המזרח התיכון עוקב מקרוב אחר תוצאות הלחימה בין ארמניה לאזרבייג'ן, שנמשכת כבר שבוע ומשכה תשומת לב יוצאת דופן, בעוד שעימותים קודמים באזור, למשל ב-2016 או ביולי השנה, לא זכו לאותה רמת תשומת לב. הסיבה לדריכות האזורית היא מעורבותה העמוקה של טורקיה, שלוחצת על אזרבייג'ן לדחוף קדימה ו"לשחרר" את המובלעת הארמנית נגורנו קרבאך.
מערכת היחסים הקרובה של ישראל עם אזרבייג'ן, לכאורה לצד טורקיה, מערערת כמה מהדפוסים הרגילים של האזור, בו טורקיה וישראל בדרך כלל מחזיקות בעמדות מנוגדות. זאת מכיוון שעד השבועות האחרונים הסכסוך בין ארמניה והאזרים נתפס כעניין חיצוני למזרח התיכון וליחסי הכוחות הרגילים שלו. כעת מערכת הבריתות האזורית מקבלת חשיבות רבה יותר, ממזרח הים התיכון ועד הקווקז, כשהיא קושרת את הכל באופן גלובלי.
מפלגת השלטון של טורקיה, המנהלת קשרים הדוקים עם חמאס והאחים המוסלמים, רוצה שהאזור יראה בסכסוך גם עניין "אסלאמי" וגם עניין שחשוב לדוברי השפה הטורקית. שלשום פרסמה טורקיה הצהרה לפיה "ירושלים היא שלנו", במה שנראה כניסיון לקשר בין האיומים הטורקיים על ישראל לבין ליבוי הלהבות לכיוון ארמניה.
טורקיה עתידה להרוויח מהסכסוך בדרכים שונות, שאין להן קשר או אינטרסים משותפים עם אזרבייג'ן. למשל, אנקרה מנסה להשתמש בעימות הנוכחי כדי ללחוץ על רוסיה באידליב שבסוריה. לפי השמועות, נערכים מאחורי הקלעים דיונים בין רוסיה לטורקיה, שמנסות להשתלט על הסכסוך ולקשר אותו לסוריה, שם חילקו את צפון סוריה.
איראן מחזיקה בהשקפה אוהדת יותר על ארמניה. בתקשורת המקומית ניסו לגרום לסכסוך להיראות "אסלאמי" על מנת להפחית את התמיכה באזרבייג'ן מצד מפגינים אזרים במדינה. ישנם מיליונים בני המיעוט האזרי באיראן, והשלטון חושש מכל מחאה אתנית מקומית שעלולה לערער את המשטר הרעוע ממילא. ניכר כי טהרן בוחנת מקרוב את התוצאות האפשריות של הסכסוך ואינה מעוניינת שהעימות הצבאי יימשך. סוכנות "פארס" אף פרסמה מאמר שמסביר את העמדה האיראנית על הסכסוך, לפיו איראן לא רוצה ש"זליגות" מהמלחמה יגיעו אליה והיא מזהירה את הצדדים המעורבים להפסיק.
בינתיים, גם אמצעי תקשורת שאוהדים את איראן וחיזבאללה התייחסו לסכסוך. רשת "אל-מיאדין" המקורבת לחיזבאללה דיווחה כי טורקיה "הולכת ומתדרדרת" ובכך מלבה את האש בקווקז. הדיווחים ציינו שיש עימותים גם בכפר חלב שבסוריה, ובכך קשרו את המצב בסוריה לקרבות בנגורנו קרבאך. אחד המדווחים ציין כי "ניתן לומר שההרפתקה הצבאית הטורקית-אזרית בנגורנו קרבאך בדרך לסופה, ואפשר גם לומר כי טורקיה, והנשיא ארדואן בפרט, בדרך לאבד תיק נוסף". הכותב טען כי מופעלים לחצים על הנשיא הטורקי בסוריה ובמזרח התיכון.
מנגד, דווקא מדינות שבדרך כלל מתנגדות לתוקפנות הטורקית, כמו מצרים ואיחוד האמירויות הערביות, היו פחות ביקורתיות כלפי המתקפה האזרית. זאת מכיוון שהם אינם רואים סכנה בבאקו, בעוד ששאיפות "האחים המוסלמים" בטורקיה, עזה ולוב נתפסות אצלם כמסוכנות. הם מעדיפים, כפי שנראה כי ישראל מעדיפה, לתחזק מערכת יחסים טובה עם אזרבייג'ן ולא לתת לבאקו להתקרב יותר מדי לטורקיה.
מערכת הבריתות המזרח-תיכונית בשנים האחרונות ביססה את עצמה סביב כמה קבוצות: יש את קבוצת ישראל-איחוד האמירויות-בחריין-ירדן-מצרים-יוון-קפריסין, בו משחקת תפקיד גם סעודיה, יש את קבוצת טורקיה-קטאר-עזה-לוב שתומכת בממשלה המושבתת של לוב, ויש את קבוצת איראן-חיזבאללה-החות'ים-סוריה-עיראק, הכוללת את בעלות בריתה של איראן וגרורותיה ברחבי האזור.
אזרבייג'ן אינה משתלבת בקבוצות אלה משום שהיא ניסתה לקדם מדיניות חוץ עצמאית ולהישאר מחוץ לסכסוכים במזרח התיכון, אך נראה כי יש מדינות שרוצות לקשר בין הקרבות בנגורנו קרבאך לבין האזור. כיום ארה"ב כבר אינה המעצמה החזקה וההגמונית שהייתה בשנות התשעים, ותפקידן של מדינות גדולות כמו רוסיה, טורקיה ואיראן הולך וגדל. משמעות הדבר היא שהם ינסו לתווך בעסקאות סביב הסכסוך בקווקז, ולכך יש השלכות משמעותיות על שאר המזרח התיכון.