לאחרונה למדה צרפת כי המודעות לאנטישמיות היא תנאי ראשון והכרחי כדי להילחם נגדה ביעילות. הרצח של הדי־ג’יי היהודי סבסטיאן סלאם ב־2003 על ידי שכן, ששיסף את גרונו בקריאות "הרגתי יהודי. עכשיו אלך לגן העדן", הוגדר כמעשה טירוף, והרוצח מתהלך היום חופשי משום ש"לא היה אחראי למעשיו".
במקרה הרצח המזעזע של המורה בדימוס שרה חלימי, שרוצחה האסלאמיסט השליך אותה לפני שנה מחלון הקומה השלישית בקריאות "הרגתי את השדה", לקח לשופטת החוקרת לא פחות מ־11 חודשים כדי להכיר - אחרי התערבותם של נשיא צרפת וראש ממשלת ישראל - באופיו האנטישמי של הרצח. הפעם, לעומת זאת, במקרה של הרצח של היהודייה ניצולת השואה מיריי קנול, לקח לתביעה הכללית 24 שעות בלבד כדי להגיש כתב אישום בגין רצח על רקע אנטישמי והתעללות בנכה נגד שני העצורים בפרשה.
בקומה השנייה של בית הדירות שבו התגוררה קנול, הבנוי כמו הבניינים השכנים, סביב חצר מרובעת, שלווה ומוריקה, בולט קיר מפויח מתחת לאחד החלונות. על הכניסה לדירה הסגורה בפקודת המשטרה גזרו והדביקו השכנים לבבות מנייר סביב תמונתה. החצר של שדרת פיליפ אוגוסט 40 היא עותק מיניאטורי של צרפת הרב־לאומית של 2018. יש שם שחורים ולבנים, יהודים מהמזרח והמערב, נשים מוסלמיות עוטות צעיפים ונשים יהודיות עם כיסוי ראש, לצד חברותיהן המטופחות והלבושות לפי מיטב צווי האופנה, וגם נוצרים וצרפתים "שורשיים" שמשפחותיהם גרו דורי־דורות בסביבה.
קנול עצמה גרה שם לא פחות מ־60 שנה, והחליפה דירות בשכונה מאז שובה לצרפת אחרי המלחמה. קלודט, שכנה וידידה יהודייה, מספרת כי "זו הייתה אישה מקסימה ונדיבה מאוד. מה שנורא זה שהיא סבלה מאוד. זה לא הגיע לה".
האם המניע היה אנטישמי?
"בוודאי. קראו לה גברת קנול. אנחנו היהודים נושאים, כנראה, משהו עלינו ולכן פוגעים בנו".
האם היהודים בסביבה פוחדים?
"אנחנו מרגישים מאוד לא בטוחים. אנחנו על הכוונת".
שכן קשיש אחר יוצא עם תמונת ענק של קנול שצולמה בחגיגות יום ההולדת לבניין. "אני ניצול אושוויץ", הוא אומר, "עכשיו אושוויץ חוזרת". קנול, שבתקשורת מיהרו לכנותה "ניצולת השואה", הצליחה, למעשה, להימלט לפני המצוד על יהודי פריז לדרום צרפת ולפורטוגל, משום שהייתה לאמה אזרחות ברזילאית. כשחזרה, נישאה לניצול מחנה אושוויץ. גם שכנים לא יהודים מטולטלים מהמקרה. גבר קשיש שחור ולבוש בקפידה מביע זעזוע על כך כי היהודים, “אחרי כל מה שסבלו, צריכים לעבור הכל מחדש”.
עזר לה בקניות
לפני עשרה ימים, ביום שישי, הייתה צרפת כולה צמודה לחדשות. שני מקומות שלווים בדרום־מערב המדינה - העיר ההיסטורית קרקאסון, ועיירה שמעטים שמעו עד אז את שמה, טראב - נוספו לרשימת הזירות העקובות מדם של אירועי הטרור שפקדו בשנים האחרונות ביתר שאת את צרפת. כזכור, ב־23 במרץ חטף איש דאע"ש רכב בקרקאסון, שם התגורר, הרג את אחד הנוסעים ופצע את הנהג.
בהמשך ירה בארבעה שוטרים שסיימו אימון באזור ופצע אחד מהם. כרבע שעה לאחר מכן נכנס המחבל לסופרמרקט בטראב, החל לירות תוך כדי קריאות “אני חייל של דאע"ש”, הרג שניים מהנוכחים במקום ואת השאר לקח כבני ערובה. קולונל ארנו בלטראם, שהגיע למקום עם כוחות הביטחון, פרץ לסופרמרקט והחליט להתחלף עם בני הערובה כדי להציל את חייהם. המחבל נורה, ובלטראם, שנפצע אנושות במהלך חילופי האש, מת במהלך הלילה מפצעיו. דמותו התווספה לגלריית הגיבורים הלאומיים של צרפת.
באותו יום , בשעת ערב, הוזעקו כבאים לכבות שריפה שפרצה בדירה בקומה השנייה של בית דירות המושכרות בזול על ידי השירותים הסוציאליים ברובע ה־11 העממי בפריז וגילו מראה זוועה: גווייה חרוכה של נכה בת 85, שנמצאו עליה לא פחות מ־11 דקירות סכין. בהמשך התברר כי מדובר ביהודייה מיריי קנול, שנרצחה באכזריות על ידי שכנה המוסלמי וחברו חסר הבית. עוד התברר כי קנול הכירה את השכן הרוצח מאז שהיה בן 7. כילד נהג לעזור לה בקניות, וגם מאוחר יותר נהג לשהות בביתה. המטפלת שגרה איתה התלוננה נגדו בעבר על תקיפה מינית של בתה בת ה־13. בעקבות זאת ריצה האיש תקופת מאסר, ומאז שחרורו בספטמבר 2017 החל להשמיע איומי נקמה.
בחקירתם האשימו השניים זה את זה, והחבר טען כי השכן החל לדקור אותה, תוך כדי קריאות “אללה אכבר”, כדי שתגלה לו היכן מוסתר כספה והמשיך לדקור אותה עד שמתה. לבסוף, השניים הציתו את הדירה כדי לטשטש את מעשיהם. לדברי בניה של הנרצחת, ביום הרצח ביקר אותה השכן פעמיים בדירתה ואף הביא לה יין פורטו שאהבה, לפני שהכניס לשם גם את שותפו לפשע.
ביום רביעי האחרון, חמישה ימים לאחר האירועים הקשים, נפרדה צרפת משניים מהקורבנות. בניגוד למקרים דומים בעבר, הפעם זה קרה במידה כמעט זהה של מודעות וחשיפה, כשנשיא צרפת, עמנואל מקרון, קישר בין שני המקרים והשתמש בביטוי שנחשב לשנוי במחלוקת - טרור אסלאמי. הוא החל בנאום שנשא בטקס ממלכתי בחצר ארמון האינוואליד לכבוד בלטראם, ומשם המשיך, “כאיש פרטי” לפי הודעת הנשיאות, להשתתף בעודו חבוש כיפה בהלווייתה של קנול, שנערכה בחלקה היהודית בבית הקברות בעיר בנייה שמדרום לפריז. לאחר מכן התקבלה המשפחה על ידי ראש הממשלה, אדוארד פיליפ, ומשם יצאו למצעד הזדהות “לבן”, כלומר, מצעד שקט וללא נאומים, לזכרה ונגד האנטישמיות הגואה, שיצא מכיכר נסיון במזרח פריז והסתיים בסמוך לביתה של הנרצחת. מצעדים מקבילים נערכו במקומות אחרים בצרפת.
מאבק במפלצת
ההשתתפות במצעדים הפכה לפתע לצורך חיוני לפוליטיקאים, משום שנושא האנטישמיות הונח לפתע במרכז סדר היום הלאומי. כ־200 אישים פוליטיים מכל המפלגות הגיעו למצעד, שאורגן על ידי מועצת הגג של הארגונים היהודיים בצד אלפי משתתפים אחרים - תופעה חסרת תקדים בפיגועים האנטישמיים של השנים האחרונות שגבו עד כה 11 קורבנות. הקורבנות של מוחמד מראח, שביצע את פיגוע הירי ב־2012, וקורבנות הפיגוע ב"היפר כשר" ב־2015 לא זכו לכך.
בין הבאים למצעד היו גם מנהיגת הימין הקיצוני, מארין לה פן, ומנהיג השמאל הקיצוני, ז’אן לוק מלנשון, וחברי הנהגות מפלגותיהם, וזאת למרות ההתנגדות להשתתפותם שהביע נשיא הקריף, מועצת הגג של הארגונים היהודיים, פרנסיס קליפט, שאמר כי הם בעצמם מהווים "נשאים של הסתה ואנטישמיות". אבל בנה של הנרצחת, דניאל קנול, אמר כי "הקריף עוסק בפוליטיקה, אבל אני פותח את הלב. המצעד פתוח לכל אלה שיש להם אמא".
לה פן, מלנשון וחבריהם החליטו לנסות את מזלם. אבל כצפוי, התקבלו בשריקות ובקריאות גנאי. לה פן טענה: "זה שנים אנחנו מנסים ללחום באנטישמיות האסלאמית, ובנה של גברת קנול רצה שכולם ישתתפו. אלה ששורקים בוז לא מכבדים את הקורבן", אבל נאלצה להסתתר מאחורי מכונית משטרה. מלנשון חולץ מהר מהמצעד דרך רחוב צדדי. "עשינו את חובתנו", הוא הצהיר. "הנסיבות גרמו לכך שלא נוכל להישאר עם המשפחה ועם כל הצרפתים שבאו להפגין את השתתפותם".
אלן קנול, אחד מבניה של הנרצחת, דיפלומט שהתמנה לתפקיד שגריר צרפת במאלי, גינה את גירושם של המנהיגים הקיצונים: "אי אפשר למנוע מאנשים להגיב על האנטישמיות. אי אפשר למנוע מאיש להתבטא". אחיו דניאל היה חריף יותר ואמר: "גם בקהילה היהודית יש מטומטמים”. אבל מרביתם של 200 הפוליטיקאים יכלו לצעוד בנחת בין רבבות המפגינים, רובם יהודים, בהפגנה הגדולה ביותר נגד האנטישמיות שנראתה כאן במאה הנוכחית. אחר כך, בבית הכנסת הישן ברחוב טורנל, אמרו הבנים קדיש על אמם, ותפילת "אל מלא רחמים" הדהדה.
לקולונל בלטראם נערך מוקדם יותר באותו היום טקס הצדעה ואשכבה ממלכתי. ארונו הוסע מכיכר הפנתיאון, שבה קבורים גדולי הרפובליקה, לאורך נהר הסיין ועד חצר ארמון האינוואליד שבו קבור הקיסר נפוליאון, שם חלקו לו כבוד כל מנהיגי צרפת ואנשים מן הרחוב. בדבריו עמד הנשיא מקרון על המאבק ב"מפלצת האסלאמיסטית מרובת הראשים", והוסיף: "מחנה החופש ניצב מול החשכה הברברית שתוכניתה היחידה היא לחסל את חירויותינו ואת הסולידריות שלנו, כי היא שוללת את הערך שאנחנו נותנים לחיים. אלה ערכים ששלל הרוצח מהעיר טראב, וערכים ששלל הרוצח של מיריי קנול. הוא רצח אישה חפה מפשע ונכה כי היא הייתה יהודייה, ובדרך זו חילל את ערכינו המקודשים ואת הזיכרון שלנו". מקרון אמר כי לא רק דאע"ש והאימאמים שזורים שנאה ניצבים מול צרפת, אלא גם הפעולה החתרנית של האויב באינטרנט, שנגדה מופנים החוקים החדשים שהוא רוצה להעביר.
המלחמה באנטישמיות נוחה לפתע לצרפת, עכשיו כשהוסרו מגבלות הלשון והתפיסה בתיאור הטרור כחלק מובנה מהאסלאם הקיצוני. ללוחמים במדיניות ההגירה, כמו לה פן, אך גם עבור מנהיג הרפובליקנים לורן ווקיאז, המלחמה באנטישמיות היא חלק חיוני במאבק. לשמאל המואשם בשיתוף פעולה עם גורמים קיצוניים משיקולים אלקטורליים שלא הוכיחו את עצמם, יש הזדמנות להוכיח את ניקיון כפיו. זוהי שעת כושר למלחמה להדברת האנטישמיות במדינה היחידה במערב שבה נרצחו יהודים אחרי מלחמת העולם השנייה רק בשל יהדותם. "ההישג שסוף־סוף קוראים לאנטישמיות בשמה הוא עצוב, אבל הכרת הסימפטומים היא צעד ראשון בדרך לריפוי", אומר עו"ד ויליאם גולדנדל, שמונה לפרקליטה של משפחת קנול.
עם זאת, האויב רחוק מכניעה. בשעה שהסטודנטים היהודים השתתפו במצעד לזכרה של קנול, פרצו אלמונים למועדון שלהם באוניברסיטת סורבון, הרסו אותו וקשקשו כתובות אנטישמיות על הקירות. הסוציולוגית ברברה לפבר אומרת שיש עוד כמה צעדים, ובראשם ההכרה בכך שהאנטישמיות האלימה היא חלק מהאידאולוגיה המוסלמית מהקוראן והסונה ועד לספרות הסלפיסטית של המאה ה־20. “יש להרוס את האידאולוגיה הזאת ולהפסיק כל מגע עם גופים, שמעניקים לרוצחים את נשקם האידאולוגי”, היא אומרת."יש גם צורך בהזדהות יתר בתוך הקהילה היהודית עצמה, שבה השכבות הגבוהות השאירו לגורלם המר את ‘יהודי התחתית’, שחיים במגע עם רוצחיהם”. נראה שההתפכחות כבר החלה.