דור המנהיגים הצעירים
דונלד טראמפ הוא הנשיא המבוגר ביותר בתולדות ארצות הברית, וגם הראשון שלא היה בעל ניסיון פוליטי וצבאי לפני שנכנס לבית הלבן, אולם השנה הנוכחית עמדה דווקא בסימן עלייתם של מנהיגים צעירים.
בחודש מאי נבחר עמנואל מקרון לנשיא צרפת, בהיותו בן 39 בלבד, וכעבור חודש הוא גם הוביל את מפלגתו הטרייה לרוב מוחלט באספה הלאומית. ג'סינדה ארדרן (37) הגיעה עם מפלגת הלייבור למקום השני בבחירות לפרלמנט בניו זילנד בספטמבר האחרון, אולם חודש לאחר מכן מונתה לראשת הממשלה, בזכות תמיכתה של המפלגה הפופוליסטית "ניו זילנד תחילה".
מי שהוריד את רף הגיל באופן משמעותי הוא סבסטיאן קורץ (31), שהחודש הושבע לקנצלר החדש של אוסטריה אחרי שהוביל את מפלגת העם לניצחון בבחירות והקים קואליציה עם מפלגת החירות מהימין הקיצוני. למרות גילו הצעיר, קורץ שימש כבר בגיל 25 כשר לענייני אינטגרציה, ובארבע השנים האחרונות כיהן כשר החוץ.
צעיר נוסף, שעדיין לא קיבל את מושכות השלטון אבל נחשב לשליט בפועל, הוא יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן (32). המלך לעתיד, שנקט צעד חריג כאשר עצר מאות נסיכים אחרים שנחשבו לאופוזיציה אפשרית, כבר מנסה לקדם רפורמות היסטוריות בממלכה השמרנית, ובהן מתן אישור לנשים לנהוג ופתיחה מחודשת של בתי קולנוע.
הטרור לא נעלם
בתום מאמץ צבאי מורכב, סולקו השנה כוחות דאעש מכל המאחזים שלהם בסוריה ובעיראק, כולל הערים ראקה ומוסול. על אף שההישג החשוב זכה לשבחים חוצי גבולות, השנה הנוכחית הוכיחה שוב עד כמה איום הטרור רחוק מלהיעלם מחיינו בקרוב, על אף הפגיעה בארגון המסוכן ביותר. בריטניה ידעה השנה שלושה פיגועים קשים של תומכי דאעש - חמישה נרצחו בפיגוע דריסה ודקירה ליד הפרלמנט בלונדון בחודש מרץ; 22 בני אדם נהרגו בפיגוע התאבדות במהלך הופעתה של הזמרת אריאנה גרנדה במנצ'סטר בחודש מאי; ופחות משבועיים לאחר מכן נרצחו שמונה בני אדם בפיגוע דריסה ודקירה שביצעו שלושה מחבלים באזור גשר לונדון. בספטמבר נפצעו 30 בני אדם בפיצוץ של מטען חבלה בתחנת רכבת תחתית בלונדון.
גם ספרד שוב הפכה קורבן לטרור אסלאמי; ב־17 באוגוסט נרצחו 14 בני אדם כאשר מחבל ביצע פיגוע דריסה במדרחוב המרכזי של ברצלונה לפני שנמלט מהמקום, וחוסל כעבור ימים אחדים. שעות ספורות לאחר המתקפה בברצלונה, בוצע פיגוע דריסה ודקירה נוסף בעיירה קמברילס, שבו נרצחה אישה אחת לפני שחמישה מחבלים חוסלו על ידי כוחות הביטחון. החקירה גילתה כי תא הטרור תכנן לפוצץ מכוניות תופת ליד מוקדי תיירות מרכזיים בברצלונה.
בארצות הברית, מהגר אוזבקי רצח שמונה בני אדם בפיגוע דריסה בשביל אופניים והולכי רגל במנהטן במהלך ליל כל הקדושים, הפיגוע הקשה בעיר מאז 11 בספטמבר, והחודש ניסה מהגר מבנגלדש לבצע פיגוע התאבדות בתחנת האוטובוסים המרכזית של מנהטן, אולם תקלה גרמה לפיצוץ חלקי בלבד.
הפיגוע הקשה ביותר השנה התרחש ב־14 באוקטובר במוגדישו, בירת סומליה, כאשר לפחות 512 בני אדם נהרגו בפיצוץ משאית תופת שככל הנראה הופעלה על ידי ארגון א־שבאב. ב־24 בנובמבר, נרצחו לפחות 311 בני אדם כאשר חמושים, שלפי החשד השתייכו לדאע"ש, תקפו בירי ובמטעני חבלה מתפללים במסגד בעיירה א־רוואדה שבחצי האי סיני.
טבע לא שקט
המדענים הזהירו שוב ושוב כי שינויי האקלים עלולים לגרום לתופעות טבע חריגות, ועונת ההוריקנים של השנה האחרונה סיפקה דוגמה ממשית לכך. בתוך חודש וחצי, הכו שלושה הוריקנים אדירים באיי הים הקאריבי ובדרומה של ארצות הברית, מותירים אחריהם מאות קורבנות ונזקים בהיקף של מיליארדרי דולרים, שיעברו שנים עד שניתן יהיה לשקמם, אם בכלל.
ההוריקן הארווי פגע באוגוסט בעוצמה 4 בטקסס ובלואיזיאנה וגרם למותם של כ־90 בני אדם. מיד אחריו הגיע ההוריקן אירמה שפגע ברבים מהאיים המיושבים בים הקאריבי, לפני שהתנגש בעוצמה בדרום פלורידה והשאיר יותר מ־130 הרוגים. ההוריקן מריה השתולל בסוף ספטמבר בים הקאריבי, והקורבן העיקרי הייתה פוארטו ריקו שכל התשתיות בה שותקו לחלוטין, ולפי הערכות לא סופיות, כ־500 בני אדם נספו.
גם האדמה לא שקטה השנה; מקסיקו ספגה בספטמבר האחרון שתי רעידות עזות בתוך שבועיים - הראשונה הייתה בעוצמה של 8.2, מערבית לחוף המערבי, והותירה קרוב ל־100 הרוגים, בעוד שהרעש השני, בעוצמה של 7.1, התרחש ליד מקסיקו סיטי ולפחות 370 בני אדם נספו באסון. בחודש שעבר נהרגו יותר מ־540 בני אדם ברעידת אדמה בעוצמה 7.3 בגבול איראן ועיראק, ורעידות חזקות היו גם בפיליפינים (עוצמה 7.3), פפואה גינאה החדשה (7.9) וחצי האי קמצ'טקה שבמזרח רוסיה (7.7).
קליפורניה ידעה בחודשים האחרונים שריפות יער קשות, תחילה במחוזות היין בצפון המדינה, שבהן נספו 42 בני אדם, ורק בימים האחרונים הצליחו הכבאים להשתלט כמעט סופית על שריפת היער הגדולה בתולדות קליפורניה, שהשתוללה באזור סנטה ברברה וגרמה לפינוי של אלפי בני אדם, ובהם גם סלבריטאים רבים.
מחיר הבדלנות
בשנה הנוכחית נמשכה מגמה שגוברת בשנים האחרונות של עמים שמנסים לממש את זכותם להגדרה עצמית, כאשר משאלי העם שהתקיימו בקטלוניה ובכורדיסטן הראו כי גם כאשר מדובר בניסיון להשתמש באמצעים דמוקרטיים ובדרכי שלום על מנת לקדם את השאיפות הלאומיות, ההתנגדות העזה יכולה להביא לתגובה חריפה.
ההתנגשויות האלימות שליוו את משאל העם בקטלוניה בתחילת אוקטובר היו כמעט בלתי נמנעות לנוכח ההתעקשות של שני הצדדים - תומכי העצמאות הקטאלנים מול הממשלה הספרדית - להמשיך לטפס על העץ הגבוה בתקווה שהצד השני ימצמץ. מרגע שהתקיים המשאל, ממשלתו של מריאנו ראחוי לא הייתה יכולה להישאר אדישה מול מה שנתפס כהתגרות מכוונת, ורק חיכתה להזדמנות להעניש את קרלס פוג'דמון ולקחת את השליטה על החבל. הבחירות שנערכו החודש הוכיחו כי המשבר עדיין רחוק מסיום, ויש לראות מי יסכים להתקפל ראשון.
גם במקרה הכורדי, ניצבו שני צדדים עקשנים זה מול זה – הכורדים שרצו לממש את שאיפתם ההיסטורית להקמת מדינה משלהם מול השלטון המרכזי בבגדד, שמנסה למנוע את פירוקה של המדינה. הכורדים ניסו לטעון כי מדובר רק במשאל מייעץ שלא בהכרח יוביל להכרזת עצמאות, אבל בבגדד לא הסכימו לקבל זאת, ובגיבוי של מרבית הקהילה הבינלאומית (רק ישראל ניצבה לצד הכורדים), היא הטילה מצור אווירי ויבשתי על המחוז הכורדי, וכנקמה על ההצבעה שתמכה בעצמאות, גם נשלחו כוחות צבא שכבשו את אזור כרכוך העשיר בנפט.
גם החוב העמוק שהיה לממשלת עיראק ללוחמי הפשמרגה שהצליחו לעצור את מתקפת דאעש בצפון המדינה לא עזר לכורדים, שכעת נדרשים למלא אחרי דרישות דרקוניות, כולל התנערות מוחלטת מהמשאל, הימנעות משאיפה לעצמאות והעברת כל מעברי הגבול ושדות התעופה לאחריות עיראקית, לפני שהממשל בבגדד יסכים למשא ומתן על שיקום היחסים וקביעת מעמדו של המחוז הכורדי.