משט הזדהות חדש עם הפלסטינים יצא לדרך מנמל ברגן בנורווגיה בדרכו לרצועת עזה ביוזמת פעילי שמאל מסקנדינביה. המשט מתוכנן לעבור דרך נמלים בשוודיה, דנמרק, גרמניה והולנד בדרכו לחופי עזה. את המשט מובילה, לראשונה, ספינה המניפה דגל נורווגי. מדובר בספינת שעסקה בעבר בדיג באזור הארקטי. פעילי "משט החירות" גייסו כספים באינטרנט כדי לשפץ את הספינה, שלפני יציאתה לדרך הוסב שמה ל"אל־דאווה" ("ספינת השיבה"). בהמשך יחברו אליה כמה ספינות קטנות יותר.
על פי התוכנית יעלו על סיפון הספינות, בקטעים שונים, גם אזרחים ישראלים התומכים ב"הסרת המצור הישראלי על עזה" כדי לספק לפעילים מידע על המתרחש ברצועה. ב־15 במאי, מועד שבו יצוין "יום הנכבה", תעגון ספינת השיבה בנמל גוטבורג בשוודיה, שם יערך טקס גדול של הזדהות עם הפגנות השיבה ברצועת עזה ועם הדרישה להסרת המצור.
המדיניות המוצהרת של ישראל היא לא לאפשר לספינות משט לחצות את המים הטריטוריאליים של ישראל ולהגיע לרצועת עזה. בישראל רואים במשטים פרובוקציה ואומרים כי ספינות המבקשות להגיש סיוע הומינטרי לעזה מוזמנות לפרוק את ציודן בנמל אשדוד, ולאחר שייבדק יועבר יבשתית לרצועה.
כזכור, בסוף מאי 2010 יצאו מספר אוניות מטורקיה לכיוון עזה ועליהן מאות פעילים. בליל 31 במאי החלה שייטת 13 להשתלט על הספינות מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. כשעלו החיילים על ספינת המאווי מרמרה - הגדולה מבין הספינות - הם נתקלו בהתנגדות קשה והוכו על ידי חלק מהפעילים. בעימות שהתפתח על הסיפון נורו למוות תשעה פעילים ו־20 נוספים נפצעו, כמו גם עשרה חיילי צה"ל. התקרית גרמה למשבר דיפלומטי חריף בין ישראל לטורקיה, שהסתיים בהתנצלות ישראלית ובתשלום פיצויים.
מאז נערכו מספר משטים קטנים יותר, בהם "משט הנשים". כל המשטים נבלמו, הספינות נגררו לנמל אשדוד והפעילים הזרים שהיו עליהן גורשו מישראל. במספר מקרים דווח על חבלות בספינות משט בנמל המוצא או בלב ים, שמנעו מהן את המשך המסע.