מההישג של טראמפ עד המפגינים: איך ישפיע קוואנו על ארה"ב?

ברט קבאנו יהיה השופט ה־14 שממונה בידי נשיא רפובליקני מאז סוף שנות ה־60. ריצ’רד ניקסון מינה ארבעה, ג’רלד פורד אחד, רונלד רייגן שלושה, ג’ורג’ בוש הראשון שניים, ג’ורג’ בוש השני שניים, דונלד טראמפ שניים. באותה תקופה, 50 שנה, כיהנו שלושה נשיאים דמוקרטים, שמינו רק ארבעה שופטים. ג’ימי קרטר לא מינה אף שופט, ביל קלינטון מינה שניים, ברק אובמה מינה שתיים. זו התשובה הטבעית והמובנת מאליה על השאלה מדוע בית המשפט העליון האמריקאי נוטה לקוטב השמרני. 
 

בעצם, הוא היה אמור להיות שמרני יותר. הרבה יותר. אלא שכמה נשיאים רפובליקנים לא כל כך הצליחו במינוי. הם מינו שמרן, וקיבלו ליברל. כך ניקסון, והשופט הארי בלקמון. כך פורד והשופט סטיבנס. בלקמון הצביע כמה שנים עם השמרנים, ואז הלך והתרחק מהם עד שעבר לקוטב הליברלי. סטיבנס היה כישלון – ככל שמדובר במפלגה הממנה – מהיום הראשון. מונה כשמרן, תפקד כליברל. עד כדי כך שפרישתו, לפני פחות מעשור, תוזמנה לכהונתו של
הנשיא ברק אובמה, כדי לוודא שגם מחליפו יהיה ליברל. זו השופטת אלנה קגן. 

הסבר קצר: בית המשפט העליון האמריקאי הוא בית משפט המפרש את החוקה. את נציגיו ממנה הנשיא, באישור הסנאט. באופן טבעי, כל נשיא מבקש למנות שופטים שיפרשו את החוקה על פי טעמו ועמדותיו. באופן טבעי, הרוב בסנאט משתדל למנוע מינוי של מי שעמדותיו סותרות באופן חריף את עמדותיו. כל זה מוביל למשחק כוח שמרכיביו קבועים. אם הנשיא והרוב בסנאט חברים באותו צד אידיאולוגי, כפי שהיה בימים שבהם בוש הבן מינה שני שופטים, קל יותר למנות וקל יותר לוודא שהמינוי יענה על ציפיות שולחיו. ג’ון רוברטס וסמואל אליטו, שמונו בימי בוש הבן, הם שמרנים מובהקים. לעומת זאת, אם הנשיא והרוב בסנאט חברים במפלגות אחרות, כפי שקרה בימי בוש האבא, קשה יותר למנות, וקשה יותר לוודא שהמינוי עונה על ציפיות שולחיו.

בוש הצליח אידיאולוגית במינויו של השופט קלרנס תומאס, שב־30 השנים האחרונות הוא השופט השמרן ביותר בבית המשפט, אבל הצליח פחות במינויו של השופט דיוויד סוטר, שהצביע רוב הזמן עם המיעוט הליברלי בבית המשפט. 

תו הזהב

הנה דרך אחת להבין מדוע אצה דרכו של הנשיא טראמפ – ומדוע אצה דרכו של הרוב הרפובליקני בסנאט - להשלים הליך מינוי של שופט חדש עוד לפני בחירות אמצע הקדנציה, שעלולות להטות את המאזניים בסנאט. כאשר הרוב בסנאט יציב, השופטים נצבעים אידיאולוגית. קלינטון דייק פעמיים, אובמה דייק פעמיים. כאשר הרוב בסנאט עוין, הנשיא נאלץ להתפשר, ולא פעם מפספס. ניקסון מינה ארבעה, רק שניים שמרנים במובהק. רייגן מינה שלושה, רק אחד שמרן במובהק. זה השופט אנטונין סקליה, שיורשו בתפקיד הוא קבאנו. סקליה היה השופט השמרן ביותר של העשורים האחרונים מלבד תומאס. אבל הרבה יותר מתומאס היה גם האידיאולוג הססגוני של השמרנות המשפטית. לא במקרה הבטיח טראמפ לבוחריו שימנה שופט “כמו סקליה”. לא במקרה, הבטיחו גם כל יריביו השמרנים של טראמפ בבחירות האחרונות שימנו שופט “כמו סקליה”. הוא תו הזהב; הוא המודל. 

קבאנו, על פי הרקורד השיפוטי שלו עד כה, שמרן יותר כמו תומאס מאשר כמו סקליה. והוא גם מתחיל את דרכו באופן דומה הרבה יותר לתומאס מאשר לסקליה - הליך מינוי שערורייתי, שמלווה בתלונות על התנהגות מינית לא הולמת. תומאס התגבר בדרכו לעליון על תלונת ההטרדה המינית של אניטה היל. קבאנו התגבר בדרכו לעליון על תלונת ניסיון האונס של כריסטין בלסי פורד. תומאס אושר ברוב דחוק של 52 סנאטורים. קבאנו אושר ברוב דחוק עוד יותר של 50 סנאטורים. שניהם אוחזים בשיא משותף – שלילי. 48 סנאטורים הצביעו נגדם; הכי הרבה אי פעם לשופט שצלח את הליך המינוי. ורק שופט אחד מונה בפער קטן יותר – של סנאטור אחד בלבד. זה היה בשנת 1881, והשופט קיבל את קולותיהם של 24 סנאטורים, למול 23 מתנגדים. 

ובכל זאת, הבדל מהותי בין אישור מועמדותו של קבאנו לבין אישור זו של תומאס. במקרה של קבאנו, רק שני סנאטורים סטו מהקו המפלגתי. הרפובליקנית ליסה מורקווסקי מאלסקה הצביעה נגד מועמד מפלגתה. אולי היא לא מתכוונת להתמודד שוב, ואולי בונה על זיכרונם הקצר של הבוחרים – שעד שנת 2022, מועד בחירתה מחדש, כבר ישכחו את הצבעתה (טראמפ אמר אתמול שהבוחרים השמרנים “לעולם לא יסלחו לה”). הדמוקרט ג’ו מנצ’ין היה היחיד שהצביע עם הרוב הרפובליקני. הוא עומד לבחירה מחדש בווסט וירג’יניה בעוד חודש. זו מדינה שמרנית מאוד, שאוהדת את טראמפ. הצבעה של מנצ’ין נגד קבאנו הייתה התאבדות פוליטית – והסנאטור החליט לא להתאבד. 

זה לא מה שקרה לתומאס. הוא אושר על ידי סנאט בשליטה דמוקרטית. כך בדיוק – השופט השמרן ביותר מונה על ידי סנאט בשליטה דמוקרטית. כיצד מונה? בזכותם של יותר מעשרה סנאטורים דמוקרטים שהחליטו לתמוך בו. סנאטור מאלבמה, סנאטורים מג’ורג’יה, סנאטורים מלואיזיאנה. קלרנס תומאס הוא אמנם שמרן, אך צבע עורו שחור. סנאטורים ממדינות שבהן אחוז משמעותי של מצביעים שחורים לא העזו לטרפד מינוי של מועמד כזה. לא העזו לסכן את ההצבעה המובטחת של אפרו־אמריקאים למפלגתם. 

קריאת קרב

פוליטיקה. זה הכל פוליטיקה. ובהתאם, האהדה הציבורית לבית המשפט העליון באמריקה לא גבוהה מאוד. הפעם האחרונה שחצתה את קו ה־60% הייתה לפני עשור בערך. מאז היא מתנדנדת סביב קו האמצע, קצת פחות או קצת יותר מ־50%. ומדוע? זה לא קשה להסביר. בסקר האחרון של גאלופ, אמרו כ־20% שבית המשפט יותר מדי ליברלי, וכ־30% שהוא יותר מדי שמרני. שנתיים קודם – כלומר, לפני המינוי הראשון של טראמפ – כמעט 40% אמרו שבית המשפט יותר מדי ליברלי, לעומת 20% שאמרו שהוא יותר מדי שמרני. שיעור האמריקאים הסבורים שבית המשפט “בערך בסדר” נשאר יציב למדי: סביב 40%. כלומר, הרוב לא מרוצה, רק מיעוט מרוצה. 

קבאנו מזיז את בית המשפט עוד ימינה. אם עד לא מזמן השופט אנטוני קנדי נחשב לשופט האמצע, מי שקולו ניתן לפעמים לשמרנים ולפעמים לליברלים, הרי שעכשיו קו האמצע יוסט לכיוונו של השופט רוברטס, שמונה על ידי בוש. רוברטס הצביע עם השופטים הליברלים רק לעתים רחוקות, ומצד שני, כנשיא בית המשפט, הוא עשוי להתרכך בשנים הבאות. ראשית, משום שהנתונים מלמדים ששופטים שמרנים נוטים להיעשות ליברלים קצת יותר על הגיל. שנית, משום שלנשיא יש עניין לשמור על לגיטימציה של בית המשפט. למנוע פוליטיזציה מלאה שלו. 
 

ובכל זאת, יש אידיאולוגיה. ויש עניינים שבהם יהיה קשה לרוב שמרני שלא להצביע בהתאמה לאידיאולוגיה השמרנית. זה אומר שמאמצים להגביל את תפוצות הנשק באמריקה יהיו מסובכים יותר – רוב שמרני יגן על הפרשנות המקובלת לתיקון השני לחוקה. זה אומר שההפרדה בין דת ומדינה תהיה חריפה פחות. שמאפייה שמרנית תוכל לחמוק מאפיית עוגה לחתונה חד־מינית. זה אומר שאפליה מתקנת באוניברסיטאות – נאמר, אפליה נגד סטודנטים אסייתים, כדי להכניס לאוניברסיטה סטודנטים היספנים – עלולה להיתקל בהתנגדות של בית המשפט. וכמובן, אם כל החששות (של הליברלים) יתגשמו, זה אומר שעשוי להימצא רוב שיהפוך את ההחלטה ההיסטורית והשנויה במחלוקת “רו נגד וייד” שהתירה הפלות באמריקה – וליתר דיוק, שאסרה על המדינות לאסור הפלות. 

גם בהקשר הזה מדובר על פוליטיקה הרבה יותר מאשר על מהות. ביטול של “רו נגד וייד” לא יבטל את האפשרות להפיל עוברים באמריקה כולה. הוא יקשה על כך, ואולי אף כן ימנע במדינות מסוימות. מדינות אחרות יגיבו בהקלות. בעיקר, זו תהיה קריאת קרב נוחה לשמרנים דתיים – הנה ההזדמנות לעצור את חרפת ההפלות; וזו תהיה קריאת קרב נוחה לליברלים – בואו להצביע כדי שלא ייקחו לכם את האפשרות להפיל. הדמוקרטים מקווים שבית משפט עליון שמרני יעביר לשורות המצביעים עוד נשים מבוהלות או מתוסכלות. הרפובליקנים מקווים שבית משפט עליון שמרני יוכיח למצביעים שיש תמורה להצבעה הנכונה. 

המינוי של קבאנו הוא הישג יפה לטראמפ, שמינה שניים בשנתיים. גם את זה צריך לומר לנוכח ריבוי הסבורים שמדובר בנשיא שמדבר הרבה ועושה מעט. ועוד היד נטויה. שני השופטים המבוגרים ביותר בבית המשפט ליברלים – רות ביידר גינסברג בת 85, סטיבן ברייר בן 80. תומאס צעיר מברייר בעשר שנים. אליטו ב־12. רוברטס ב־17. המינויים של טראמפ – ניל גורסץ’ וברט קבאנו – בני 51 ו־53. תנו לטראמפ עוד שנתיים, ואולי ימנה עוד אחד או שניים. תנו לו עוד שש שנים, ובית המשפט העליון יהיה שמרני בעשרות השנים הבאות. השמרני ביותר לפחות מאז שנות ה־50 של המאה הקודמת.