הרוגים. ביום שישי בערב כבר התכנסנו עם הישראלים הנוספים ועשינו קידוש".