טוני לי שהה על החוף בהונולולו בשבת שעברה, כאשר מעט אחרי השעה שמונה בבוקר קיבל הודעה מפתיעה בטלפון הנייד. "איום של טיל בליסטי בדרכו להוואי. מצאו מקלט באופן מיידי. זה לא תרגיל", נכתב בהודעה המתפרצת שאותה קיבלו כל מי שהיו בהוואי באותה שעה, כמו גם צופי ערוצי הטלוויזיה המקומיים.
למרות ההתרעה הדרמטית, החליט לי להתייחס בשלווה וברוגע להודעה על האירוע שעלול לסיים את חייו בפיצוץ אדיר או בתוך ענן רדיואקטיבי. "בדיוק הבנתי שאם הקץ שלך קרב, החוף היפה הזה הוא כנראה המקום הטוב ביותר להיות בו", אמר.
התגובה הרגועה של לי הייתה יוצאת דופן בבוקר של בהלה ופאניקה ברחבי הוואי. תושבים ותיירים מיהרו לחפש מקלט בכל מקום אפשרי, חלקם נטשו את מכוניותיהם באמצע הכביש או נמלטו מבניינים. בתי עסק מיהרו לסגור את דלתותיהם ולסלק את הלקוחות, בעוד אחרים קראו לכל מי שנמצא בקרבת מקום להסתתר אצלם. הורים רצו עם ילדיהם למקלטים שנועדו להגן מפני סופות, משפחות הסתגרו יחדיו, ורבים טלפנו לקרוביהם או שלחו הודעות, מתוך מחשבה שזו תהיה הפעם האחרונה שיתקשרו ביניהם.
חבר בית הנבחרים המקומי של הוואי, מתיו לופרסטי, שמייצג את מחוז 41 שנמצא בקרבת הבסיס הימי בפרל הרבור - היעד של מתקפת הפתע היפנית בדצמבר 1941 שלאחריה נכנסה ארה"ב למלחמה - מיהר להסתתר עם רעייתו ושני ילדיהם, בני 4 ו־8, בתוך חדר האמבטיה בדירה שלהם.
"זו הייתה התנסות סוריאליסטית", סיפר. "תמיד היינו צריכים להיות מוכנים לאסונות טבע. כאשר קיבלנו את ההתרעות האלה, רעייתי ואני אספנו את הילדים והלכנו לחדר הפנימי ביותר בבית שלנו ושמנו אותם באמבטיה, כי אין לנו פה מרתף. אמרנו להם להתפלל, כי ככל שידענו, עומדת להתרחש מתקפה בלתי נמנעת".
בתוך דקות החל להתברר כי מדובר באזעקת שווא, אולם רק כעבור 38 דקות נשלחו מסרוני ההרגעה. בהמשך נודע כי זו הייתה טעות אנוש של עובד בסוכנות למצבי חירום של הוואי, שלחץ בשוגג על הכפתור ששולח את ההתרעה במהלך חילופי המשמרות, בדיוק כאשר נערך תרגיל ממוחשב של מערכות החירום.
"תחושת ההקלה התחלפה במהירות בתהייה 'מה קרה, לעזאזל?' ובזעם אמיתי", אמר לופרסטי, חבר ועדת בית הנבחרים לבטיחות הציבור שצפויה לבחון את המחדל. "אני זוכר שהסתכלתי על הילדים שלי, מפוחד עד מוות, ובתי בת ה־8 שאלה אותי 'אבא, אנחנו במלחמה?'. אמרתי 'כן', כי צריך להתייחס לזה ברצינות. כן, אנחנו במלחמה".
עבור תושבי הוואי, וגם עבור הרשויות האזרחיות והצבאיות, זו הייתה קריאת השכמה. בשנה האחרונה התברר כי הוואי, כמו גם חלקים יבשתיים של ארה"ב, נמצאת בטווח הטילים הבליסטיים החדשים של קוריאה הצפונית, וכי אם המשבר המתמשך בחצי האי הקוריאני ימשיך להתחמם - על אף תחושת הרגיעה המסוימת לקראת אולימפיאדת החורף בקוריאה הדרומית - ואף יגיע לעימות צבאי, גם מדינת האיים עלולה להפוך ליעד. בסוף נובמבר, לראשונה מאז תום המלחמה הקרה, נערך בהוואי תרגיל של צופרי חירום שמתריעים מהתקפה גרעינית אפשרית, עדות להגברת ההיערכות לתסריט שאינו בגדר הבלתי אפשרי במציאות הנוכחית.
מלבד הדיון שעוררה התקלה בנוגע למוכנות האמריקאית מול האיום הגרעיני, הפיאסקו בהוואי גם הוביל לביקורת על המדיניות המתלהמת של הנשיא דונלד טראמפ בעניין קוריאה הצפונית ולגל הבדיחות - יש שיאמרו המצחיקות, אחרים יאמרו העצובות - שרצו ברשתות החברתיות. לפי הלך הרוח, המזל הגדול
הוא שטראמפ היה עסוק במשחק גולף בזמן ההתרעה, כי אחרת ייתכן שבאמת העולם היה מגיע למלחמה גרעינית.
אירועי סוף השבוע שעבר הזכירו מקרים אחרים במהלך המלחמה הקרה, בהם טעויות אנוש או תקלות טכניות שכמעט הביאו את ארה"ב ואת ברה"מ לסף
של מלחמה גרעינית.
הירח העולה
ב־6 בספטמבר 1960, ימים ספורים אחרי שפיקוד ההגנה האווירית של צפון אמריקה (NORAD) הכניס לפעולה את מערכת ההתרעה החדשה שלו מפני טילים בליסטיים בטולה שבגרינלנד, החלה להופיע על מפת העולם שמוצבת במטה הפיקוד בקולורדו הספרה 5 - שמעידה כי התקפה נגד ארה"ב יצאה לפועל בסבירות של 99.9%. בתוך דקות הייתה צריכה להתקבל החלטה אם לעדכן את הנשיא דווייט אייזנהאואר.
ישנן גרסאות שונות למה שהתרחש בדקות הבאות. לפי הספר "פיקוד ושליטה" של העיתונאי החוקר אריק שלוסר, נרשמה פאניקה מסוימת במטה הפיקוד. בכיר בחברת מקרנים מובילה ואורחים נוספים ששהו במקום הוכנסו במהירות לחדר קטן, בעוד סגן מפקד NORAD, הקצין הקנדי רוי סלמון, יצר קשר עם מפקדו, לורנס קוטר, שהיה בטיסה ועדכן אותו על האזעקה. סלמון תהה איפה נמצא מנהיג ברה"מ, ניקיטה חרושצ'וב, ואז התברר שהוא בניו יורק. מן
הסתם, ההערכה הייתה שהסובייטים לא יפציצו את מנהיג המדינה.
לפי גרסה שנייה, שמופיעה במאמר שפרסמו מלווין סטון וג'רלד באנר, מיד אחרי שהתקבלה ההתרעה על הטילים, התבקשו אנשי פיקוד ההגנה לבצע בדיקה מול הצוות במתקן בגרינלנד. אחד מקציני חיל האוויר שהעריך כי מדובר בתקלה, סגר את המשדר בחלק שממנו הגיעו האזעקות ואז נהיה שקט גמור. בעקבות זאת, הוא עדכן כי אכן מדובר בתקלה במערכת.
בדיקות זיהו כי הסיבה לאזעקה השגויה הייתה שהמכ"ם זיהה את ההשתקפויות של הירח העולה מעל נורווגיה כמטח של טילים בין־יבשתיים שהמריאו מכיוון סיביר. צוות טכנאים שבחן את המערכת המליץ לשנות את תדר ההפעלה של המכ"ם. ההמלצה יושמה בינואר 1961, ובעקבות זאת הפסיק הירח לגרום לשיבושים ולאזעקות שווא.
קלטת לא נכונה
במאי 2008, בשיאה של מערכת הבחירות המקדימות הצמודה בין הילרי קלינטון לברק אובמה על מועמדות הדמוקרטים לנשיאות, פרסם קמפיין קלינטון סרטון שנועד להטיל ספק ביכולתו של אובמה להתמודד עם משבר בינלאומי פתאומי.
"השעה שלוש לפנות בוקר, והילדים שלכם בטוחים וישנים. אבל הטלפון בבית הלבן מצלצל", נאמר בתשדיר. "משהו מתרחש בעולם. ההצבעה שלכם תקבע מי יענה לשיחה הזו. האם זה מישהו שכבר מכיר את מנהיגי העולם, שמכיר את הצבא, מישהו שהתנסה ומוכן להוביל בעולם מסוכן. השעה שלוש לפנות בוקר, והילדים שלכם בטוחים וישנים. מי אתם רוצים שיענה לטלפון?".
בסופו של דבר היה זה אובמה שנדרש להתמודד עם משברים גדולים בשעות בלתי שגרתיות, וקלינטון גם הייתה לצדו בארבע שנותיה כמזכירת המדינה. אולם אף אחת מהשיחות שהגיעו לבית הלבן בשעות המוקדמות ככל הנראה לא הייתה כה דרמטית כמו זו שקיבל זביגנייב בז'ז'ינסקי, יועצו לביטחון לאומי של הנשיא ג'ימי קרטר, בשעה שלוש לפנות בוקר ב־9 בנובמבר 1979.
דקות ספורות קודם לכן התקבלה במחשבי NORAD בקולורדו התרעה על כך שטילים סובייטיים עושים את דרכם לעבר היבשת, ככל הנראה במטרה לשתק את מערכי הפיקוד וההפצצה הגרעיניים של ארה"ב. הודעות דומות הופיעו גם על מסכי המחשבים במרכז הפיקוד האווירי האסטרטגי, במרכז הפיקוד הצבאי הלאומי של הפנטגון ובבונקר של המרכז הצבאי הלאומי החלופי, ובשל כך הייתה הבנה שלא מדובר בתרגיל. מיד הופעלו נוהלי החירום: כל מערכות ההגנה האווירית הוכנסו לכוננות מרבית והוקפצו עשרה מטוסי הפצצה ויירוט, צוותי הטילים נערכו לשיגור, אנשי הצוותים האוויריים נשלחו למפציצים הגרעיניים, וגם
"מטוס יום הדין", מרכז הפיקוד המעופף של הנשיא, קיבל הוראה להמריא.
בספרו "מתוך הצללים", מתאר רוברט גייטס, מי שהיה מנהל סוכנות הביון האמריקאית ומזכיר ההגנה של ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה, את הדרמה הגדולה כפי ששחזר אותה בז'ז'ינסקי. לדבריו, עוזרו הצבאי של בז'ז'ינסקי, וויליאם אודום, עדכן אותו כי קרוב ל־250 טילים סובייטיים שוגרו, ובז'ז'ינסקי "ידע שההחלטה של הנשיא על פקודה להגיב צריכה להתקבל בתוך שלוש עד שבע דקות". "בז'ז'ינסקי אמר לאודום לאשר עם הפיקוד האווירי האסטרטגי שהמטוסים שוגרו. כאשר אודום התקשר חזרה, הוא דיווח ש־2,200 טילים שוגרו. זו הייתה התקפה כוללת", נאמר בספר.
אבל אז התמונה השתנתה, כשהלוויינים לא הראו סימנים לטילים באוויר. "דקה לפני שבז'ז'ינסקי עמד להתקשר לנשיא, אודום התקשר בפעם השלישית כדי לומר ששאר מערכות ההתרעה לא דיווחו על שיגורים סובייטיים", כתב גייטס. "בז'ז'ינסקי ישב לבד באמצע הלילה, ולא העיר את אשתו, מתוך אמונה שכולם ימותו בתוך חצי שעה. זו הייתה אזעקת שווא".
בדיקה גילתה כי אחד הטכנאים הכניס בטעות לתוך מחשב קלטת אימונים שדימתה התקפה גרעינית, אולם המערכת העבירה את ההתרעה לכל המחשבים. הסיפור הודלף לתקשורת, וימים ספורים לאחר מכן שלח מנהיג ברה"מ לאוניד ברז'נייב שדר סודי לנשיא קרטר, ובו כתב "אני חושב שתסכים שאסור שיקרו טעויות במקרים כאלה".
למרות זאת, חודשים ספורים לאחר מכן, במאי וביוני 1980, הופעלו עוד שלוש אזעקות שווא, תוצאה של כשל במעגל אלקטרוני משולב בשווי של 46 סנט, ובשל תקלה נשלחה בטעות הודעה ש־200 טילים עושים את דרכם לעבר ארה"ב. גם הפעם הופעלו חלק מנוהלי החירום, אולם צפירת ההרגעה הגיעה במהירות, גם הפעם בלי מעורבות של הנשיא קרטר.
תחושת בטן
בתחילת ספטמבר האחרון התקשר קרל שומאכר, פעיל פוליטי מגרמניה, לחברו הרוסי, סטניסלב פטרוב, כדי לאחל לו מזל טוב ביום הולדתו. אולם לתדהמתו, בנו של פטרוב סיפר לו כי אביו הלך לעולמו קרוב לארבעה חודשים קודם לכן בביתו בפרבר ליד מוסקבה בגיל 77. רק אז נודע לעולם על מותו של
פטרוב, אחד הגיבורים של המלחמה הקרה, האיש שמנע מלחמה גרעינית ברגע האחרון.
ב־26 בספטמבר 1983, היה לוטננט קולונל פטרוב בן ה־44 מוצב בסרפוחוב־15, מרכז פיקוד סודי מדרום־מערב למוסקבה שבו עקבו הסובייטים אחר סימנים לשיגורי טילים לעבר ברה"מ וגרורותיה. לפתע החלה להישמע אזעקה שמתריעה על שיגור של טיל בין־יבשתי מכיוון ארה"ב, ובתוך שניות סימנו האזעקות כי מדובר בחמישה טילים.
אף על פי שפטרוב היה מחויב להודיע לממונים עליו על הזיהוי, צעד שהיה יכול להוביל בתוך דקות לשיגור נגדי לעבר ארה"ב, הוא החליט לעבור על התקנות. "היה לי כל המידע שמראה שמדובר בהתקפה", אמר בראיון ל־BBC בשנת 2013. "אם הייתי שולח את הדיווח שלי בשרשרת הפיקוד, אף אחד לא היה אומר משהו נגד זה. כל מה שהייתי צריך לעשות זה להרים את הטלפון, הקו הישיר למפקדים שלי, אבל לא יכולתי לזוז. הרגשתי שאני יושב על מחבת חמה".
בגלל תחושת בטן החליט פטרוב לדווח שמדובר באזעקת שווא, אולם עד הרגע האחרון הוא לא ידע אם הוא אכן צודק. "אחרי 23 דקות הבנתי ששום דבר לא התרחש", אמר. "אם הייתה מכה אמיתית, אז כבר הייתי יודע על זה. זו הייתה תחושת הקלה".
בדיקה פנימית גילתה כי האזעקה הופעלה אחרי שאחד הלוויינים זיהה את השתקפות קרני השמש מבעד לעננים מעל מונטנה כשיגור של טיל. "אנחנו חכמים יותר ממחשבים, אנחנו יצרנו אותם", ציין פטרוב בשיחה עם ה"דר שפיגל" הגרמני בשנת 2010.
הרשויות הסובייטיות השתיקו את הפרשה, ואפילו רעייתו של פטרוב לא ידעה על התפקיד שמילא בעלה באותו יום דרמטי. רק בשנת 1993, אחרי קריסת ברה"מ, נחשף העולם לסיפור, ופטרוב זכה לכינוי "האיש שהציל את העולם". פטרוב קיבל פרסי הוקרה, ובהם אות מטעם התאחדות אזרחי העולם באו"ם בשנת 2006, ופרס דרזדן לשלום בשנת 2013. "זו הייתה העבודה שלי", סיכם. "אבל היה להם מזל שאני הייתי במשמרת באותו לילה".