אם לא די בעימות החריף בין ירושלים לוורשה סביב חוק השואה הפולני, באה הצעת החוק החדשה שהגיש אתמול ח"כ אכרם חסון (כולנו) ומאיימת לגרום למתיחות בין ישראל לרוסיה. לפי הצעת החוק שמרגיזה את הקרמלין, הכנסת תכריז על 6 בדצמבר כיום הזיכרון לציון רצח העם האוקראיני שנגרם כתוצאה מההולודומור, הרעב הגדול בשנים 1932־1933, שבו נספו מיליונים כתוצאה ממדיניות הקולקטיביזציה הסובייטית.
בדברי ההסבר להצעת החוק מופנית אצבע מאשימה לעבר ברית המועצות בעידן סטלין כאחראית להולודומור, הרעב הגדול, שבו מתו בין 3 ל־10 מיליון בני אדם. “ההולודומור תוכנן על ידי הסובייטים כדי לפגוע באופן ספציפי בלאומיות האוקראינית ובעם האוקראיני", נכתב בהצעת החוק.
“לפני חודשים ספורים הייתי עם משלחת של ח"כים בביקור באוקראינה", מספר ח"כ חסון. “חבר פרלמנט מאגודת הידידות עם ישראל ביקש ממני לסייר במוזיאון להנצחת ההולודומור בקייב, שזה כמו מוזיאון יד ושם שלהם. סיירתי במשך שעתיים וחצי באתר ובפארק הזיכרון והדלקתי שם נר. היו שם חיילים אוקראינים שעברו סדרת חינוך וצעדתי בעקבותיהם עם תרגום של מנהלת האתר".
מה למדת בסיור?
“כשחזרתי מהאתר לבניין הפרלמנט בקייב, שאלו אותי: ‘נו, איך התרשמת?’ אמרתי שמבחינתי מה שעבר על האוקראינים בשנות ה־30 זה רצח עם. מיליוני אוקראינים מתו ברעב כתוצאה ממדיניות מתוכננת של הסובייטים. האוקראינים סיפרו לי ש־27 מדינות כבר הכירו ברעב הגדול כרצח עם, וביקשו ממני לקדם חקיקה בנושא בכנסת. הבטחתי להם שאתעמק בנושא, אקרא ואבין יותר. לקח לי שלושה חודשים, ועכשיו, על רקע החוק הפולני, אמרתי לעצמי שזה הזמן גם להתחיל להזכיר לעולם השפוי, לאנשים, שערך האדם הוא ערך עליון בעיניהם, שבאוקראינה היה רצח עם מכוון. לכן הגשתי הצעת חוק בנושא".
התייעצת עם גורם מדיני או דיפלומטי קודם שהגשת הצעה שיכולה לסבך אותנו עם פוטין?
"לא התייעצתי עם אף אחד. בשביל מה אני צריך להתייעץ? השיקולים שלהם הם פוליטיים. אני דרוזי ובן מיעוטים ואין לי משוא פנים. אני בא בידיים נקיות וחושב שצריך להכיר באסון. מי שמכיר אותי יודע שאני איש של כבוד, לא משקשק ולא עושה חשבון לאף אחד".
ואתה משוכנע שתקופת הרעב הייתה מעשה מכוון של הסובייטים נגד האוקראינים?
“בוודאי שברית המועצות הייתה אחראית. מי היה אחראי להרעבה? אני או אתה?"
“נמנעו בחוכמה"
נשיא אוקראינה לשעבר, ויקטור יושצ'נקו, אמר במהלך נאום במליאת הכנסת בנובמבר 2007 כי "חשובה לנו מאוד התמיכה המורלית, ההזדהות של מדינת ישראל עם כיבוד הקורבנות של הטרור הטוטליטרי נגד העם האוקראיני בשנים 1932 ו־1933. אני רוצה להדגיש שבקרב האומה האוקראינית מתו כל כך הרבה אנשים מרעב, שבשנים הללו איבדנו אולי יותר מאשר איבדנו בזמן מלחמת העולם השנייה".
באותו דיון גינתה יו"ר הכנסת דאז, דליה איציק, את "משטרו העריץ של סטלין שפגע ללא הבחנה במיליוני אזרחי ברית המועצות דאז", ואמרה כי כל קורבנות הרעב ראויים להנצחה.
לדברי פרופ’ יונתן דקל־חן מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, יש להבחין בין העובדות ההיסטוריות הקשורות לתקופת הרעב הנוראית באוקראינה לבין הנרטיב שפיתחו שם התנועות הלאומניות המאשימות את ברית המועצות במזימה מכוונת לפגוע באוקראינים. "מדובר באסון לאומי טראגי של רעב המוני, שפקד חלק ניכר מברית המועצות ובעיקר את אזור אוקראינה, אבל לא רק, בתחילת שנות ה־30 של המאה הקודמת. הרעב הכלל־ארצי פגע במיוחד באזורים החקלאיים של אוקראינה, ובעקבותיו נספו מיליונים. הרעב נגרם בגלל מדיניות חקלאית סובייטית מוטעית בעקבות הקולקטיביזציה. בחורף שבין 1929 ל־1930, המשטר הסובייטי תחת סטלין החליט לחסל בכל רחבי ברית המועצות את החקלאות הפרטית ולהכניס את כל החקלאים לקולקטיבים. חלקם מרצון, חלקם באילוץ. לצד זה היה מסע דיכוי נגד הקולאקים - מי שנחשבו לחקלאים עשירים או אמידים. מאות אלפים מהם הוגלו לסיביר. התוצאה הייתה פגיעה קשה בחקלאות ורעב כבד שפקד חלקים, בעיקר באזורים החקלאיים של אוקראינה".
למה דווקא שם פרץ רעב?
"המשטר הסובייטי הבין שיש בעיה של אספקת מזון, והוא למעשה שלח חיילים ופקידים והחרים תבואה מאזורים חקלאיים כדי להאכיל את הערים והמרכזים התעשייתיים שקמו אז. לקחו תבואה בכוח מאוקראינה והעבירו לא רק למוסקבה, אלא גם לקייב, והשאירו את החקלאים חסרי כל. הכפריים המסכנים שהיו כלואים בתוך הקולחוזים מתו במיליונים. עד כאן העובדות ההיסטוריות. מכאן יש עוד נדבך של נרטיבים לאומיים. הלאומנים האוקראינים מאז ועד היום ראו ברעב הזה שפקד את אוקראינה מעשה מכוון של המשטר הסובייטי שישב במוסקבה תחת סטלין; צעד מכוון לרצח העם האוקראיני בתוככי ברית המועצות. אגב, חלק ניכר מהבכירים במשטר הסובייטי שהיו אחראים על התוכנית היו ממוצא יהודי".
ישנן הוכחות לכך שההולודומור היה רצח עם מכוון נגד האוקראינים?
"יש קשר קלוש בין הדברים, שחוקרים והיסטוריונים לא הצליחו למצוא. מדובר בחלק מנרטיב לאומני שהשתרש בקרב התנועה הלאומית האוקראינית, וזה לא הופך אותו לנכון. יש גם בעיה בעיסוק הישראלי בטרגדיה של הרעב הזה ובהולודומור, שהוא בעצם מונח של התנועה הלאומית האוקראינית המכוון נגד המשטר הסובייטי דאז. בעיניי יש גם בעיה בהשוואה לשואת העם היהודי. הזיהוי של הרעב הזה עם מדיניות של רצח עם, שבוצע בידי משטר שבו ישבו לא מעט יהודים, הוא נקודה מאוד בעייתית למדינת ישראל".
לדעתך החוק הזה מיותר?
"לאוקראינים מאוד חשוב שישראל תכיר בהולודומור כרצח עם בגלל הלגיטימציה שהכרה כזאת נותנת להם. עד היום, ממשלות ישראל נמנעו בחוכמה מהכרה כזו. כהיסטוריון אני לא רואה הצדקה להצעת חוק כזו".
לחשוף את הציבור
הצעת החוק הביאה אתמול לתגובה נזעמת של גורמים במשרד החוץ הרוסי ובשגרירות רוסיה בתל אביב. בגלי צה"ל דווח אתמול כי גורמים במשרד החוץ הרוסי הזהירו ש"אם החוק יקודם, נגיב בחריפות. יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת על היחסים בין המדינות". ואילו שגרירות רוסיה בתל אביב הוסיפה: "מצער שבכנסת הכינו הצעת חוק המעוותת את ההיסטוריה".
גורם פוליטי בכנסת העריך אתמול כי סיכוייה של הצעת החוק אפסיים. “זה פשוט רעיון מטורף לצאת נגד רוסיה של פוטין ולהכניס את הראש שלנו לסכסוך בין אוקראינה לרוסיה. מה אנחנו צריכים את זה? מה יצא לנו מזה ולמה אנחנו צריכים לתת פרס לאוקראינים שאיתם יש לנו חשבון ארוך מתקופת שיתוף הפעולה עם הגרמנים במלחמת העולם השנייה".
ח"כ חסון, הופעלו עליך לחצים להוריד את הצעת החוק?
“לא היו, וזה גם לא יעזור. אני חבר כנסת עצמאי ואני לא עובד אצל אף אחד".
מי שהתלווה לסיורו של ח"כ חסון באוקראינה היה ח"כ לשעבר אלכס מילר (ישראל ביתנו), שהיה יו"ר אגודת הידידות ישראל־אוקראינה ונמצא בקשרים הדוקים עם גורמי הממשל שם. “מבחינת האוקראינים, מדובר בטרגדיה לאומית שבה מיליוני־מיליונים מבני עמם נספו ברעב. הנושא צף ועולה בשנים האחרונות בכל המישורים הבינלאומיים. לאחר שהנושא נדון בקשרים של אוקראינה עם כמה מדינות במערב, הציפייה שלהם היא שגם ישראל תכיר בכך. אני מלווה משלחות מישראל לאוקראינה, ובכל מפגש בכל הדרגים הם פונים לישראל ומבקשים הכרה בנושא הזה".
נראה לך שאפשר יהיה לעמוד מול לחץ רוסי ולקדם הצעה כזאת?
“לדעתי, הכנסת צריכה לדון בנושא ולומר את דברה. הכנסת צריכה לחשוף את הציבור הישראלי לטרגדיות של עמים אחרים, שלפחות יהיו מודעים לכך. מעטים בישראל מכירים את הנושא הזה. אם ישראל הייתה ראשונה לדון בזה, זה דבר אחד. אבל שורה ארוכה של מדינות כבר העלו את זה על סדר היום. זכותו של כל חבר כנסת לחשוף את הציבור הישראלי לנושאים חשובים מבחינתו. אין לי כל ספק שגופים שמתעסקים בהיסטוריה יוכלו לבחון את הסוגיה יותר לעומק, אך עצם העלאת הנושא לדיון בכנסת תתרום לידע הציבורי בנושא בישראל, וזה חשוב".