שלדים במזוודה: האם החשדות נגד ניקולא סרקוזי מסמנים את סופו הפוליטי?

הפעם, לדברי יריביו של ניקולא סרקוזי, הטבעת מתהדקת סביבו. אבל תומכיו, שנותרו רבים גם בתוך מפלגתו, שלא בחרה בו כמועמדה לבחירות בשנה שעברה, טוענים כי גם הפעם הוא יצליח לעמוד מול המזימות של המתנכלים לו במערכת המשפט, בתקשורת, וגם, לדבריו, ב"כנופיה מאורגנת" של שרידי משטרו של שליט לוב המנוח, מועמר קדאפי.
 

אחרי 26 שעות של חקירה משטרתית, הוחלט בסוף השבוע שעבר, בהחלטה נדירה בצרפת, כי סרקוזי, נשיאה לשעבר של הרפובליקה, ייחקר בפני בית משפט בחשד שקיבל עשרות מיליוני יורו למימון מערכת הבחירות שלו ב־2007 משליט לוב דאז הקולונל קדאפי. החשדות נגד סרקוזי הם "שחיתות, מימון בלתי חוקי של מערכת הבחירות וקבלתם של כספי ציבור לוביים בניגוד לחוק". בנוסף לכך, סרקוזי הועמד תחת פיקוח משפטי לתקופת ההליכים המשפטיים, שכולל תנאים מגבילים כמו איסור קשר עם חשודים אחרים, איסור יציאה מגבולות המדינה למדינות שבהן שוהים עדים, מתווכים לשעבר וגולי הממשל של קדאפי כמו בריטניה, דרום אפריקה, תוניסיה ומצרים, והפקדת ערבות כספית. העונש המרבי על העבירות שבהן סרקוזי חשוד הוא עשר שנות מאסר.
 

הפרשה הנוכחית, שזכתה לשם "מזוודות הכסף", קיבלה ממדים מיוחדים של קונספירציה לנוכח החשש שמדובר בהתערבות אפשרית של הדיקטטורה הלובית בבחירות בצרפת. היא גם עשויה להעמיד באור חדש את להיטותו של סרקוזי לנקיטת פעולה צבאית נגד לוב וקדאפי במהלך האביב הערבי ב־2011. כזכור, סרקוזי, שכיהן כנשיא צרפת בשנים 2007־2012, היה זה שדחף אז את הקואליציה הבינלאומית להתערב צבאית נגד קדאפי, על סמך החלטת האו"ם שלפיה יש להגן על האוכלוסייה של בנגאזי. ההתערבות הצבאית הזו הסתיימה, כזכור, במותו האכזרי של הרודן הלובי על ידי המורדים. כבר אז טען קדאפי שלהיטותו של סרקוזי למתקפה נגדו נובעת מרצונו לחפות על המיליונים שהעביר לו "כדי שינצח בבחירות".
 

בראיון עיתונאי שנתן ממקום שהותו בלבנון חזר וטען אחד העדים בפרשה, סוחר הנשק הלבנוני־צרפתי זיאד טאקדין, כי העביר בשעתו מזוודות עם חמישה מיליון יורו אישית לסרקוזי כשהיה שר הפנים ולמנהל משרדו קלוד גאן. אך, לדבריו, היה מדובר בתשלומים על סיוע לכוחות הביטחון הלוביים ואימונם. לטענתו, את הכסף למערכת הבחירות , בסכום של לא פחות מ־50 מיליון יורו, העבירו מתווכים אחרים. 
  

סרקוזי טוען מצדו כי הוא קורבן לנקמתם של אנשיו של קדאפי, "כנופיית רוצחים ופושעים" לדבריו, על חלקו בהתערבות הצבאית הבינלאומית, שהובילה לקץ משטר קדאפי ולמותו. "אני חייב לומר את האמת לצרפתים: מעולם לא בגדתי באמונם", הכריז סרקוזי בטלוויזיה עם שחרורו מהמעצר. לדבריו, לא הוצגו לו כל הוכחות לחשדות נגדו, והוא "ענה בקלות" לכל שאלות החוקרים. "כל מה שיש נגדי זה שנאה, בוץ והשמצות", אמר. לטענתו, הכסף המזומן שחולק לפעיליו ב־2007, שעליו נחקר, הוא בסך 37 אלף יורו, רחוק מחמשת מיליוני היורו שטאקדין טוען שהעביר לו. עוד לדברי סרקוזי, את טאקדין פגש לאחרונה ב־2004.
 

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מציוני הדרך ההיסטוריים שהיו ביחסיהם של סרקוזי וקדאפי. ב־2005, כשסרקוזי כיהן כשר הפנים בממשל הקרב לקצו של הנשיא ז'אק שיראק, נכשלה עסקת הענק למכירת נשק צרפתי לסעודיה. סוחר הנשק טאקדין, שהיה מקורב של סרקוזי, אשר תיווך בעסקה שלא יצאה לפועל, הציע לשנות את האסטרטגיה ולהתקרב ללוב של קדאפי, שלמרות הוויתור הרשמי שלו על טרור, היה עדיין מוקצה מחמת מיאוס ברוב מדינות המערב. 
 

בספטמבר 2005 ארגן טאקדין ביקור ראשון בלוב לראש לשכתו של סרקוזי, קלוד גאן, שבו הוא עסק עם בני שיחו ב"עניין חשוב" והכין את ביקורו של סרקוזי ב־6 באוקטובר 2005. רשמית, שר הפנים הצרפתי דן עם קדאפי אז בגלי ההגירה מאפריקה, שאותם קדאפי הבטיח לעצור בארצו. אחר כך השניים המשיכו בשיחה בארבע עיניים בנוכחות המתרגמים בלבד, שבה, על פי החשד, פרט להסכם על אספקת נשק וציוד קשר צרפתי ללוב, נסגרה עסקת מימון הבחירות. לטענת טאקדין, סרקוזי פגש באותו ביקור גם את ראש שירותי הריגול מוסא כוסא ואת ראש שירותי הביטחון עבדאללה סנוסי, המבוקש בצרפת על אחריותו לפיגוע נגד מטוס חברת התעופה האפריקאית UTA ב־1989, שבו נהרגו צרפתים רבים.
 

לפי אתר החדשות "מדיאפרט", שמוביל את המערכה נגד סרקוזי, השקיע שר הפנים ואחר כך הנשיא סרקוזי מאמצים רבים כדי לטהר את סנוסי מההאשמות. במאי 2007 סרקוזי נבחר לנשיאות, ואחד הנושאים הראשונים שעסק בו הוא עונש המוות שהוטל בלוב על חמש אחיות בית חולים בולגריות, שהורשעו בהדבקה של יותר מ־400 ילדים באיידס. לפי הפרסומים אז, ביולי 2007 קדאפי שחרר את האחיות הבולגריות תמורת 400 מיליון יורו שסרקוזי קיבל מאמיר קטאר כדי לשלם ללובים. באותו יום נחת סרקוזי בטריפולי והספיק ללוות את האחיות למטוס הרשמי שבו הן פונו. סרקוזי הוסיף את הביקור בטריפולי, בדרכו לסנגל ולגאבון, כדי לפצות את קדאפי על המחווה, כשהוא מביא איתו את הבטחות ראשי האיחוד האירופי לשפר את הקשרים עם לוב.
  

הייתי אז חבר במשלחת העיתונאים שנלוותה לסרקוזי בביקורו באפריקה ומצאתי את עצמי לפתע בטריפולי, כעיתונאי ישראלי בארמונו של שליט לוב. באב אל־עזיזיה, שעל חורבותיו טיילתי שוב אחרי שנהרס עד היסוד במלחמת האזרחים על ידי הקואליציה שהובילה צרפת, לא היה ארמון במובן המקובל: היו בו כמה מבנים, ובמרכז קיר הרוס למחצה ומנוקב מרסיסי פצצות, שהושאר במצבו לזכר ההפצצה האמריקאית שבה נהרגה אחותו של קדאפי. אחרי מסדר צבאי שבו שני המנהיגים סקרו משמר כבוד, אכלנו בצל הקיר הזה ארוחת ערב חגיגית. אני זוכר את לחיצת היד האיתנה של קדאפי, לפני שעבר עם סרקוזי לטקס חתימת הסכמים במאהל הסמוך ולהתבודדות קצרה של שניהם. איני יודע אם בהזדמנות זו הועברו מעטפות עם מזומנים, אבל שניהם נראו מרוצים מאוד.
 

בדצמבר בשנה אירח סרקוזי את קדאפי בפריז ואפשר לו לשהות במשך שישה ימים בגן ארמון האירוח מריני, ליד ארמון הנשיאות בלב פריז. בארוחת ערב חגיגית חתמו השניים על חוזים ב־10 מיליון יורו. "נמאס לי לשמוע את אלה שאומרים לי עם מי נאה לדבר", לגלג סרקוזי. זו הייתה הפעם האחרונה שבה השניים נפגשו. הביקור הבא של סרקוזי בלוב היה בספטמבר 2011. הוא נסע לטריפולי ולבנגאזי, והתקבל שם בהתלהבות. קדאפי כבר ברח והסתתר, וסרקוזי אמר שהוא מהווה "סכנה" ושצריך "לגמור את המלאכה" בלוב. באוקטובר באותה שנה הוא התגלה על ידי מורדים בעירו סירטה, שעשו בו לינץ’.
 

אבל גם לאחר מותו, רוחו של הרודן המת לא הניחה לסרקוזי. במרץ 2011 הצהיר בנו סייף אל־אסלאם קדאפי ש"הליצן סרקוזי צריך להחזיר לעם הלובי את הכסף שנתנו לו למימון מערכת הבחירות שלו. יש לנו כל המסמכים". סייף אל־אסלאם לא הספיק להציג את מסמכיו, ובנובמבר 2011 הוא נתפס בידי המורדים. באפריל 2012 פרסם אתר התחקירים "מדיאפרט" מסמך מדצמבר 2006, חתום על ידי ראש השירותים הלוביים כוסא, שבו נכתב כי הממשל הלובי החליט להעביר סכום של 50 מיליון יורו למימון הקמפיין של סרקוזי. על ההסכם חתמו מהצד הצרפתי עוזרו של סרקוזי, בריס הורטפה וטאקדין, ומהצד הלובי עבדאללה סנוסי ונשיא קרן ההשקעות בשיר סאלח. לדברי כוסא, המסמך נכון, אבל החתימה שלו זויפה. סאלח מכחיש. מנהיגים לובים אחרים מאשרים. 

 

הפרשה קיבלה תפנית חדשה באפריל 2012 כשהמשטרה האוסטרית משתה מנהר הדנובה בווינה את גופתו של מי שהיה שר הנפט של קדאפי, שוקרי גאנם. החוקרים הסיקו רשמית כי האיש נפל לנהר בגלל התקף לב, אבל שירותי ביון רבים מדברים על מוות חשוד. ברשותו של גאנם נמצא פנקסו, ובו רישום של העברת 6.5 מיליון יורו למערכת הבחירות של סרקוזי על ידי סאלח, סנוסי ואחד מבניו של קדאפי. סאלח הצליח לעזוב את לוב והגיע לצרפת בעזרת שגריר צרפת בתוניסיה ובמטוסו של מתווך נוסף שמסתובב בחוגיו של סרקוזי, אלכסנדר ג’ורי. אבל אחרי שהאינטרפול דרש את הסגרתו, הוא הוברח בעזרת השירותים הצרפתיים והגיע לדרום אפריקה. 
 

בצרפת חודשה בינתיים ב־2013 חקירת הקשר הלובי, אבל לעדים הפוטנציאליים קרו תקלות לא נעימות שאינן מאפשרות להם להעיד. כך למשל, ג’ורי לקה בהתקף לב פתאומי בלונדון והוא מורדם ומונשם; סאלח היה קורבן להתנקשות מסתורית בחייו בדרום אפריקה וספג שישה כדורים בחזהו, בשעה שלפי מקורביו הוא התכוון להעביר למערכת המשפט הצרפתית פרטים על המימון הלובי. 
 

כמו כן, בית המשפט סירב לדרישת סרקוזי להצהיר על המסמך שפרסם "מדיאפרט" כמזויף. האתר העביר מצדו לבית המשפט 45 מסמכים המוכיחים, לטענתו, את החשדות. באפריל 2013 פתחה התביעה בחקירה על זיוף מסמכים, הוצאת כספים במרמה והלבנת כספים נגד "נאשם לא ידוע", אבל ברור היה שמדובר בסרקוזי. במשך יותר מחמש שנים עסקו השופטים בשחזור הדרכים של העברת הכספים - לא רק במזומנים, אלא באמצעות חברות פיקטיביות שהוקמו במקלטי מס. החקירה ארכה לא פחות מחמש שנים, עד למעצרו של סרקוזי.
 

בפרשה הנוכחית, איש לא מאשים את סרקוזי בכך שלקח כספים לכיסו, אלא רק בכך שחשק בקמפיין כמו באמריקה, שאותו ההגבלה על הוצאה של 20 מיליון יורו אינה מאפשרת. לצורך זה, אומרים מתנגדיו, היה מוכן לכרות ברית עם השטן. ואת רוח השטן אי אפשר לחסל במבצע צבאי בינלאומי.