כבר יותר משלושה חודשים שארצות הברית אינה נרגעת ממקרה הרצח של משפחת ווטס. האמריקאים, שנדמה כי ראו כבר הכל, אינם נותנים לפרשה לרדת מהכותרות. כיצד ייתכן, תוהים שם, שהמשפחה היפה והנורמטיבית הזאת, נכנסה לרשימה המזעזעת של Familicide – מקרי רצח של משפחה שלמה על ידי בן המשפחה. כיצד קרה שגבר נאה בשנות ה־30 לחייו, חנק למוות את אשתו היפה, שנשאה ברחמה את הבן שכל כך חיכה לו ואת שתי בנותיו הקטנות והחמודות, ניסה להעלים את גופותיהן ואחר כך המשיך להתנהג כרגיל?
בשבוע שעבר הודה במעשים הללו כריסטופר ווטס, תושב קולורדו, שנידון בגינם למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור. זאת לאחר שבני משפחתה של אשתו המנוחה, שנאן ווטס, התחחנו בפני התובע המחוזי לחוס על חייו ולא לדרוש מבית המשפט לגזור עליו עונש מוות. "אנחנו מאמינים שאין לאיש זכות לקחת חיים", הם אמרו בישיבה הדרמטית בבית המשפט. "אנחנו אוהבים אותך וסולחים לך", פנו אליו הוריו.
ווטס ישב כל העת על ספסל הנאשמים, לבוש מדי אסיר כתומים, כשכתפיו מכווצות ושפתיו נשוכות, והרגל שלו קופצת בעצבנות. מדי פעם, במיוחד כשאמו דיברה, דמעה זלגה על לחיו. אך איש לא יודע מה חשב באותם רגעים, כמו שאיש לא מבין מה עבר בראשו כשהחליט, בלילה אחד, להעלים את המשפחה, שעל פי עדויות, כל כך אהב ועליה גונן.
עוד ועוד פרטים ממשיכים להתפרסם מדי יום בעיתונות האמריקאית, בניסיון לשפוך אור על המקרה. המאהבת שווטס ניהל עמה יחסים התראיינה וסיפרה על הגבר השרמנטי ומלא הסודות; הודעות הטקסט בין ווטס לאשתו בימים שקדמו לרצח נחשפו; קרימינולוגים ניסו להסביר את מניעיו. האומה האמריקאית כולה אינה מצליחה להרפות מהסיפור.
אולי זה דף הפייסבוק של שנאן ווטס, שמראה משפחה מאושרת - זוג הורים אוהבים ושתי בנות מתוקות - שהפך למקור לאובססיה עבור גולשים. אולי זה הראיון המצמרר שהעניק ווטס לכלי תקשורת מקומי כשבנות משפחתו הוכרזו נעדרות ובו קרא להן בקור רוח לחזור הביתה. אך יותר מכל זה הניסיון להבין כיצד, בלי שום סימנים מקדימים, ללא מניע נראה לעין, התרחשה הזוועה הזאת, בבית עץ רחב ידיים בקהילה שקטה בעיירה קטנה בקולורדו, ארצות הברית.
האישה האחרת
כריס (33) ושנאן (34) ווטס נישאו לפני שש שנים. שנתיים לאחר מכן נולדה בתם הראשונה, בלה. שנה אחריה נולדה סלסט. השניים בנו את ביתם בעיירה פרדריק שבקולורדו. שנאן הייתה אשת מכירות של מוצרי בריאות וכריס הועסק בחברת הנפט אנדרקו. כריס רצה מאוד ילד נוסף, והפעם ייחל לבן. בקיץ האחרון החלום התגשם, כשנודע לשניים ששנאן נושאת ברחמה בן, וכבר נבחר לו שם – ניקו.
באפריל האחרון כתבה שנאן בדף הפייסבוק שלה, מתחת לתמונה שלה ושל בן זוגה: "לא יכולתי לדמיין אדם טוב יותר עבורנו. אתה מפנק אותנו באהבה ובתשומת לב! אתה סובל בכל יום שלוש בנות מלאות בדרישות. אתה עובד כל כך קשה כדי לפרנס אותנו. אני אסירת תודה על כך שלא ויתרת לי בהתחלה, כשניסיתי להרחיק אותך". מתחת לתמונה אחרת, שבה מצולמים השניים יחד ברכב, כתבה שנאן בחודש מרץ: "אוהבת את הגבר הזה, הוא הסלע שלי!" הדף של שנאן מלא בתמונות של השניים, מחייכים מאוזן לאוזן, לבדם, עם חברים או עם בנותיהם זהובות השיער.
החיים כלפי חוץ נראו נפלאים, אך בשנים האחרונות החלו בני הזוג לסבול מבעיות. ב־2015 הם הכריזו על פשיטת רגל. אחרי שגילתה כי היא בהריון, התחילה שנאן להתרשם כי בעלה כבר אינו אוהב אותה ולא רוצה ילד נוסף. בקיץ היא נסעה לחופשה בת שישה שבועות בצפון קרוליינה לבד עם בנותיה. בשבוע האחרון של יולי הצטרף כריס לאשתו ולשתי בנותיו, אך המחלוקות רק העמיקו.
"אני לא מבינה איך בכמה שבועות הפסקת לאהוב אותי", כתבה שנאן לבעלה בהודעת טקסט ב־8 באוגוסט, יום אחרי חזרתם מהחופשה, "או אם זה נמשך זמן רב יותר. אבל אתה לא אמור לתכנן ילד נוסף אם אינך מאוהב". במקביל, סיפרה שנאן לחברותיה שבעלה לא נוגע בה יותר. היא שיתפה אותן בכך שפתאום הוא לא מעוניין בילד נוסף. אחרי שחזרו, ביטלה שנאן מסיבה שתכננה לחבריהם של בני הזוג, שבה היו אמורים לחשוף את מין העובר.
"הכל בסדר?", שאלה אותה חברה בהודעת טקסט בעקבות הביטול. "לא. כריס אמר שאנחנו כבר לא מתאימים", השיבה לה שאנן. "הוא אומר שחשב שילד נוסף ישנה את הרגשתו. הוא מסרב לייעוץ זוגי". "מה לעזאזל השתנה בחמישה שבועות?" ,שאלה החברה. מה שקרה הוא שבשבועות האלה, כששנאן בילתה הרחק מבעלה, הוא בילה עם אישה אחרת שאותה הכיר בעבודה. בראיונות שנתנה בתקשורת אחרי פיצוץ הפרשה סיפרה המאהבת, ניקול קסינגר (30), שכריס סיפר לה שהוא פרוד מאשתו ושלא היה לה מושג שהאישה הייתה בהריון: "הכרנו בחודש יוני. הוא היה מושך, מלא ברוך ולא ענד טבעת נישואים. הוא סיפר שהוא בשלבים האחרונים של הליך הגירושים. האמנתי לו".
ב־13 באוגוסט, ב־1:40 לפנות בוקר, נראתה שנאן ווטס בפעם האחרונה. היא הייתה בשבוע ה־15 להריונה. היא שבה מנסיעת עסקים באריזונה וחברתה הטובה הסיעה אותה לביתה. למחרת, לא הגיעה לתור לגניקולוג ולפגישת עבודה ולא ענתה להודעות. החברה דיווחה על כך למשטרה וכן לווטס. שוטרים שהגיעו לבית מצאו שם את ארנקה של שנאן. גם הרכב המשפחתי, עם כיסאות הבטיחות של הבנות, חנה בחניה.
ביום שלמחרת תועד ווטס על ידי הטלוויזיה המקומית של דנבר, במרפסת ביתו. בראיון שנערך עמו אמר: "אני מקווה שהן נמצאות במקום בטוח. הבנות האלה הן החיים שלי. עבר עלי לילה קשה בלעדיהן. הן לא התכרבלו בספה, לא אמרתי להן שעליהן לסיים את הארוחה. לא לנשק אותן לפני השינה – זה היה נורא". בראיון הודה ווטס כי בלילה שבו נעלמה אשתו הייתה להם "שיחה אמוציונלית", אך לא פירט. "אני רק רוצה שהן יחזרו הביתה".
יום למחרת הראיון המוזר, ווטס נעצר. בחקירתו הודה כי חנק את אשתו למוות, אך סיפר כי עשה זאת אחרי שגילה שהיא רצחה את הבנות בהתקף זעם, לאחר שבשיחה ביניהם, עם שובה מאריזונה, הודיע לה על רצונו להיפרד. הוא הוביל את המשטרה לגופות. שנאן נקברה באדמה של חברת אנדרקו. הילדות, בלה וסלסט, נמצאו במכלי נפט. השוטרים הבחינו בשיער הבלונדיני שלהן מיד.
הבן הטוב
בעולם, וגם בישראל, ידועים לא מעט מקרים של אנשים שרצחו בבת אחת כמה מבני משפחתם: ילדים, בני זוג, הורים או אחים. ב־50% מהמקרים, הרוצח מתאבד בתום האירוע. במרבית המקרים, הרוצח הוא גבר לבן בשנות ה־30 לחייו. במקרים רבים, נמצאים ברקע פרידה ומלחמות משמורת. בראיונות לתקשורת אחרי רצח בנות משפחת ווטס, ניסו קרימינולוגים להסביר את המניעים של ווטס לרצח האכזרי בכך שהוא נרקיסיסט, פסיכופת או סוציופת, ש"ביקש להתחיל בחיים חדשים, בדף נקי, בלי האחריות של שלושה ילדים מנישואים קודמים".
אבל האמת היא שלאיש אין מושג מדוע הוא עשה זאת. ההלם וההפתעה ממעשיו ניכרו בדיון בית המשפט ב־19 בנובמבר, שם נחשפה מלוא הטרגדיה המשפחתית. ווטס הואשם בשלושה מקרי רצח, בהעלמת ראיות ובסעיף שאינו קיים בחוק בישראל – השמדה לא חוקית של הריון – כך שהצדק נדרש אף בשמו של ניקו, התינוק שטרם נולד. החוק בארצות הברית מאפשר לנפגעי עבירה לומר את דבריהם בפני השופט, בטרם יגזור את דינו של נאשם. באותו בוקר בקולורדו, ניצלו את הזכות הזאת אביה ואמה של שנאן וכן אחיה.
"מפלצת מרושעת", כינה פרנק רוסק, אביה של שנאן, את ווטס. "שנאן, בלה וסלסט אהבו את החיים", אמר בקול חנוק. "סמכנו עליך שתשמור עליהן. הן סמכו עליך. הן נלקחו בידי אדם חסר לב. זרקת אותן כמו זבל. אתה מגעיל אותי". האם, סנדרה רוסק, הוסיפה: "בתנו אהבה אותך. הילדות אהבו אותך עד לירח ובחזרה. הן שמו כתר לראשך. אהבנו אותך כמו בן". האם הסבירה את בקשת המשפחה לחוס על חייו של חתנם: "לא רציתי מוות עבורך כי זאת לא הזכות שלי. הידיים שלך בידי האל ואני מתפללת עבור נשמתך".
יותר מכולם ריגש פרנקי רוסק, אחיה של שנאן, אפילו שאת דבריו קראה מהדף באת כוחה של המשפחה, בשמו: "בחודשים האחרונים אני בקושי ישן, כי אני מוצף בשאלה איך לא ראיתי את זה בא. איך הפכת מאחי, המגן של אחותי, אחד האנשים האהובים ביותר במשפחתי, למישהו שלעולם לא אבין. בהרף עין לקחת ממני את כל עולמי. אחותי, החברה הכי טובה שלי, והילדים שלך, אהבו אותך והאמינו שתשמור עליהם. היית הגיבור שלהם. למה הם לא הספיקו לך?".
הוריו של הרוצח האכזרי הם גם סבא וסבתא של הקורבנות. ככאלה, גם הם ניצלו את זכותם החוקית לשאת דברים בבית המשפט. "לעולם לא נוכל להתגבר. אני עדיין נאבקת להבין איך הטרגדיה הזאת התרחשה", אמרה האם, סינדי ווטס. היא ביקשה להודות למשפחת רוסק, שהפגינה רחמים כלפי בנה וביקשה שלא לגזור עליו עונש מוות. לאחר מכן פנתה לווטס: "בני, אני מכירה אותך מאז שבאת לעולם הזה. ראיתי אותך גדל מילד מקסים וסקרן, שבלה הזכירה לי כל כך, לגבר צעיר שאהב ספורט. היית בן טוב, אהבנו אותך ועדיין אוהבים".
היא המשיכה, כשדמעות חונקות את גרונה: "יש כאלה שלא יוכלו להבין איך אני עומדת פה ואומרת את זה. אנחנו לא מצליחים להבין מה קרה שהביא אותנו ליום הזה. כאמא שלך, אני אוהבת אותך ותמיד אוהב, למרות שאני לא מבינה. נישאר לצדך, כמו האל, שאוהב אותנו ללא תנאים. אנחנו סולחים לך, בן".
האבא, רוני ווטס, הוסיף: "אני סבא של בלה, סלסט וניקו ואבא של שנאן. אני גם אבא של כריסטופר. הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיים היה לגדל את ילדיי. ביליתי שנים באימון קבוצת הבייסבול של בני ובשיחות עמו. כמוני, גם הוא היה מעורב בגידול בנותיו. אני בטוח שהוא אוהב אותן. כריס, כאבא, אני רוצה שתמצא שלווה. אנחנו סולחים לך. לעולם לא ננטוש אותך ואנחנו אוהבים אותך".
ווטס יבלה את שארית חייו מאחורי סורג ובריח. מספר לא מבוטל של דפי פייסבוק, המוקדשים לזכר הקורבנות ולניסיונות להתחקות אחר הרקע למעשה הנורא, עדיין פעילים וגועשים. עוד ועוד פרטים ועדויות מתפרסמים, והרשת מלאה בתמונות ובסרטונים של המשפחה היפה, של האם הצעירה, שמביטה על בן זוגה בעיניים נוצצות, ושל שתי הילדות המתוקות. באחד מהם נראית בלה הקטנה, בכיסא הבטיחות ברכב במהלך נסיעה, שרה בביישנות: "אבא שלי הוא גיבור".