ערב פסגת טראמפ־קים האווירה ברחובות סינגפור מתעתעת. האבטחה המתוגברת מורגשת היטב סביב בתי המלון שבהם מתאכסנים כוכבי האירוע, אבל בשאר חלקי העיר שוררת בין שגרה לאדישות. 20 מיליון דולר השקיעה הממשלה המקומית באירוח הפסגה, כש"הרצון לתרום ליציבות האזור" הוא הנימוק הרשמי, אבל באותו מחיר נכלל מן הסתם גם הרצון לתרום לשינוי מעמדה של סינגפור ממדינה שולית בזירה הבינלאומית למתווכת בין שתי האויבות המושבעות. המארחים גם יודעים לנצל היטב את האירוע לטובת קמפיין תדמית בקרב באי מרכז התקשורת העצום והיעיל שהקימו במרכז העיר.
"עד מתי אתם כאן", שאלתי את אחת העובדות שם. ברקע הדהדו עדיין דבריו של טראמפ על כך שיפסיק את הפגישה אחרי דקה אחת אם לא יראה רצון חיובי מצדו של קים. "עד שהוא יחליט", ענתה וחייכה חיוך גדול, כמי שמבינה היטב שמצב רוחו ההפכפך של נשיא ארה"ב עלול לשנות לה בבת־אחת את לוח הזמנים בעבודה וגם, כבונוס, את שגרת העולם כולו.
אבל בינתיים, מי שהחליט הוא השליט הצפון־קוריאני שהקציב לפגישה רק כמה שעות מעטות, והודיע אמש כי בכוונתו לחזור למדינתו בשלישי בצהריים. האם לפני שהחלה הדקה הראשונה אמר קים את המילה האחרונה? סימני השאלה המלווים את הפסגה עוד בשלבי התכנון, נותרו איתה גם בשלב הביצוע.
בתחרות על תשומת לבם של העיתונאים מנצח המנהיג הצפון־קוריאני. מאז ירש את כיסאו של אביו ב־2011 לא נסע הרודן החידתי ליעד כה רחוק, ולא רק במובן הגיאוגרפי. לוח הזמנים ותנועותיו של הדיקטטור בביקורו בסינגפור העשירה מעוררים סקרנות עצומה. צלמים עומדים דרוכים מול חזית מלונו סביב השעון. השינוי המהונדס שיצר בתדמיתו משליט אכזר לשוחר שלום – לחיצות הידיים והחיוכים הרחבים במהלך הפגישה עם ראש ממשלת סינגפור הם רק דוגמה אחת לכך – מלבה עוד יותר את העיסוק סביבו.
"את מאמינה לו?", שאלתי עיתונאית מקוריאה הדרומית, זמן קצר לאחר שמטוסו של קים נחת בסינגפור. "אני רוצה להאמין", בחרה את מילותיה בקפידה, כמי שכבר ראתה את הרודן השכן מבטיח – אבל לא מבטיח לקיים. "קים צריך להחליט אם להמשיך בדרכו הרעה, או להיות חלק מהקהילה הבינלאומית. הוא צריך לוותר על הגרעין. אני מקווה שיבחר נכון", אמרה, ספק בתקווה, ספק בחרדה.
הכותב הוא שליח "כאן" רשת ב' לפסגת טראמפ־קים בסינגפור