לבנון סוערת: עלייה של 101% במספר הזוגות המתגרשים בעשור האחרון

לא המצב הכלכלי הקשה וגם לא המצב הביטחוני מעסיק בימים האחרונים את הלבנונים, אם כי המצב החברתי. וזה קורה בעקבות פרסום לשכת האוכלוסין, שלפיו מאז 2006 ועד 2017 נרשמה עלייה בשיעור של 101% במספר המתגרשים, במקביל לעלייה בשיעור של 41% במספר המתחתנים. מומחים סבורים שמדובר בשינוי טבעי הנובע מכך שהאישה הפכה ליוצרת ולפעילה יותר במשפחה, הרחק מהתפיסה האומרת שהיא “עזר לגבר”.
 

לבנון נחשבת לאחת החברות המודרניות ביותר בעולם הערבי. בין היתר בשל המגוון הרחב של העדות במדינה. לפי הנתונים היבשים שפרסם משרד הפנים, 8,850 זוגות פירקו את החבילה ב־2017 לעומת 4,388 בשנת 2006. מספרים אלה אינם סופיים, מאחר שבקשות גירושים רבות שנרשמו אשתקד בבתי הדין השרעיים במדינה טרם נסגרו, זאת בנוסף לנתונים בקרב הנוצרים שאינם נרשמים.
 

למרות שמספרים אלה אינם מחולקים לפי עדות, אפשר ללמוד מהפריסה האזורית כי רוב המתגרשים הם מוסלמים. במקביל, כאמור, נרשמה עלייה בשיעור של 41% במספר המתחתנים. מומחים בלבנון התבקשו להסביר את הסיבות לשיעור הגירושים ההולך וגדל משנה לשנה בלבנון. השופט השרעי אסדאללה חרשי מסביר כי רוב מקרי הגירושים מתרחשים בין זוגות צעירים, בשנתיים הראשונות לחתונה, מכמה סיבות: “המצב הכלכלי הקשה שמכביד על השותפים, חוסר התאמה מבחינת חברתית או בהשכלה, זאת בנוסף לבעיות מוסר, ניצול הבעל של כספי אשתו העובדת, אי־פוריות, שימוש בסמים או הימורים”.
 

החוקר החברתי ואיש הדת השיעי, חסן פדללה, מוסיף בשיחה לעיתון “אל־אחבאר” כי גם שיעור האבטלה הגבוה והעוני גורמים לפירוק הנישואים, בעיקר בפריפריה. “רבים מהזוגות הצעירים מוצאים את עצמם לאחר הנישואים תחת עול כלכלי כבד, כולל הבטחת מקום מגורים בצל עלייה ניכרת במחירי הדיור והשכירות, ודאגה לצורכי הבית - מרהיטים, דרך הוצאות כלליות ועד להוצאות לבתי הספר ולרפואה”, הוא אומר.

“גם ההעדפה של צעירים רבים לחיות כבודדים ולא להקים תא משפחתי, כדי לשמור על החופש שלהם, התחילה לחלחל בקרב הצעירים הלבנונים, בעיקר בקרב אלה שחוזרים מגלות. כמו כן, יש את עניין ההיכרות שמתחילה ברשתות החברתיות, כאשר כל צד מציג את עצמו בצורה אידאלית ולבסוף מתברר שאחד הצדדים טעה בהערכת הצד השני; והעובדה שנשים רבות משתחררות מהתפיסה השוביניסטית שרואה בהן עזר לגבר או כלי לעונג”. 
 

“שינוי התפקיד של האישה בחברה הביא לשינויים אלה ויביא לעוד יותר שינויים ובהתאם גם למספר רב של גירושים”, מדגיש הכומר ז’וזיף בו־ראעד. “לאישה יש היום תפקיד כלכלי, ולעתים קרובות היא משתכרת הרבה יותר מהגבר. עצמאות כלכלית זו הביאה לאוטונומיה מוסרית, רגשית ופסיכולוגית והכרה גוברת בזכויותיהן, בכבוד העצמי שלהן, וכך עלה רף הדרישות שלהן בכל הקשור לגברים ממה שהיה בעבר. לכן הזוגיות גרמה למאמץ יתר כדי שהיא תימשך בין הצדדים".
 

עיתונים ערביים דנו בהרחבה בוועידת ה־G-20 שאירחה ארגנטינה. רבים מהכותבים ציינו את חשיבות הפגישה בין נשיאי ארצות הברית וסין בשולי הוועידה ואילו אחרים הדגישו כי לא יהיו הסכמי סחר בין המדינות. אימיל אמין כתב ב”א־שארק אל־אווסט” הלונדוני כי “חשיבות הוועידה נובעת מכך שמנהיגי המדינות המשתתפים בה מהווים שני שלישים מאוכלוסיית העולם”, ותהה אם “חלום הפיתוח הצודק רחוק מהשגה?”.
 

העיתון “אל־ערב” הלונדוני כינה את הוועידה “תחנה נוספת בעימות בין הנשיא דונלד טראמפ למנהיגי העולם”, והדגיש כי “המתיחות בין וושינגטון, בייג’ין ואירופה שולטת בפסגה, כאשר צרפת חוששת מכישלונה” על רקע המתיחות הכלכלית במדינה.למיס עאסי כותבת ב”אל־ערבי אל־ג’דיד” - שכותרתו הראשית הייתה “פסגת האופטימיסט” - כי “העולם כולו מצפה לתוצאות השיחות, כאשר כישלונן פירושו הסלמה במלחמת המסחר הגדולה בהיסטוריה, דבר העלול להשפיע על הסחר הבינלאומי והפיתוח הכלכלי הבינלאומי בכללותו”.

היא הוסיפה כי הצלחת הפסגה “סוגרת את דפי הפחד שפגעו בשווקים הבינלאומיים”.העיתון הסעודי הכלכלי “אל־איקתיסאדיה” כתב במאמר מערכת כי “איש אינו מצפה להסכמים חד־משמעיים בסוגיות שבמחלוקת, אך עצם הפסגה מעניק מרחב חיוני למנהיגים להגיע להסכמה משותפת, אולי בימים הבאים”.

אוסאמה נור א־דין הביע תקווה כי ב”אל־ווטן” העומאני שהפסגה תביא ל”שינוי המשטר הכלכלי העולמי שיביא לצדק, במקום צעדים חד־צדדיים של כמה מדינות, ובראשן ארצות הברית”. הוא הדגיש כי “לא ניתן להפריד בין הכלכלה לפוליטיקה, מאחר ששניהם משפיעים אחד על האחר”.