"המונח שחזור והפעולה עצמה הם דברים מודרניים. לשחזר מבנה זה לא לשמר אותו, לתקן אותו או לבנות אותו מחדש - זה להשיב אותו למצב של שלמות שייתכן שמעולם לא היה קיים בזמן נתון כלשהו". זהו ההסבר שהופיע ב"מילון לארכיטקטורה צרפתית מהמאה ה־11 עד המאה ה־16", שפרסם אז'ן עמנואל ויולה־לה־דוק בשנת 1868.
ויולה־לה־דוק היה אחד האדריכלים המפורסמים והחשובים של צרפת במאה ה־19, והוא היה אחראי למבצע השחזור המסיבי שעבר על פריז על מנת להחזיר את העיר לגדולתה אחרי השנים הסוערות של המהפכה הצרפתית ושלטונו של נפוליאון. בשנת 1845, כאשר היה בן 31 בלבד, הוביל ויולה־לה־דוק עם ז'אן־בפטיסט לאוס את השחזור של קתדרלת נוטרדאם על פי הנחייתו של המלך לואי פיליפ ה־1, וזאת בהשראת ספרו הנודע של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטרדאם".
כאשר החל הפרויקט, הקתדרלה הגותית העתיקה הייתה נטושה. רבים מהפריטים בתוכה נהרסו או נגנבו, ראשי פסלים של מלכי התנ"ך נלקחו לכיכר ונערפו, והפעמונים הפכו לתותחים. כ־20 שנה מאוחר יותר, כאשר הסתיים מבצע השחזור, הכנסייה נראתה כמו בימי גדולתה - החזית המערבית שלה שוקמה לחלוטין, הוצבו פסלים חדשים של קדושים ויצורים מיתולוגיים, פעמונים חדשים התנגנו במגדל הצפוני, וחלונות זכוכית בעיצוב גותי שוב כיסו את קומת הקרקע. גולת הכותרת הייתה צריח חדש, גבוה יותר ויציב יותר מקודמו, שהיה מעוטר בפסלי השליחים של ישו - הפסל של תומס הקדוש הזכיר את דמותו של ויולה־לה־דוק - ובפסלים שמייצגים את ארבעת נושאי הבשורה הנוצרית.
מאז שבה הקתדרלה עם הצריח הנישא להוות את סימן ההיכר המרכזי של פריז, יחד עם שער הניצחון וארמון הלובר, ובהמשך גם מגדל אייפל. היא שרדה את מלחמת צרפת־פרוסיה, שפרצה זמן קצר לאחר סיום השחזור, ואת שתי מלחמות העולם - עד שהגיעו הלהבות של יום שני, ששרפו חלקים נרחבים מהמבנה, מול עיניהם הנדהמות של התושבים, התיירים וצופי הטלוויזיה ברחבי העולם. השיא היה כאשר הצריח שבנה ויולה־לה־דוק קרס מהלהבות, במראה שהזכיר את נפילת מגדלי התאומים במתקפת הטרור של ספטמבר 2001. למרבה המזל, הפסלים חולצו בשלום.
"נוטרדאם היא ההיסטוריה שלנו, הספרות שלנו, חלק מהנשמה שלנו, מקום של כל האירועים הגדולים שלנו, המחלות שלנו, המלחמות שלנו, השחרורים שלנו, מרכז חיינו", אמר הנשיא עמנואל מקרון ליד הקתדרלה השרופה ביום שני בערב, ומיד הצהיר כי "אנחנו נבנה אותה מחדש ביחד". בתוך שעות כבר הודיעו בעלי הון צרפתים כי יתרמו לטובת המבצע, וגם האיחוד האירופי התגייס למען המדינה החברה, ומקרון הבטיח כי המשימה תושלם בתוך חמש שנים בלבד.
עדי הראייה ההמומים, שצפו כיצד הכנסייה נשרפת בשבוע הקדוש שלפני חג הפסחא, הביעו את ביטחונם ואת אמונתם כי המבנה ההיסטורי עוד יעמוד מחדש במלוא גדולתו, בדיוק כפי שהיה עד יום שני. "אני בטוחה שהוא ייבנה מחדש, ואני יודעת שנוטרדאם כבר נשרפה, הצריח כבר נפל בעבר", אמרה מרינה וולה, תושבת העיר. "אני יודעת שאנחנו יכולים לבנות מחדש ונבנה מחדש. אבל עדיין, לראות את זה ככה, זה עצוב מאוד".
לחבר את הרסיסים
כאשר אלן סטואו צפה השבוע בקתדרלה המפורסמת עולה באש, הצילומים החזירו אותו 35 שנה לאחור, לימים שבהם פיקד על יחידת כבאות שנקראה להתמודד עם שריפת ענק בקתדרלה של יורק בצפון־מזרח אנגליה. "זה בהחלט השיב זיכרונות חדים מ־9 ביולי 1984, עם השמיים המוארים בלהבות שזינקו מהמבנה הזה", אמר. "כמו קתדרלת יורק, זה מבנה אהוב מאוד, חשוב כל כך, מוכר ברחבי העולם ומכיל חפצי ערך יקרים רבים".
הקתדרלה הגותית, הגדולה ביותר באי הבריטי ואחת הגדולות ביותר בצפון אירופה, נחנכה במאה ה־7 ושימשה את הכנסייה הקתולית עד שהפכה לקתדרלה אנגליקנית בימי המלכה אליזבת הראשונה. עד היום היא בעלת מעמד מרכזי בכנסייה המקומית. לאורך ההיסטוריה שלה ידעה הקתדרלה לא מעט שריפות - מכוונות או כאלה שנגרמו מתאונות - שגרמו לנזקים גדולים. האחרונה שבהן התרחשה כאמור בקיץ 1984. כוחות הכיבוי הוזעקו בשעה 2:30 לפנות בוקר אחרי שברק פגע בתיבת החשמל על הגג וגרם ללהבות ענק שהתפשטו בתוך זמן קצר.
"משום שהדלתות לחללים של הלופט והגג היו נעולות, היינו צריכים לרוץ למעלה ולמטה כדי להשיג את המפתחות", שחזר בוב ליטלווד, שהיה אחראי לעבודות התחזוקה בקתדרלה. "היינו בסכנה של אובדן הקתדרלה אם האש הייתה מתפשטת לטרנספט (מעבר הניצב לאולם התווך ויוצר צלב)".
הכבאים נלחמו בלהבות במשך שעות ארוכות, לאורך כל הלילה, אבל המשימה לא הייתה פשוטה. "התזנו זרם סילון של מים לעבר העצים הבוערים, והם נפלו כמו שורה של אבני דומינו", סיפר סטואו. "הם נפלו מטה. לא יכולתי להאמין שרצפת אבן יכולה לרעוד, אבל תאמינו לי שזה באמת קרה".
רק סמוך לשעה 5:30 בבוקר הושגה שליטה מלאה על האש, לא לפני שכל הטרנספט הדרומי נהרס כליל וחלון ענק שהותקן לציון חתונתם של המלך הנרי השביעי ואליזבת מיורק ב־1486 לא עמד בלהבות, שהגיעו ל־450 מעלות, והתנפץ ל־40 אלף חתיכות. ארבע שנים מאוחר יותר הושלם מבצע שחזור בעלות של 2.25 מיליון פאונד, שבמהלכו גם הורכב מחדש החלון המרוסק והותקן גג עופרת חדש עם דלתות שמאפשרות גישה מהירה יותר במקרה של שריפה.
השבוע נשלחו מיורק מסרים של עידוד לפריזאים ברגעים הקשים. "יש אנשים שחושבים שאנחנו לא צריכים לעשות דבר כזה עם חומרים מסורתיים, אבל אפשר ואני חושב שהגג ישוקם וייבנה מחדש", אמר ג'ון דיוויד, שעובד בקתדרלה של יורק מאז 1980. "אני לא חושב שזה יימשך עשר שנים, עשויות לעבור שנתיים עד שיחליטו מה לעשות, אבל ניתן לעשות את זה".
הכאב של המלכה
שמונה שנים לאחר השריפה ביורק צפתה בריטניה בתדהמה לנוכח דליקה נוספת באתר מפורסם, הפעם בטירת ווינדזור, אחד המעונות הרשמיים של משפחת המלוכה. ב־20 בנובמבר 1992, יום הנישואים ה־45 של המלכה אליזבת השנייה ושל הנסיך פיליפ, התלקחה האש כתוצאה מפנס שהצית וילון בכנסייה הפרטית של המלכה. בשל תקרת העץ והיעדר חומרים מונעי אש, הלהבות התפשטו במהירות לאזורים נוספים בטירה בת ה־900, ובכללם מגדל ברנסוויק, אולם סנט ג'ורג' והדירות הפרטיות באגף המזרחי של המבנה.
כ־200 כבאים הוזעקו לטירה, בעוד שבנה השלישי של המלכה, הנסיך אנדרו, שהיה בטירה בזמן הדליקה, ארגן שרשרת אנושית שפינתה את אוסף האומנות המלכותי. רק שתי יצירות אבדו בלהבות. בתוך שעות קרסו הרצפות של מגדל ברנסוויק והגג של אולם סנט ג'ורג', ורק סמוך לשמונה בערב הושגה שליטה על האש, כאשר הלהבות האחרונות כובו רק בשעה 2:30 בלילה.
המלכה, ששהתה בארמון בקינגהם ותכננה להעביר את סוף השבוע בטירה בעוד בעלה שהה בסיור בארגנטינה, לא הסתירה את ההלם שלה כאשר הגיעה לראות את הנזקים האדירים. "הוד מלכותה מזועזעת בהחלט", אמר הנסיך אנדרו. "היא בתוך המבנה, מסייעת להוציא דברים - עבודות אומנות ודברים אחרים". ארבעה ימים מאוחר יותר היא כינתה את שנת 1992 בתור "אנוס הוריביליס" (שנה נוראית בלטינית), מאחר שהשריפה הצטרפה גם לפרידות של הנסיך צ'רלס מהנסיכה דיאנה ושל הנסיך אנדרו משרה פרגוסון.
115 חדרים נהרסו בשריפה, והנזק הכולל הסתכם בעשרות מיליוני פאונד, אם כי ימים ספורים לאחר השריפה, האתר כבר נפתח למבקרים וגם המלכה שוב חזרה למעון האהוב. עלות השיקום הנרחב הגיעה ל־36.5 מיליון פאונד. המלכה כיסתה 70% מהסכום עם פתיחתו של ארמון בקינגהם למבקרים בפעם הראשונה והסכמתה לשלם מס הכנסה.
במסגרת השיקום, שנמשך חמש שנים, בדיוק ליום הנישואים ה־50 של הזוג המלכותי וכחצי שנה לפני המועד המשוער לסיום העבודה, זכה אולם סנט ג'ורג' למראה של המאה ה־14 עם פרשנות של המאה ה־20, כולל גג חדש מעץ אלון אנגלי עמיד תוך שימוש בשיטות מסורתיות. במקום הכנסייה הפרטית נבנה לובי חדש שיצר מעבר בין הדירות הפרטיות לדירות הממלכתיות, וארבעה חדרים מרכזיים - חדר קבלת הפנים, חדר הארוחות הממלכתיות ושני חדרי ציורים - שוחזרו למצבם הקודם.
בזכות הטכנולוגיה
מוקדם יותר החודש הודיעו הרשויות בברזיל באופן רשמי כי השריפה שהרסה את המוזיאון הלאומי בספטמבר האחרון נגרמה בשל התקנה לקויה של יחידת מיזוג. היחידה הייתה חלק משלושה מזגנים שנועדו לקרר את האודיטוריום של המוזיאון בן ה־200, אולם התברר כי זרם החשמל בהם היה גבוה יותר מהמלצות היצרן ובסופו של דבר נגרמה ההתלקחות הבלתי נמנעת.
השריפה פרצה סמוך לשעה 19:30 בערב ב־2 בספטמבר, בעת שהמוזיאון היה סגור לקהל. היעדר צינורות כיבוי, דלתות אש ומתזים במוזיאון הקשה על צוותי הכיבוי שנאלצו להביא מים מאגם סמוך, בעוד הלהבות התפשטו במבנה, כשארונות העץ והמסמכים הרבים במוזיאון סיפקו להן דלק נוסף. רק כעבור שש שעות כובתה האש.
העובדים והחוקרים הצליחו לחלץ קרוב ל־2,000 פריטים יקרי ערך, בהם המטאוריט בנדגו שמגיע למשקל של יותר מ־5,000 ק"ג, והגולגולת של "לוזיה", אישה בת כ־11,500 שנה, ששרידיה הם העתיקים ביותר שידועים באמריקה. כמו כן אותרו פריטים היסטוריים אחרים כדוגמת חצים ברזילאיים של שבטים ילידים וכד אפר עתיק, אולם האוסף המצרי הנדיר והקלטות של שפות ילידיות אבודות לא שרדו את הלהבות.
המבנה עצמו עדיין מפויח ועבודות השיקום נמצאות בראשיתן, אבל בדצמבר האחרון נפתח המוזיאון מחדש, לפחות באופן וירטואלי, בזכות שיתוף פעולה עם גוגל, שהחלה לפני שנתיים לסרוק את הממצאים בדומה לשיטת מיפוי הרחובות, וכעת יכולים הגולשים לראות פריטים רבים שאבדו בשריפה.
"התקדמויות בטכנולוגיה - כמו צילום ברזולוציה גבוהה, פוטוגרמטריה, סריקת לייזר תלת־ממדית ומציאות וירטואלית ורבודה - לא רק הכניסו צורות חדשות של אומנות, אלא גם סייעו לנו לשמר את המורשת היקרה ביותר של העולם", אמר צ'אנס קוגנאור, מנהל תוכנית בגוגל אומנות ותרבות. "אפילו שהצילומים לא יכולים להחליף את מה שאבד, הם יכולים לספק לנו דרך לזכור".
מלחמה ושיקום
גם מלחמות, מהפכות ואלימות גרמו לאובדן או לפגיעה קשה במבנים היסטוריים. הגג של קתדרלת נוטרדאם של ריימס, שנפתחה במאה ה־13 ושימשה להכתרת מלכי צרפת, נשרף אחרי שנפגע מפגזים גרמניים ב־1914 במהלך מלחמת העולם הראשונה. פגיעות נוספות נרשמו בשנים 1917 ו־1918, אולם הקתדרלה שוקמה ופועלת מאז 1938.
ההפצצות הכבדות של מלחמת העולם השנייה גרמו נזקים לקתדרלה של קלן, אך היא שוקמה בזמן לחגיגות 700 שנה להקמתה ב־1948. כנסיית פראואנקירכה בדרזדן קרסה בהפצצות של בעלות הברית על העיר לקראת סיום המלחמה. לא פחות מ־50 שנה חלפו לפני שהחלו עבודות השיקום, והיא נפתחה מחדש רק בשנת 2005.
הרס נרחב של פריטים יקרי ערך בני אלפי שנים מערש הציוויליזציה נגרם באזורים שהיו תחת שלטון דאע"ש בסוריה ובעיראק. קיצוני הג'יהאד השמידו אתרים היסטוריים כדוגמת הקבר המיוחס לנביא יונה והעיר האשורית נמרוד, או בזזו חפצים עתיקים במטרה למכור אותם בשוק השחור ולממן את פעילות הטרור.
נזק רב נרשם במוזיאון של מוסול בצפון עיראק, שנפל לידי דאע"ש בקיץ 2014, שם הוחזקו פריטים היסטוריים מהתקופה האשורית ומהתקופה השומרית. בסוף ינואר האחרון נחנכה במוזיאון התערוכה הראשונה מאז שחרור העיר תחת הכותרת "השיבה למוסול: עימות, פיוס ושיקום". גולת הכותרת הייתה שימוש בטכנולוגיית תלת־ ממד על מנת להדפיס עותקים משוחזרים של הפריטים האבודים, גם הפעם בשיתוף פעולה עם גוגל.
דן סנואו, מגיש תוכניות היסטוריה ב־BBC, סיכם השבוע מדוע ההיסטוריה מוכיחה כי גם קתדרלת נוטרדאם שוב תעמוד במלוא תפארתה. "תזכרו שקתדרלת יורק והמפטון קורט נשרפו בשנות ה־80, טירת ווינדזור בשנות ה־90 ואוניית המפרש קאטי סארק בשנות ה־2000, הפראואנקירכה בדרזדן, ארמון יקתרינה בסנט פטרבורג...", צייץ בטוויטר, "מה שבנינו, אנחנו יכולים לבנות מחדש. המהות שלהם נמשכת לעד".