"הארלם היברו סקול": כשבדואית מרהט מלמדת ילדים אפרו-אמריקאים עברית בלב ניו יורק

השעה 20 דקות אחרי שלוש, ולפי מערכת השעות המתנוססת על הלוח הרחב בכיתת "רהט", זו בדיוק שעת אכילת החטיף היומית, רגע לפני הפיזור לבתים ואחרי שיעורי הקריאה, האמנות, המדעים והמתמטיקה. על הקירות מתנוססים חוקי בית הספר באנגלית, לצד מילים חדשות בעברית; ספרים באנגלית לצד קלאסיקות ישראליות; וגם ציורים שעליהם חתמו הילדים בשמם: גאיה, הדסה, מייאבלה, האדאיה, לירי, ג'ודה, פרנסיסקו, לוקה ושאר חבריהם לכיתה.
 

לכאורה מדובר בעוד כיתה ג', אלא שבבית הספר "הארלם היברו סקול", שממוקם בקצה הדרומי של השכונה הססגונית ביותר במנהטן שבניו יורק, זו שמזוהה יותר מכל עם האוכלוסייה האפרו־אמריקאית בארצות הברית, שום דבר לא מובן מאליו. כאן לומדים 480 תלמידים יהודים ושאינם יהודים, אוכלוסייה רב־תרבותית שמשקפת את המגוון הרב־תרבותי של השכונה. בית הספר דוגל בשיטה של חינוך לאזרחות גלובלית, שכולל פיתוח מיומנות בתקשורת דרך לימוד שפה שנייה. במקרה הזה, מדובר בעברית.
 

באולם הספורט בבית הספר מתנוססים דגלים של קבוצות כדורגל ישראליות, וכל הכיתות בקמפוס נושאות שמות של יישובים ישראליים: תל אביב, ירושלים, באר שבע, עוספיה, ערד, חצרים, עכו וגם רהט, הכיתה שבה מלמדת המורה ואפא אלקרנוי (38) שבעצמה נולדה וגדלה בעיר הדרומית. כבר חודשיים היא כאן, בכיתה שמזכירה לה את הבית: בדואית מהנגב שמלמדת ילדים אפרו־אמריקאים עברית.

 

"במשך שנים לימדתי עברית בבית ספר יסודי ברהט", היא מספרת בהתרגשות, והתלתלים השחורים שלה נעים מצד לצד. "כשהגעתי לראשונה לארצות הברית, עבדתי בנדל"ן עם הקהילה החסידית והסתדרתי איתה מצוין. אבל אחרי זמן מה כבר רציתי לחזור להוראה, זה המסלול הטבעי עבורי. רק שלא ידעתי מה האופציות שעומדות בפניי כישראלית". 
 

מפגש מקרי עם אלונה מור, מנהלת התוכנית להוראת עברית ב"הארלם היברו סקול", החזיר אותה למקום האהוב עליה. "כחלק מהרצון שלנו להכיר לתלמידים את התרבות הישראלית, הזמנתי את ואפא ללמד את ילדי כיתת רהט על העיר", מספרת מור, ישראלית לשעבר. "מעבר לעובדה שהיא מורה טובה, ואפא היא אזרחית העולם שמציגה את הרב־תרבותיות שמאפיינת את בית הספר. זו מישהי שבעצמה למדה את השפה העברית והייתה צריכה לנווט את דרכה בעולם, וזה הפרופיל של המורה המושלמת לילדי בית הספר". 

"אין לי בעיות זהות", אומרת ואפא עוד לפני שנשאלה, כאילו ידעה שזו השאלה שמרתקת את מי ששומע את סיפורה האישי. "אני מגדירה את עצמי ישראלית וכחלק מישראל. הילדים יודעים שבארץ יש אוכלוסייה לא יהודית שמשתלבת היטב בחברה הישראלית. לא חששתי מההוראה לפני שהתחלתי את עבודתי כאן. אם כבר, חששתי דווקא מהתרבות האמריקאית ומהיכולת שלי להשתלב בה". 

ללא הבדלי דת או גזע

עבור מרבית תלמידי בית הספר, זו הפעם הראשונה שבה הם נתקלו בשפה העברית, רובם כלל לא שמעו על ישראל קודם לכן, וגם אם שמעו עליה בהקשרים שליליים, ההורים לא מעלים זאת בפני הצוות החינוכי. "תושבי השכונה קיבלו אותנו בשמחה", אומרת מור. "חלק מההצלחה היא היכולת שלנו לבנות שותפות עם מנהיגים אזרחיים מהשכונה, מהכנסיות ומארגונים קהילתיים וחברתיים. אנחנו חוגגים בבית הספר את שני הקצוות: את הארלם ואת ישראל, והאחד לא בא על חשבון השני. אחת השיחות המרתקות שהיו לי כאן הייתה עם אמא שאמרה לי: 'אתם הישראלים עברתם כל כך הרבה קשיים בחיים שלכם ועדיין אתם מצליחים, וזה מה שאני רוצה להעניק לילד שלי: את היכולת לפרוח למרות הקושי'". 
 

"הארלם היברו סקול" הוא חלק מ־Charter School, בתי ספר ציבוריים סמי־אוטונומיים שמקבלים שכר מהמדינה שבה הם ממוקמים ופועלים על פי חוקיה, אך מנוהלים באופן פרטי. בית הספר הראשון שדוגל בהוראת עברית ואנגלית נפתח בברוקלין בשנת 2009. בית הספר בהארלם פתח את שעריו במבנה חדש בשכונה ב־2013, וכיום פועלים 12 בתי ספר במתכונת זו ברחבי ארצות הברית, והיד עוד נטויה. 
 

בשל העובדה שמדובר בבית ספר ציבורי במדינה שמקפידה בחומרה על הפרדה בין דת למדינה, אין אפשרות לדעת כמה מהתלמידים הם יהודים, וגם התכנים אינם יהודיים או דתיים. לפי פרסומים קודמים, עולה כי 40% מהתלמידים הם לבנים, 40% שחורים והשאר לטינים, והוא פותח את שעריו לכל תושבי האזור, ללא הבדל דת או גזע. בכל כיתה לומדים כ־20 תלמידים, ויש בו שתי מורות: אחת מלמדת בעברית והשנייה באנגלית. הם לומדים את הא"ב במקביל ל־ABC. 

 

"צריך לזכור שהוראת שפה שנייה מגיל גן לא קיימת אפילו בסקטור הפרטי", מציינת מור. "אנחנו מציעים לתושבי השכונה תוכנית לימודים שהורים רוצים וצריכים עבור ילדיהם, כזו שמכינה אותם למאה ה־21. המחויבות של בית הספר היא להעניק לילדים חינוך ברמה גבוהה והכנה לחיים. הוראת העברית ולימוד על ישראל הולמים את המטרה: להפוך את הילדים לאזרחים גלובליים".

"המדינה פתחה את ניהול בתי הספר לגורמים פרטיים כדי לשרת אוכלוסיות שבאופן היסטורי לא קיבלו את התנאים הטובים ביותר", אומר הרב דיוויד גדזלמן, אחד מחברי מועצת הנאמנות של בית הספר הפועלת במסגרת קרן שטיינהרדט. "אחד מעקרונות הפילנתרופיה שלנו הוא להפיץ את הלשון העברית המודרנית הישראלית בצפון אמריקה, ובתי הספר הדו־לשוניים הם דרך אחת לעשות זאת. בנוסף, יש לנו רשת של 13 מחנות קיץ יומיים שבהם הילדים מדברים שבע שעות עברית מדי יום". 

לגדזלמן, ששני ילדיו מתחנכים ב"הארלם היברו סקול", יש היסטוריה ארוכה עם השכונה. "לפני 100 שנה, הסבא רבא שלי הגיעה לשכונה, שבה התגורר רוב של יהודים", הוא מציין. "כיום אני מתגורר בשכונה, ועבורי זו הייתה סגירת מעגל להקים את בית הספר כאן". 

כיהודים רבים בארצות הברית, אוחז גדזלמן בקשר עמוק לישראל ומרבה לבקר בה. "להתייחס לשפה העברית כשפה טבעית זו גישה ציונית, והנה – בבית ספר אמריקאי ציבורי אנחנו משתמשים בגישה ציונית. וכמו שקטאר משקיעה הון בלימודי ערבית בארצות הברית, אני מצפה שישראל תשקיע בלימודי העברית, ולא רק ליהודים". 

טיול לישראל

מי שעומד מאחורי הקמת בית הספר הוא מייקל שטיינהרדט, פילנתרופ יהודי ידוע ואחד ממייסדי התוכנית "תגלית", שמביאה צעירים יהודים מארצות הברית לביקור משמעותי בישראל.
 

 "לפני עשר שנים היה למייקל רעיון להקים בית ספר ללימוד עברית שיפנה לא רק ליהודים", מספרת ואלרי חייטונה, מנהלת השיווק של בית הספר. "ב־2009 פתחנו את בית הספר הראשון בברוקלין, משום שידענו שיש בשכונה גיוון תרבותי, ויש גם מספיק יהודים שלא רוצים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים. היה חשוב לנו שילמדו בבית הספר ילדים ממשפחות שונות, ושייראו כמו שנראית השכונה. באותה שנה, 'הניו יורק טיימס' עשה כתבה על מורה מוסלמי שחור שמלמד ספורט בבית הספר, והכתבה הזו הביאה פניות רבות לקרן שטיינהרדט מאנשים שרצו שבית ספר כזה יפעל גם בשכונה שלהם. כיום יותר מ־3,000 תלמידים לומדים בבית הספר שלנו, ובקרוב נפתח עוד קמפוסים בפילדלפיה ובסטטן איילנד". 

כמו רבים מאנשי צוות בית הספר, חייטונה דוברת שלוש שפות: אנגלית, עברית ורוסית, השפה שאליה נולדה. יש גם מורה שהגיעה מיוון ועכשיו עושה את צעדיה הראשונים בעברית, ויש את אילנה, המורה שדוברת ספרדית, אנגלית ועברית. "היו לי ספקות בהתחלה לגבי שיטת הלימוד שדוגלת בהוראת השפה המדוברת לפני השפה הכתובה", אומרת אילנה. "אבל עכשיו אין לי שום ספקות: הילדים יודעים מצוין את השפה העברית וגם מכירים את התרבות ואת המדינה". 

"אני עדיין לומדת איך ללמד עברית בשיטה שבה בית הספר פועל", מודה אלקרנוי. "אבל כבר עכשיו אני יכולה להעיד שזו שיטה מוצלחת, והלוואי שהיו מייבאים אותה לארץ ומסייעים לילדי הבדואים לדבר עברית. כיום הילדים הערבים הישראלים לא חשופים לעברית כמו שאנחנו היינו, וספרי הלימוד שלהם פשוט לא טובים מספיק. מי שאין לו שפה לא יוכל להשתלב בחברה". 

בית הספר מקבל תלמידים מכיתות גן ועד כיתה ח' מהארלם וגם מהאפר־איסט סייד. בהסתמך על מחקרים עדכניים בתחום, "הארלם היברו סקול" מקפיד על הוראת העברית כבר מהגילים הצעירים ביותר. במקביל התלמידים לומדים על ההיסטוריה והתרבות הישראלית ועל האוכלוסייה המגוונת שבה. הלימודים מסתיימים בשעה שלוש, ועד השעה שש פועלת בבית הספר תוכנית שכוללת עזרה בשיעורי בית ופעילות העשרה. בית הספר מציע למשפחות אירועים בשעות שאחרי הלימודים, במטרה לגבש ולאחד את הקהילה. בשנה האחרונה בבית הספר יוצאים התלמידים לאירוע השיא: טיול בן שבועיים בישראל. 

מה הם יזכרו מהעברית אחרי שהם מסיימים את החטיבה ועוברים לתיכון, כשלרובם אין מקום שבו הם יוכלו לתרגל את השפה? כנראה לא הרבה, אבל עבור צוות בית הספר זה לא ממש משנה. 

הכותבת השתתפה במשלחת של ארגון בינה, התנועה ליהדות חברתית, והפדרציה היהודית בניו יורק