החומה הגדולה של סין היא אתר מוכר ורב עוצמה מבחינה בינלאומית, אך למעשה, למרות הדעה הרווחת, מדובר במספר רב של חומות שנבנו בתקופות שונות לאורך כ-2,000 שנים, ולא רק בחומה אחת ויחידה.
אחד המקטעים הפחות מוכרים של החומה נבנה במהלך ימי הביניים, בין המאות ה-11 וה-13, והוא משתרע על פני יותר מ-3,500 קילומטרים. עם זאת, חלק זה אינו מתועד במקורות ההיסטוריים. מה גם שחלקים גדולים ממנו מגיעים אל מעמקי הערבה המונגולית. אחד המקטעים, שאורכו כ-750 ק"מ, וממוקם באזור נידח בגבול בין מונגוליה, רוסיה וסין, מוכר בשמו העממי בתור "החומה של ג'ינגס חאן".
משלחת של ארכיאולוגים והיסטוריונים מהאוניברסיטה העברית, בהובלת פרופ' גדעון שלח-לביא ובשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת ייל והאקדמיה המונגולית למדעים, החליטה לחקור לראשונה את החומה הזו. במשך שנתיים נערך מחקר שטח שכלל עבודות חפירה, תיעוד שיטתי של קווי החומה, המבנים סביבותיו, וכל זאת באמצעים ארכאולוגיים מתקדמים.
הממצאים, שמתפרסמים הבוקר בכתב העת Antiquity, הם חסרי תקדים: בניגוד להנחה הרווחת לפיה החומה נועדה להגן על גבול האימפריה מפני כיבוש צבאי, החוקרים גילו שהיא נועדה להדוף גלי הגירה. לפי החוקרים, תקופת הקמת החומה "של ג'ינגיס חאן" התאפיינה באירועי אקלים חריגים שהובילו לגלי הגירה של נוודים דרומה, ומטרתה המרכזית של החומה היתה לפקח על תנועתם של מי שפעלו מצפון לקו החומה.
עוד התגלה שהחומה הוקמה כנראה על ידי החיטאנים, קבוצה בעלת רקע נוודי ששלטה על צפון סין ועל חלקים ניכרים ממונגוליה בין במאות ה-10 ל-13 והקימה בהם שושלת בשם ליאו. "החומה ממוקמת עמוק בשטחי הערבה המונגולית והרחק מכל ישוב עתיק ולכן מעלה שאלות רבות הן בנוגע לזהות הבונים שלה, אך לא פחות מכך לגבי הסיבות להקמתה", אומר פרופ' שלח-לביא.
"לא ברור מה היתה המוטיבציה להשקיע כמות אדירה של עבודה ומשאבים באזור כל כך מרוחק שגם בתקופה העתיקה יושב באופן מאוד פזור על ידי עמים נוודיים", הסביר והוסיף: "שושלת ליאו בנתה את החומה בנתיב ההגירה של אותם עמים במטרה למנוע מהם להיכנס ללב האימפריה. מבחינה זו, החומה דומה לחומות מודרניות שנועדו לעצור או לכל הפחות לפקח על גלי הגירה".
