האם דונלד טראמפ באמת מתכוון לגרש את ילדי המהגרים?

"מהפכת החולמים" הייתה מרגעי השיא של תקופת נשיאותו של ברק אובמה. לא פלא שכעס כאשר התברר לו שהנשיא שהחליף אותו בתפקיד, דונלד טראמפ, החליט לגלגל את המהפכה לאחור. מעשה ״אכזרי״, כינה אובמה את החלטתו של טראמפ. הוא נוגע לכמעט 800 אלף תושבי אמריקה, שבאו אליה כקטינים, וביקשו להישאר בה כדי ללמוד ולעבוד בלי לחשוש מהרחקה פתאומית. הוא נוגע למי שהיו בני פחות מ־16 כאשר הוגנבו לתוך ארצות הברית, שאין להם עבר פלילי ואינם נחשבים כמאיימים על ביטחון המדינה. הוא נוגע למקסיקנים, גוואטמלים, הונדורים ואל־סלוודורים, שרובם מתגוררים בארבע מדינות גדולות: טקסס, קליפורניה, ניו יורק ופלורידה.

אובמה חשב שאין להרחיק את התושבים הללו, התורמים לכלכלתה של אמריקה ולשגשוגה ולא ביצעו עבירה, משום שלא הייתה להם שליטה של בגירים על ההחלטה להיכנס ללא רשות למדינה אחרת. הוא חשב שהרחקתם, הגלייתם, היא מעשה פסול ובלתי מוסרי. רבים מהם באו בגיל צעיר מאוד ולא מכירים מדינה אחרת. הם אמריקאים בכל ישותם – מלבד המעמד החוקי. אובמה אפשר להם לשהות ברשות, בכל פעם לעוד שנתיים.

זה היה מעשה ממשלי, לא חקיקתי. כלומר, אובמה עקף את הקונגרס ועיצב תוכנית שהזרוע המבצעת יכולה להיאחז בה בלי להתחשב בעמדתם של המחוקקים. קשה להאשים אותו: הקונגרס האמריקאי, מאז שנת 2001, נכשל שוב ושוב בניסיונותיו להגיע להסכמה על חוק הגירה שיסדיר את מה שדורש הסדרה ויקבע מה יש לעשות ביותר מעשרה מיליון מהגרים לא חוקיים ששוהים באמריקה. מכיוון שכך, החליט הנשיא לקבוע עובדה, לבסס תוכנית. בשנים שחלפו מאז 2012 היא עובדת ללא תקלות מיוחדות. היא מאפשרת למי שהיגרו כצעירים לצאת מהצללים, לקבל רישיון נהיגה, רישיון עבודה, להירשם ללימודים בקולג׳.

התוכנית הזאת מתנגשת חזיתית בהבטחותיו של הנשיא טראמפ מתקופת מערכת הבחירות. הוא הבטיח להגלות את כל מי שנכנס לאמריקה שלא כחוק. הוא הבטיח להקים חומה גבוהה שתמנע המשך הסתננות פנימה. הוא הבטיח לדאוג לעובדים האמריקאים שמקומות הפרנסה שלהם נתפסים – כך להבנתו – על ידי מהגרים לא קרואים. הרטוריקה האגרסיבית שלו נגד מהגרים והגירה ניכרה גם בניסיונותיו למנוע כניסה של מוסלמים לארצות הברית לאחר בחירתו. אבל רובה נשארה בגדר רטוריקה – הרבה מילים, מעט הצלחות בעשייה.

את נשיא מקסיקו טראמפ לא הצליח לשכנע לממן את החומה, ובינתיים גם הקונגרס לא פותח את הארנק. את בלימת המוסלמים טרפד בית המשפט. גירוש של מיליונים מעולם לא נראה כמהלך ריאלי, וגם אם כן, הוא לא ממש התחיל. אבל טראמפ הבטיח לדאוג לעובדים האמריקאים, והוא מתכוון לקיים, או לפחות להיראות כמי שמקיים. החולמים של אובמה נותנים לו הזדמנות. הם טרף קל יחסית לטראמפ כפי שהיו הישג קל יחסית לאובמה. הנשיא הקודם נתן – הנשיא הנוכחי לקח. יהי שם הנשיא מבורך.

יחסי קח־תן

מה מרוויח טראמפ מהמהלך הזה? הוא מרוויח ביושר – רווח צדדי – את תיעובם של יריביו. הנה, נמצאה להם ההוכחה שלטראמפ לא רק שאין מוח, אין לו גם לב. ״שימו את עצמכם בנעליהם של החולמים״, אמר הנשיא אובמה כאשר הודיע על צעדו. ״דמיינו שכל חייכם עשיתם רק את מה שנכון, ואז אתם מוצאים את עצמכם לפתע בפני אפשרות של גירוש לארץ שאינכם יודעים עליה דבר, עם שפה שאינכם דוברים״.

אבל מה שעשה טראמפ אינו נטול היגיון פנימי: זה מהלך שמעורר רעש גדול ומוכיח לאוהדיו שאין בכוונתו לשבת בחיבוק ידיים, שהוא נשיא שלא מפחד לנקוט פעולות, גם שנויות במחלוקת, כדי להוציא לפועל את מדיניותו. זה מהלך שממרפק את הקונגרס הנרפה ורומז לראשיו שאם לא יעבירו חוקים, יימצאו לנשיא דרכים משלו כדי להוציא לפועל את מדיניותו. זה מהלך שרומז למהגרים עתידיים שכדאי להם לשקול מחדש אם הם רוצים לבוא לאמריקה ורומז למהגרים שכבר שוהים באמריקה שאולי זה הזמן לחשוב על עזיבה מרצון.

הנשיא שלח את שר המשפטים שלו להודיע על שינוי המדיניות הממשלית. בקרוב תיפסק האפשרות להגיש בקשות של חולמים להצטרפות או להארכה של תקופת השהות. החל ממרץ 2018 יפקעו הרישיונות של מי שחלפו השנתיים שלו, ולא יחודשו יותר. כלומר, טראמפ הקצה לקונגרס בערך חצי שנה להזדרז ולהעביר חקיקה שתסדיר את שאלת החולמים – או שעד תחילת שנת 2020 יפקעו הרישיונות שלהם. ומרגע שיפקעו אפשר יהיה לגרש אותם, כל אחד בזמן המוקצה לו, כל אחד למדינתו החוקית, שבמקרים רבים אינו מכיר אותה. כאמור, כמעט 800 אלף איש ואישה.

האם טראמפ מתכוון לגרש אותם? בחודשים האחרונים אותת הנשיא יותר מפעם אחת שזו אינה כוונתו. ״אנחנו לא רוצים לפגוע בילדים הללו, אנחנו אוהבים את החולמים״, אמר בהזדמנות אחת. גם בשבוע שעבר, כאשר ביטל את התוכנית של אובמה, אמר שאכיפת הסדרים החדשים על החולמים לא תהיה ״בעדיפות גבוהה של רשויות החוק״. כלומר ביד אחת טראמפ מבטל, ובעין אחת הוא קורץ לקונגרס לעשות משהו, לחוקק איכשהו. ״למצוא איזה הסדר״, כפי שכבר אמר בעבר על החולמים; הסדר שיאפשר לו כנשיא לעמוד במילתו ולהתנגד למצב של הגירה לא חוקית, ומצד שני לא יביא אותו לסיטואציה של גירוש מאות אלפי צעירים שאיש לא מאשים אותם בשום דבר.

לקונגרס לא יהיה קל לספק לטראמפ את מבוקשו. לא יהיה לא קל משום שישנה מחלוקת הקורעת גם את המפלגה הרפובליקנית בנוגע למעמדם הרצוי של מהגרים לא חוקיים. רוב בכירי המפלגה בוושינגטון לא רצו שטראמפ יכוון את חציו אל החולמים. זה צעד שקשה להסביר, זה צעד שיפגע בתדמיתה של המפלגה, לא רק בקרב מהגרים, אלא גם בקרב אמריקאים מהשורה שרחמיהם נכמרים על הצעירים הללו. לא במקרה החליט המועמד לנשיאות מיט רומני, שהתמודד מול אובמה בעת שהוחלט לקדם את תוכנית החולמים, להגיב במתינות על צעדו של הנשיא דאז. רומני לא ממש תקף את ההחלטה. הוא תקף, וגם זה בזהירות, רק את האופן שבו נעשתה. מקורביו אמרו כבר אז שאם ייבחר לנשיא, מן הסתם ישאיר אותה על כנה.

עוד שמן מבעבע

אבל בשטח, במדינות הגבול, בקרב תומכיו הקשוחים יותר של טראמפ, החולמים מעוררים מרירות וכעס. כעס על הצעד ה״לא חוקתי״ של אובמה – זה מה שהם חושבים על המהלך האדמיניסטרטיבי שלו. מרירות על כך שמהגרים שנכנסו שלא כחוק תופסים מקומות עבודה, ועל כך שהממשל משלים עם מציאות שנוצרה שלא כחוק. התובע הכללי של מדינת טקסס, קן פקסטון, שלח לא מזמן מכתב לשר המשפטים והודיע לו שבכוונתו לתבוע את הממשל אם תוכנית החולמים לא תבוטל. הצטרפו אליו תובעי המדינות הבאות: לואיזיאנה, אלבמה, נברסקה, ארקנסו, דרום קרוליינה, איידהו, טנסי, קנזס, מערב וירג׳יניה – כולן מדינות שהצביעו אתם־יודעים־למי.

זה רגע של הכרעה, רגע מכונן, למפלגה הרפובליקנית, אמר הסנטור לינדזי גרהם בעקבות ההחלטה. גרהם, כמו ידידו הוותיק ממנו ג׳ון מקיין, הוא מהסנטורים הרפובליקנים החותרים לפשרה שתאפשר לחולמים להישאר – להעביר חוק שיכשיר בדיעבד את מהלכו של אובמה, אך בתוספת של סעיפים אחרים שיגבילו את הכניסה החופשית מדי של מהגרים לא חוקיים לאמריקה. בעצם, אפילו ביחס לממשל טראמפ עצמו לא ברור מה בדיוק המטרה הנכספת: שר המשפטים – לשעבר סנטור רפובליקני – ג׳ף סשנס רוצה בסיומה של תוכנית החולמים, ואין לו עניין בהסדרה חוקית שלה. טראמפ עצמו נשמע כמי שרוצה בהסדרה חוקית, ושיסכים לחתום עליה אם תעבור, ובכך לאשר למעשה את מה שכמועמד הבטיח לבטל.

כך או כך, לזירה האמריקאית הרותחת נשפך בשבוע שעבר עוד קצת שמן מבעבע. והפעם לא מדובר בעוד ציוץ מקומם, או עוד הצהרת כוונות מעורפלת, או עוד הטחת עלבון במישהו. הפעם, אם לא ימצאו מצקת שיכולה לדלות את השמן, או מים קרים שיכולים לצנן אותו, צעירים תושבי אמריקה שלא עשו דבר רע לאיש ישלמו מחיר אמיתי.