בחירות ברוסיה: פוטין בוחש בכל מקום, אז איך המערב עדיין לא התעורר?

המשבר הדיפלומטי החריף בין בריטניה לרוסיה, שבמסגרתו החליטה ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי לגרש 23 דיפלומטים רוסים המשרתים במדינה, לא השפיע כלל על תוצאות הבחירות לנשיאות שנערכו היום (ראשון) ברוסיה. להפך, טענתה של בריטניה, שלפיה רוסיה אחראית להרעלת המרגל הרוסי לשעבר סרגיי סקריפל בשטח בריטניה, וקיומה של ישיבת חירום של מועצת הביטחון בנושא, לפי דרישתה של מיי, אולי אפילו הגבירו את הפופולריות של הנשיא המכהן ולדימיר פוטין בקרב רוסים רבים.
 

בעולם המערבי נחשב פוטין כאויב הדמוקרטיה וכמי שבמדיניות החוץ הפר כל חוק בינלאומי. אלא שדבר אחד שקרה בבחירות לנשיאות בארצות הברית ב־2016, ולפי חשדות מבוססים קרה גם בבחירות שהתקיימו באחרונה במדינות מערביות אחרות, לא יקרה כנראה בבחירות ברוסיה שייערכו היום: לא תהיה שום התערבות של גורמים חיצוניים בקמפיין הבחירות שקיים פוטין ולא תתבצע שום בחישה מצד מדינה זרה בניסיון להשפיע על שיקולי הבוחר הרוסי.
 

"חבל מאוד שלא היה ניסיון מצד גורמים זרים להתערב בבחירות ברוסיה, ואני לא צוחק", לחש דיפלומט מערבי בכיר לעמיתיו מסביב לשולחן במזנון המשלחות. "היינו צריכים לתת לפוטין להרגיש את תחושת הכעס והמרירות שממשלות מערביות הרגישו בעקבות חשדות להתערבות רוסית בקמפיינים לקראת הבחירות שהתקיימו בהן". לפי עדות ראייה של כתב סוכנות ידיעות אירופית, הדיפלומטים מסביב לשולחן הנהנו בראשיהם והפגינו תמיכה בהערת עמיתם.
 

משיחות פרטיות ותדרוכים סגורים המתקיימים באחרונה במרכז האו"ם שבניו יורק עולה בבירור תחושת הזעם נגד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, המאחדת נציגי מעצמות ומדינות מערביות מרכזיות. "מאז שנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת, תקופת השיא של המלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית ועמיתותיה המערביות, לא נשמעו הלכי רוח אנטי־רוסיים כל כך כמו אלה הרווחים כיום בקהילת הדיפלומטים ובבירות של מדינות מערביות", טען בשבוע שעבר סגן ראש משלחת מערבית באו"ם, שביקש ממאזיניו העיתונאים לא לפרסם את זהותו. 

 
 

"בשלהי שנות ה־80 של המאה הקודמת השיק מיכאיל גורבצ'וב את מדיניות הפרסטרויקה (בנייה מחדש), שמשמעותה הייתה שרוסיה עושה שלום עם המערב", נכתב לאחרונה בשבועון "האקונומיסט" בכתבה בכותרת: "הבוחש בקדירה – איך רוסיה מאיימת על דמוקרטיות מערביות". "אפשר היה להאמין שכל צד יוותר על ניסיונו לחתור ולהסית נגד הצד השני על ידי שקרים ותיאוריות של קונספירציה. אלא שהעובדה שבפברואר האחרון פרסם התובע הכללי האמריקאי רוברט מולר כתבי אישום נגד 13 רוסים בגין התערבות ובחישה בקמפיין הבחירות לנשיאות הוכיחה עד כמה האמונה (בפרסטרויקה) הייתה חלשה ושברירית". 
 

אולם, נראה שההתערבות הרוסית אינה מסתכמת רק בבחירות בארצות הברית. "גם אירופה היא יעד לבחישה", נכתב ב"אקונומיסט". "אם כי אופיין של ההוכחות הוא כללי, ולא מתקיימת חקירה יסודית כמו זאת שמקיים רוברט מולר - רוסיה חשודה בסיוע כספי לפוליטיקאים קיצוניים, חדירה למערכות מחשבים, ארגון מצעדים והפצת שקרים".
 

החשדות שלפיהם מזימות החתרנות של רוסיה מופעלות נגד ממשלות ופוליטיקאים השנואים על פוטין, מקבלים אישור בדיווחים ובמאמרי פרשנות שהתפרסמו באחרונה באמצעי תקשורת בארצות הברית ובאירופה. המסקנה היא שפוטין מוביל מה שמוגדר על ידי דיפלומטים באו"ם "מבצע תעמולה נגד דמוקרטיות ברחבי העולם במטרה להחליש דמוקרטיות מערביות על ידי ערעור האמון במוסדות ויצירת פירוד ושנאה בקרב אזרחים".

 

האמצעי המרכזי שפוטין משתמש בו כמנוף לקידום שאיפתו הוא מה ש"האקונומיסט" הגדיר כ"הגרעין של תקופתנו": הרשתות החברתיות ש"כמו נוצרו מלכתחילה כדי לחטוף את תשומת הלב של המשתמשים ולהפוך אותם לצינורות אידיאליים להפצת שקרים". בכתבת התחקיר של "האקונומיסט" הוזכרו השיטות של ארגון הריגול הרוסי קג"ב משנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת. בין השאר, הפיץ אז הארגון את התיאוריה שההתנקשות בחייו של הנשיא האמריקאי ג'ון קנדי הייתה קונספירציה פנימית.

הארגון הפיץ מכתב מזויף של לי הארווי אוסוולד, רוצחו של קנדי, שהאשים את הסי־איי־אי בהתנקשות בחיי הנשיא. בשנות ה־70 ערך הקג"ב מבצע חשאי מיוחד בארצות הברית במטרה להצית מלחמה בין הליגה להגנה יהודית והפנתרים השחורים. המבצע נכשל. לפי "האקונומיסט", כנשיא, פוטין מקיים הלכה למעשה את התפיסה של ארגון הקג"ב, שבעבר הוא כיהן כראש משרדו בגרמניה, אשר מוגדרת כ"אמצעי אקטיבי", או במילים אחרות הפצת דיס־אינפורמציה.
 

אחרי התמוטטות ברית המועצות, הפעלת התפיסה "אמצעי אקטיבי" לצורך התערבות או הפצת דיס־אינפורמציה במדינות מערביות הופסקה זמנית על ידי השליטים החדשים בקרמלין, אם כי הופעלה במידה מוגבלת במדינות שהשתייכו בעבר לברית המועצות. להערכת דיפלומטים, פוטין חידש את התפיסה והתחיל ליישמה ביתר שאת בעקבות הפגנות המוניות שהתקיימו נגדו בערים גדולות ברוסיה בדצמבר 2011. פוטין האשים את הילרי קלינטון, שכיהנה אז כשרת החוץ של ארצות הברית, כמי שעודדה את ההפגנות נגדו במטרה לסלקו מהשלטון.

בתגובה הורה למקורביו להפעיל גורמים רוסיים חשאיים במטרה לפגוע במעמדה של קלינטון בקרב האמריקאים ולערער את השפעתה בזירה הבינלאומית. ההתפתחות שדרבנה את פוטין להגביר את הפעילות החשאית במטרה לערער את השפעתן של ממשלות מערביות הייתה פרוץ המרד נגד ממשלת אוקראינה בתחילת 2014, שבעקבותיו סייעה רוסיה למורדים שלחמו במזרח אוקראינה. החלטת פוטין לספח במהלך חד־צדדי את חצי האי קרים לרוסיה עוררה נגדו גל של תגובות קשות, כולל החלטה מיוחדת של מועצת הביטחון, שהטילה סנקציות על רוסיה שנותרו בתוקף עד היום. 
 

ביולי 2014 נפגע מטוס נוסעים של חברה מלזית מטיל רוסי שנורה ממשגר במזרח אוקראינה. המטוס התרסק, ו־298 נוסעיו נהרגו. הקרמלין, שנתפס בקלקלתו, החל בתגובה להפיץ האשמות שווא שלפיהן הטיל נורה על ידי אוקראינה. רוסיה הציגה מידע מזויף ואף הפיצה סרטון וידיאו שבו הוכיחה כביכול שהטיל נורה משטח בשליטת אוקראינה. "בתגובה להתפתחויות אלה, הקרמלין הרחיב את הפעילות של הפצת שקרים והסתה", נטען בכתבת התחקיר של "האקונומיסט".
 

משיחות עם דיפלומטים וממחקרים שפורסמו באמצעי תקשורת בארצות הברית נחשפת רשימת המדינות המערביות, שלפי החשדות ספגו בשנים האחרונות ובחודשים האחרונים התערבות רוסית.על פי “האקונומיסט", מחקר שקיים מדען פוליטי אוקראיני בשם אנטון צ'קובצ'וב הציג את הקשרים המפוקפקים שרוסיה קיימה עם פוליטיקאים וארגונים במדינות אירופיות. בין היתר, לפי המחקר, לרוסיה יש קשר עם פוליטיקאי איטלקי פשיסט בשם פורזה נואבה, ויחסים הדוקים עם מפלגת הימין הקיצונית האיטלקית "הליגה הצפונית".

כמו כן, לפי העיתון, מנהיג הארגון מתאו סלוויני חתם על הסכם לשיתוף פעולה עם מפלגתו של פוטין, "רוסיה המאוחדת". הסכם דומה נחתם בין פוטין למפלגה הימנית הקיצונית באוסטריה FPO, השלטת היום במשרדי החוץ, ההגנה והפנים במדינה. כמו כן, רוסיה מטפחת יחסים הדוקים עם מפלגת השמאל הקיצונית בגרמניה די לינקה, שנחשבת לפלג של המפלגה הקומוניסטית שפעלה בעבר במזרח גרמניה.
 

בנוסף, לפי העיתון, רוסיה הידקה באחרונה את קשריה עם פוליטיקאים קיצוניים בבריטניה, ובהם ניק גריפין, בעבר מנהיג המפלגה הפשיסטית הבריטית, ופרנק קריילמן, בכיר בפרלמנט הפלמי כנציג מפלגה ימנית קיצונית. כמו כן, לרוסיה יש שיתוף פעולה עם מנהיג המפלגה הימנית הקיצונית בהונגריה, מרטון גיונגיוסי, ועם חבר הפרלמנט הימני הקיצוני בשוודיה, פאבל גאמוב. 
 

לפי "האקונומיסט", קשרים ישירים בין רוסיה לפוליטיקאים קיצונים באירופה קשים להוכחה בגין חוקים במדינות אירופיות האוסרים סיוע פיננסי למפלגות ולאישים בעונת בחירות. נשיא צ'כיה הידוע כאוהד רוסיה, מילוש זמאן, ניצח בבחירות בחודש שעבר לאחר קמפיין בחירות שמומן על ידי ארגון בשם "ידידי זמאן", שהמקורות הכספיים שלו לא ידועים ונחשדים כרוסיים. גם מקורותיהם של כספים ששימשו למימון קמפיין שקידם את פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי עדיין נחקרים במדינה.
 

בכתבה שלו מביא “האקונומיסט" הוכחות שלפיהן פוטין הורה להשתיל ידיעות באמצעי תקשורת שגרמו לפילוג בקרב אזרחים במדינות אירופיות. מומחה לביטחון פנים בשוודיה, מרטין קראג, חשף יותר מ־20 פייק ניוז שפורסמו בשנים האחרונות, שלטענתו נעשו בשיטת "האמצעי האקטיבי". ארגון הפועל בחסות נאט"ו, החוקר תופעות של דיס־אינפורמציה, חשף בדצמבר האחרון כי 70% מהידיעות המתפרסמות בשפה הרוסית ברשתות החברתיות ומתייחסות לנאט"ו הן חסרות יסוד.

 

דיפלומטים מציינים כי אין הוכחות מוצקות שכל קשר בין רוסיה לארגונים או לפוליטיקאים קיצוניים באירופה אכן נוצל לרעה למטרות חתירה והסתה. יש המדגישים כי גם אם נעשו מאמצים להפקת תועלת מהקשרים, אין ודאות שהמאמצים צלחו. אך לדברי דיפלומטים, העובדה היא שבמדינות אירופיות שבהן התקיימו באחרונה בחירות - ניצחו מפלגות ימניות קיצוניות, נבחרו פוליטיקאים הנחשבים קיצוניים, כמו באוסטריה ובצ'כיה, או שהתעצמה השפעתם של משטרים ימניים והתחזק מעמדם של מנהיגים ימניים, כמו בהונגריה ובפולין.
 

לגבי החשדות להתערבות של גורמים רוסיים בקמפיין הבחירות לנשיאות בארצות הברית, החקירה כאמור בעיצומה. לפי ההערכות, ההוכחות להתערבות של גורמים רוסיים בבחירות לנשיאות 2016 הן מוצקות ועשויות לעורר גם בקרב מחוקקים בכירים רפובליקנים רצון להתחיל בהליכי הדחה של הנשיא טראמפ. 
 

הבעיה היא, כפי שנטען בשיחות במרכז האו"ם בניו יורק, שמלבד ארצות הברית, בשום מדינה אירופית לא מתקיימת חקירה רצינית של החשדות להתערבות רוסית. "מדוע התגובה של המערב לוקה בחסר", קבל מאמר ראשי שפורסם ב"אקונומיסט" וגרס כי יש "היעדר נחרצות" מצד מדינות אירופיות להתעמת עם הנשיא פוטין. "כדי שדמוקרטיה תפרח, מנהיגים מערביים חייבים למצוא דרכים לשקם את אמון הבוחרים", נטען ב"אקונומיסט". "זה מתחיל בפתיחות. אירופה צריכה יותר חקירות רשמיות עם סמכות כמו שיש לרוברט מולר, אף שחקירות כאלה עלולות לחשוף מקורות מודיעיניים ושיטות של מוסדות ביון".