בני משפחת חורש, שמתגוררים בסאני איילס שעל שפת הים במיאמי, התארגנו מבעוד מועד ועזבו את האזור המסוכן עוד לפני שהסופה "אירמה" הכתה. ירון, בן 50, מתגורר בארצות הברית מאז שהשתחרר מהצבא. אשתו, מיכל, בת 35, חיה שם כבר חמש שנים ויחד הם מגדלים את ילדיהם, בני שנתיים וארבעה חודשים ותינוק בן 11 חודשים. "בשבוע שעבר יצאה הודעה שצפוי ההוריקן הכי נחזק ורחב מזה מאות שנים ושהוא יפגע פגיעה ישירה במיאמי", מספרת מיכל.
"אנחנו גרים במיאמי ממש על קו הים בדירה המוקפת בחלונות זכוכית. את הבניין בכל מקרה קיבלנו הוראה לעזוב והחלטנו לעזוב את מיאמי כבר ביום רביעי, כי הודיעו שביום חמישי תהיה הוראה להתפנות מהעיר. טיסות כבר לא היו זמינות לשום מקום. חיפשנו מקום שבו הסופה תורגש פחות והיה לנו חשוב להקדים את הפקקים. כבר כשראינו שהסופה מתקרבת הצטיידנו בדלק ובמים, לפני שהמדפים ותחנות הדלק התרוקנו לגמרי, ויצאנו לדרך, לכיוון אורלנדו".
בני המשפחה שמו פעמיהם לבירת מחוז אורנג' בפלורידה, מחוץ לעין הסערה. "למרות שיצאנו מוקדם והיינו מוכנים, הנסיעה ארכה לנו שבע שעות במקום ארבע", מציינת מיכל. כאן אנחנו לנים במלון דירות ומנסים לתת לילדים אווירה של 'חופשה', שלא ירגישו את הלחץ והבהלה. אנחנו בסדר, מקווים שלכאן זה לא יגיע, או שיגיע חלש או שיסטה, ובעיקר דואגים לכל מי שנשאר מאחור במיאמי".
דנה שחר (34), שחיה בהוליווד שליד מיאמי עם בעלה (40) וילדיהם בני השש, חמש ושנה, זכתה לביקור של חמותה, שהגיעה במיוחד מישראל כדי לחגוג יום הולדת 70. "כשהתבררו ממדי הסופה הצפויה החלטנו שלא לוקחים צ׳אנס וחייבים לצאת כולם יחד מפלורידה. הפחד הגדול הוא להיות בלי חשמל. חם מאוד ולח ולהיות בבית בלי מזגן זה לא אופציה. זה הפחד הגדול בהוריקן, לא נעוף לשום מקום, אבל אי אפשר לשרוד שם בלי חשמל".
לדבריה, בחרנו בטנסי יחד עם אח של בעלי, אשתו, שני ילדיהם בני שנה וארבע ואמא של גיסתי ועוד שני זוגות חברים עם ילדים באותם הגילאים פחות או יותר ונכנסנו לרכבים העמוסים שלנו. עזבנו ביום רביעי אחר הצהריים. המרחק הוא 730 מייל והדרך אמורה לארוך כ 12 שעות. היו הרבה מאוד פקקים והדרך התארכה ל-18 שעות, שהרגישו כמו נצח עם תינוק בן שנה שלא מסוגל לשבת בכיסא הרכב כל כך הרבה זמן ושתי בנות שרבות ללא הפסקה. אבל לבסוף הגענו".