ימים ספורים לפני הבחירות בארצות הברית, נשלמות ההכנות לא רק בארץ האפשרויות, אלא גם אי־שם במזרח התיכון. מבחינת נציגי המפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית בישראל, הבחירות האלה הן לא רק מאבק על עתידה של ארצות הברית בין דונלד טראמפ לג'ו ביידן, אלא גם קרב יוקרה בין יו"ר המפלגה הרפובליקנית בישראל, מרק צל, ליו"ר המפלגה הדמוקרטית, המקומית, הת'ר סטון, שעובדים ימים ולילות למען הניצחון.
"אני לא מאמינה בסקרים, אני עובדת", סטון הסבירה כשנפגשנו בביתה שבצפון תל אביב. "גם כשהילרי קלינטון רצה מול טראמפ, עם כל הסקרים המחמיאים, לא האמנתי. אני אף פעם לא מאמינה. אני תמיד אומרת שצריך לעבוד כאילו שאנחנו בפיגור של עשר נקודות. זה נראה כרגע טוב בגלל הרבה אלמנטים שפועלים לטובתנו, ואם אחוז ההצבעה יהיה גבוה - ננצח".
צל, הרפובליקני, שקוע עמוק בתוך הקמפיין: "יש עובדות, קבלות, אלה לא רק דיבורים, וזו לא רק ישראל. גם מה שטראמפ הבטיח לציבור בארצות הברית - הוא קיים. אצלו זו אובססיה לקיים הבטחות. אתה מכיר עוד פוליטיקאי בעולם שפועל ככה? אלה שמתנגדים לטראמפ, כמו הת'ר סטון והשמאל הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית, רוצים למחוק אותו ולא בגלל הסגנון, אלא משום שהוא מאיים על הממסד. הוא מתנגד לכל שינוי שהם רוצים להחיל בארצות הברית".
אין הרבה סימפתיה בין צל וסטון כמו בין המועמדים הבכירים. "אנחנו מתעמתים כל הזמן", הדמוקרטית סיפרה. "צל דומה לטראמפ, למד להיות כמוהו, מחקה אותו, והוא בוטה גם כלפיי. אני, לעומתו, משתדלת לא להרים את הקול". צל החזיר קרירות משלו: "אני לא מעריך אותה בכלל, כי הם משקרים".
נספר קצת על השניים. צל נולד לפני 67 שנים בפרוורי וושינגטון הבירה. הוא התחיל את הקריירה הפוליטית דווקא בצד הדמוקרטי, כסטודנט פעיל באוניברסיטת פרינסטון, אבל משהו השתנה אצלו במערכת הבחירות של 72' כשג'ורג' מקגוורן הדמוקרט ניסה את כוחו מול ריצ'רד ניקסון הרפובליקני. "ראיתי שמקגוורן ואנשיו שמאלנים מדי ומתבטאים נגד ישראל", צל מספר. "לא ידעתי אז איך להגדיר את עצמי, אבל הבנתי בבטן שאני מזדהה יותר עם הימין, הפרו־ישראלי, ולכן הצטרפתי למפלגה הרפובליקנית שתמכה בי, ומאז אני שם".
צל סיים לימודי משפטים, פתח משרד מצליח, אבל ב־1986 החליט שישראל היא המקום הכי טוב לגדל בו ילדים יהודים ועלה ארצה כשהוא שוכח מהפעילות הרפובליקנית. רק כעבור חמש שנים, כשניסה לברר את מצב הדופק והבין שפעילות המפלגה בישראל כמעט לא קיימת, השתלט על המנגנון הרדום, ומאז הוא השליט הבלעדי. צל, המתמחה כעורך דין בתחום הבינלאומי ומשמש גם כיו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת אריאל, מתגורר בהתנחלות תקוע, נשוי, אב לשמונה, סב ל־17 נכדים. כולם מתגוררים בישראל, הוא גאה.
סטון, הדמוקרטית, נולדה לפני 56 שנים אף היא בוושינגטון, אבל גדלה בניו ג'רזי. היא בת למשפחה שתמיד הייתה מעורבת פוליטית. "הוריי נפגשו במסע הבחירות של עדלי סטיבנסון, שהתמודד על נשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית ב־1960", סיפרה. "אני כסטודנטית הייתי פעילה בקולג' דמוקרטס והשתתפתי במסע הבחירות של ג'רלדין פררו, האישה הראשונה שהתמודדה לסגנות נשיאות ארצות הברית מטעם מפלגה ראשית".
הת'ר, או הדר כפי שהיא נקראת בישראל, עלתה ב־1990, התחתנה, נולדו לה שני ילדים, התגרשה. היא הייתה שותפה במשרד עורכי דין מצליח, אבל לפני כשלוש וחצי שנים נכנסה לניתוח להוצאת גידול שפיר ממוחה, ניתוח שהסתבך והיא התעוררה ממנו עיוורת כמעט לחלוטין. "אני נשמעת אולי רגועה, אבל אני ממש לא כזו", הודתה. "אני בן אדם אופטימי מטבעי, יש לי שני ילדים, אני לא יכולה לשקוע ולרחם על עצמי. כרגע אני בתקופת לימודים עם כלבת הנחייה, לומדת הכל מחדש. זה קשה ואני מתעייפת כמעט מכל דבר".
המצב הבריאותי הסתבך בדיוק כשהמפלגה הדמוקרטית בישראל בחרה יו"ר חדש. בניגוד לנציגות הרפובליקנית, כאן מדובר בעמותה, מנגנון משומן, עם בחירות מסודרות, והיו"ר הנבחר לא יכול לשמש בתפקיד יותר משתי קדנציות. בגלל מצבה, סטון שקלה לוותר על התפקיד התובעני, אבל כשהבינה שלא תוכל להמשיך לשמש כעורכת דין המתמחה במיזוגים ורכישות בינלאומיות, ידעה שיתפנה לה הרבה זמן.
כל עבודתם של שני היו"רים מתנקזת כעת ליום הבחירות, בשבוע הבא. מטרת הצדדים היא לגייס את כל מי שיש לו זכות הצבעה ומתגורר בארץ, ומדובר בחתיכת סיפור. מתברר שלכל מדינה בארצות הברית כללים משלה. יש כאלה שמסתפקות בהצבעה בדואר, כאלה שמוכנות לקבל אותה במייל, יש כאלה שמצביעים אצלן בפקס. יש אפילו שוני במועד שבו צריכה להגיע ההצבעה לוועדת הבחירות המקומית, ומדובר בכמות מצביעים רצינית, או אם תרצו, אי־הסכמה ראשונה בין ראשי המפלגות.
"חבריי במפלגה הרפובליקנית טוענים שיש כאן 300 אלף בעלי זכות הצבעה, ואני חושבת שזה יותר לכיוון 100־125 אלף", סטון טוענת. "אלה מספרים שאנחנו מקבלים מהשגרירות האמריקאית וגם ממקורות ממשלתיים אחרים. לרוב המצביעים אזרחות כפולה, אבל יש גם כאלה שנמצאים פה מטעמי עבודה, ואל תשכח את הפלסטינים שמחזיקים באזרחות אמריקאית. אנחנו משתדלים להגיע גם אליהם".
צל כאמור חושב שיש הרבה יותר. "בסביבות ה־300 אלף", שלף מיד. "המטרה במהלך השנים הייתה לשכנע אותם קודם כל להירשם להצביע ולאו דווקא כרפובליקנים. זו לא מעט עבודה, אבל זה התפקיד הראשי שלנו".
ואיך נראית ההתפלגות, דמוקרטים-רפובליקנים?
צל: "שיקמתי את המפלגה, ואחרי שנים רבות הצלחנו להפוך מ־100% שהצביעו לדמוקרטים, ל־80% שמצביעים עבור הרפובליקנים. אני יכול לקחת קרדיט על המהפך, אבל עצם העובדה שאזרח אמריקאי החליט לעלות לארץ זה משנה את כל הקלפים. כאן יהודי רואה את עצמו כחלק ממדינה יהודית. יהודי ארצות הברית נשאלו בסקר מהם עשרת הנושאים שמדרבנים אותם להצביע, אצל שני שלישים ישראל כלל לא הופיעה ברשימה. תשווה את זה לנוצרים האוונגליסטים, שהם רבים יותר מבחינת דמוגרפית, רובם הציב את ישראל בין שלושת הנושאים החשובים, ביחד עם ערכי המשפחה ואולי הזכות להחזקת נשק. בארצות הברית 75%־80% מהיהודים מצביעים לדמוקרטים ואני לא חולק עליהם, ולא מבזבז את זמני בלשכנע אותם לשנות את ההצבעה".
סטון: "80% מהאמריקאים בישראל מצביעים לרפובליקנים? זה פשוט לא נכון. נניח שיש איזה פלג דתי, שמרן, שהנושא העיקרי שמעניין אותו אלה יחסי ארצות הברית-ישראל, זה לא יכול להיות הרוב. אפילו אם זה יגיע ל־50-50 אני אהיה מופתעת. אני חושבת שיש יותר דמוקרטים בארץ".
העימות בין השניים לא נערך פנים אל פנים, גם מטעמי ריחוק חברתי וגם בגלל חוסר כימיה. הנושאים היו כמעט זהים. הרי מבחינת יחסי ישראל-ארצות הברית, יש כאלה שיגידו שטראמפ הוא הנשיא האידיאלי עבור האינטרסים שלנו, אבל האם מה שרואים מכאן גם רואים מעבר לכביש?
"בוא נשים דברים בפרופורציה", ביקשה סטון הדמוקרטית. "חלק גדול מהדברים שטראמפ עשה למען ישראל היו בשביל השואו, הרושם. להזיז שגרירות לירושלים? הוא תלה שם שלט, אבל רוב השירותים עדיין ניתנים בתל אביב. הבניין הוא אותו בניין. לא אומרת שאין לזה משמעות בלכנות בניין כשגרירות. יש סיבות פוליטיות למה אחרים לא עשו זאת, אבל ההכרה בירושלים כבירת ישראל תמיד הייתה. טראמפ טועה כשהוא אומר שהוא הראשון, והוא גם עשה זאת בגלל האוונגליסטים, הבייס, ולא בשביל ביבי או מי שגר פה".
צל: "בשביל ישראל טראמפ הוא הנשיא הכי טוב שהיה בהיסטוריה, בהיסטוריה. זה מה שהיא אומרת? זה לא נכון. רק עכשיו נמכר בית השגריר המפואר, בהרצליה פיתוח, למשפחת אדלסון תמורת 300 מיליון דולר, כי השגריר עובר לירושלים. הוא פועל משם, כל המחלקות נמצאו שם. ביטלו את הקונסוליה הכללית בבירה כי היא הייתה השגרירות לאש"ף. אתמול מישהי אמרה לי שאחרי העברת השגרירות לירושלים 50 פלסטינים נהרגו. עוד שקר. אחד הצעירים בדק באינטרנט וראה שאותם 50 הרוגים היו חמאסניקים שנורו על ידי הצבא כשניסו לחדור לארץ. אמרו שהעברת השגרירות תגרום למהומות בעולם המוסלמי, אוי ואבוי מה יהיה לנו? מלזיה, אינדונזיה, איראן. לא קרה כלום".
את ביטול הסכם הגרעין האיראני בטח אפשר לזקוף לזכות טראמפ.
סטון: "אנחנו נמצאים כעת במקום הרבה פחות בטוח מאשר לפני ארבע שנים. איראן יותר קרובה לפצצה גרעינית מאי־פעם. אין תוכנית, וזו הבעיה של ארצות הברית תחת שלטון טראמפ. אין לה הכוח לגייס את הקהילה הבינלאומית כדי שתעמוד לצדה. כל ניסיון של טראמפ לעבוד עם אירופה מול איראן נכשל, וזו הבעיה הגדולה של הנשיא. כל פעם כשהוא נסוג מהסכמים בינלאומיים הוא מוריד את מעמד ארצות הברית, וברגע שמעמדה יורד, גם היכולת של ישראל להיות בטוחה, יורדת. ישראל בטוחה כשאמריקה חזקה ומפחידה את האויב".
בשביל נתניהו וישראל ביטול הסכם הגרעין היה הישג, וביידן רוצה לחדש אותו.
סטון: "בטווח הקצר זה היה הישג, אבל היום לבית הלבן אין תוכנית איך לטפל במה שקורה באיראן שקרובה ליכולת גרעינית. ביידן חושב שהוא יכול להגיע להסכם, לאו דווקא לאותו אחד שהיה, אלא לכזה שביחד עם הקהילה הבינלאומית ישפר את המצב. ביידן מבין שהוא חייב להיות בקשר טוב עם הקהילה הבינלאומית ולא יכול לפעול לבד, כמו שטראמפ עשה. כשטראמפ פנה לאו"ם, לבקשת עזרה, צחקו עליו".
צל: "גם אתה חושב ככה? מה שהם אומרים לא קשור בכלל למציאות. תסתובב כמוני ברחבי העולם. רק עכשיו הייתי בדובאי, במיאנמר, ואני שומע איך מנהיגים מדברים וכמה הם מעריכים את טראמפ. בסין אולי לא וגם לא ברוסיה, כי הוא חזק. זו אמריקה חזקה לעומת אובמה שהיה אמריקה חלשה. טראמפ לא פופולרי בהרבה מקומות בגלל סגנונו. אמריקאי עם פה גדול, שגאה במדינתו. הם רוצים להחזיר אותנו לתקופת אובמה, שהמציא את האביב הערבי עם יוסף ביידן והילרי קלינטון. זוכר איך אובמה התייחס לראש הממשלה? כאילו הוא איזה משרתת במטבח. ביידן רוצה לחדש את ההסכם עם איראן. הוא סכנה לא רק לישראל, אבל במיוחד עבורה".
לגבי הסכמי השלום, ההולכים ונערמים, חייבים לתת קרדיט לטראמפ.
סטון: "זה לא משהו חדש. 25 שנה אנחנו עובדים על זה בשקט, כולל ביידן. אני לא אומרת שלא צריך לתת לטראמפ קרדיט, אבל קח בחשבון שהוא עשה את זה כשהוא הבין שצריך להוריד את נתניהו מנושא הסיפוח ומכירת הציוד הצבאי לאיחוד האמירויות. עשה אחד ועוד אחד, אמר 'אתם תכירו בישראל ואתן לכם ציוד, ואילו אתה, ביבי, תוריד את הסיפוח מהאג'נדה'. באותה מידה הוא סיכן את ישראל. במקום לאשר מכירת נשק כשקודם כל הוא בודק שישראל שומרת על יתרונה הצבאי, הוא קודם כל ביצע את העסקה. זה לא היה קורה לביידן. ביידן היה דואג ליתרון הצבאי הישראלי".
צל: "טראמפ עשה את עסקת הנשק בתיאום איתנו. ביבי צריך להגיד דברים מסוימים בגלל פוליטיקה פנימית, ואני מעריך אותו על מה שהוא עשה במזרח התיכון ומול איראן. ראש הממשלה הוביל את כל העולם לסנקציות. הוא שכנע את טראמפ לתמוך בכיוון שלו".
אי אפשר להתעלם מהעובדה שנתניהו מקורב לנשיא וחתנו ג'ארד קושנר.
סטון: "נתניהו הוא שהפך ביחד עם טראמפ את ישראל לכדור משחק בין המפלגות, וישראל צריכה לחזור ולהיות בקונצנזוס בין הדמוקרטים והרפובליקנים כמו פעם. אם היא כלי משחק, זה הופך להיות נושא שרק מפלגה אחת תומכת והשנייה לא. 'לא טוב לנו, כן טוב', זה לא הולך ככה".
צל: "ישראל, כמו ארצות הברית, צריכה לדאוג לאינטרסים שלה. מה אתה רוצה שהיא תעשה אם הדמוקרטים יורדים מהפסים ומבצעים פנייה חדה שמאלה נגד ישראל? ישראל מזדהה עם הצד שרוצה לעזור, להיות בן ברית. אני לא רוצה שתהיה תמיכה חד־מפלגתית, רוצה דו־מפלגתית. עכשיו זה לא. ביידן זורק סתם דיבורים זולים. תסתכל בהיסטוריה מה בגין אמר לו בזמנו וכשביקשנו ב־2012 לבנות בתים בירושלים, מי תקף? ביידן".
איך, כמתנחל, אתה מקבל את תוכנית השלום של טראמפ, כשחלק גדול מהמתיישבים מתנגד לה?
צל: "מכיר את הביקורת ולא מסכים איתה. זו הפעם הראשונה שארצות הברית הכירה בזכות עם ישראל להתיישב ביהודה ושומרון, ומדובר בדבר מהפכני. גם התוכנית אומרת שאף יישוב יהודי לא ייעקר ויפונה בגלל התוכנית וגם אף יישוב פלסטיני. כדי להכשיר את הדרך להסכמי השלום עם האמירויות, בחריין ועכשיו עם סודן, הסכמנו לא לדון בהטלת הריבונות בשלב זה, אבל לא ויתרנו. לכן כתושב יהודה אני מברך על תוכנית טראמפ ועל המזרח התיכון שהוא ברא".
גם ביידן אמר שהוא בעד שתי מדינות, מה שנחשב כקו אדום אצל חלק גדול מהימין.
סטון: "בדמוקרטיה לכל אחד זכות דיבור, ואם בימין הישראלי יש למישהו בעיה עם זה, אז הם חייבים לחזור ולקרוא את הכרזת העצמאות. צריך להגיע למצב שאנחנו מדברים עם הפלסטינים מה שלא קורה או קרה כבר הרבה זמן. בוא קודם נגיע למצב שאנחנו פותחים את שירותי השגרירות האמריקאית לפלסטינים האמריקאים".
אם נחזור לארצות הברית, יהודי מרגיש שם כיום פחות בטוח, עושה רושם שהאנטישמיות הרימה ראש.
סטון: "היהודים פוחדים. האנטישמיות עלתה בצורה חדה ומפחידה. ישראלים לא מבינים מה זה ההווי האמריקאי באופן כללי, ובמיוחד עכשיו. עברנו בארבע שנים האחרונות אירוע טרגי עצום - הירי בבית כנסת בפיטסבורג. 11 יהודים נהרגו ולא הרבה אחרי היה עוד אירוע בבית כנסת בקליפורניה. בפיטסבורג המפגע הגיע מאחר שחשב שהיהודים מביאים מהגרים, כי הם פרסמו על חגיגות 'שבת הגר'. טראמפ מלבה את זה. מסע הבחירות שלו החל בהסתה כנגד המקסיקנים שהם פושעים. לפני שבועיים, בעימות מול ביידן, הוא נשאל אם הוא ידחה את הלאומנים הלבנים, ניתנה לו הזדמנות והוא המהם. במקום זה אמר לפראוד בויס (הנערים הגאים), 'התרחקו ותהיו מוכנים'".
צל: "מכיר את הטענות, תחזור לעובדות. יש גורמים בימין - הניאו־נאצים האנטישמים, הם תמיד היו ויהיו, ובוודאי כיהודי מאמין אני לא מצדיק אותם בשום פנים ואופן, אבל רוב מקרי האנטישמיות מהיכן הגיעו? מהשמאל. בצרפת גל האנטישמיות הגיע בגלל טראמפ, הבחור שערפו את ראשו, בגלל טראמפ, אני שואל אותך? זה חלק מהאסלאם הרדיקלי, יודע מי זו לינדה סרסור? אחת מהדמוקרטים הרדיקליים בארצות הברית, מתבטאת כל הזמן נגד ישראל וחברה טובה של אילהן עומאר, צירת הקונגרס ממינסוטה. ועל רשידה טליב, צירת קונגרס אנטישמית ממישיגן, שמעת? זה קורה פעם אחרי פעם בשמאל".
סטון: "אם הנשיא היה אומר בפה מלא ובפומבי שהוא דוחה את קיצוני 'העליונות הלבנה' בשרלוטסוויל במקום להגיד 'יש אנשים טובים בשני הצדדים', ביידן לא היה נכנס למאבק על הנשיאות. הוא נכנס, כי לא היה יכול לשאת אנטישמיות. לא ייתן לזה לקרות".
צל: "עוד שקר. בשרלוטסוויל היה ויכוח לגבי הפסלים של קציני קונפדרציית הדרום, בזמן מלחמת האזרחים בארצות הברית. השמאל דרש להורידם ולהוציאם מהגנים הציבוריים. הייתה התנגדות מטעם גורמים לא גזעניים שאמרו שזה חלק מההיסטוריה. הגיעו רדיקלים משני הצדדים והתנגשו, והייתה בחורה שנדרסה. הנשיא נאם ונשאל לדעתו, והוא אמר שבשני הצדדים יש אנשים טובים והוא לא התכוון לניאו־נאצים או ל'עליונות הלבנה'. הוא דיבר על אלה שרצו לשמור על ההיסטוריה האמריקאית. גם אני בעד הפסלים, אין לי בעיה, ואני לא גזען. יש מחלוקת לגיטימית".
ולפראוד בויס הוא אמר בעימות "תשמרו מרחק ותהיו מוכנים".
"במהלך השנים טראמפ גינה את 'העליונות הלבנה' פעם אחרי פעם, וזה לא משנה מה הוא יגיד, תמיד הדמוקרטים והתקשורת חוזרים על הטענה שהוא לא מגנה קיצונים. יש לי הערת שוליים לתקשורת הישראלית, אתם מוזנים על ידי ה'ניו יורק טיימס' וה'וושינגטון פוסט', שני עיתונים ששונאים את טראמפ ומשתפים פעולה עם גורמים שרוצים להדיחו. יש מתח ולא על הגזענות. זה ספין. אין לי בעיה עם ההפגנות, אבל מיד הן הפכו לאלימות, ואנחנו יודעים שזה לא היה ספונטני, אלא מתוכנן. מישהו חיכה לרגע הנכון כדי לנצל את האפשרות. עכשיו אתה רואה את הפנים האמיתיות של אותם גורמים, אנטיפה ו־Black Lives Matter, שיש להם היסטוריה של סוציאליזם וקומוניזם. הם רוצים להפוך את המשטר וסדר היום בארצות הברית".
אם המתיחות הבין־גזעית לא תפיל את טראמפ, הקורונה עשויה לעשות זאת.
צל: "מה שמדאיג אותי זו הקורונה. אני מכיר את האמת, הבעיה היא שהציבור לא כל כך מקבל אותה. הם מחפשים מישהו להאשים ובחרו בטראמפ. לפני הקורונה סיכוייו להיבחר שוב היו אסטרונומיים. אתמול אמא שלי, שהייתה דמוקרטית כל החיים, חגגה יום הולדת 91. היא גרה בפלורידה אז התקשרתי ושאלתי למי היא מצביעה, היא ענתה שלטראמפ והסבירה שהוא עושה דברים ומצליח והקורונה היא שטות. היא מבינה איפה האמת".
למה אתה מתכוון "אני מכיר את האמת"?
"טראמפ לא נכנס לפאניקה, ובארץ לא קולטים את זה. מי אחראי לקורונה? סין. אני חושב שהיא הנדסה את הווירוס, לא חושב בשלב זה שרצתה להפיץ אותו בעולם, אבל זה יצא בטעות מהמעבדה בווהאן ובמשך חודשים היא ניסתה כמו בצ'רנוביל להסתיר את זה מהעולם ובינתיים הסתובבו אנשיה והדביקו. הסיפור התגלה בינואר 2020, ומי הראשון שנקט בצעד נגד? טראמפ. הוא סגר את התחבורה מסין. מה אמרו אותם דמוקרטים? גזען, שונא סינים. הייתה ביקורת חריפה ומגעילה. העולם התחיל להתעורר לסכנה, אז טראמפ מצד אחד סגר את הגבול ומצד שני אמר 'בואו נירגע, לא צריך להיכנס לפאניקה'. בארצות הברית זו לא אחריות של הממשלה, אלא אחריות של כל מדינה ומדינה והמשטר המקומי. התחילו להיכנס לפאניקה. בניו יורק, למשל, אחד המקומות הכי חמים, המושל אנדרו קואומו שלח חולי קורונה לבתי אבות ואלפי אנשים מתו. גם בניו ג'רזי עשו את זה, במישיגן, בקליפורניה, בוושינגטון סטייט, כולן מדינות תחת שלטון דמוקרטי. מה עשה באותו זמן טראמפ? שלח לניו יורק אונייה של בית חולים".
הוא זלזל, לא שם מסיכה.
"הוא אמר שהוא לא האמין בסיפור המסיכה, עדיין אומר את זה וגם אני אומר את זה. אתמול כשהייתי בעימות, איזה בחור ממקסיקו, שלומד כאן רפואה, אמר: 'אתה לא מאמין במדע? כולם יודעים שצריך מסיכות'. עניתי: 'קראתי מאמרים שבאמת חוקרים את יעילות המסיכות נגד הנגיף, ואני יודע שזה לא יעיל'. עוטים מסיכות מסין, שאגב 30% מהן פגומות. ב'אקונומיסט', עיתון רציני, גם שמאלני, עשו רשימה של הכלכלות העולמיות. ברבעון האחרון כולן ירדו בתל"ג חוץ מאחת - סין. הסינים מנצלים את העובדה שהעולם מתעסק עם הקורונה ומנסים לתקוף את הודו, מאיימים על טיוואן, ווייטנאם, פיליפינים, יפן. הייתי בסין לפני שנתיים ואמרו שם במפורש 'ב־2030 נהיה המעצמה הגדולה בעולם כלכלית וצבאית'. ומי היחיד שיש לו את הביצים להתמודד מולם? הנשיא. איך אני מעריך את זה. הוא לא פוליטיקאי משופשף, הוא מדבר מהבטן".
סטון: "טראמפ מזלזל, אין לו תוכנית של ממש. הוא תולה את כל התקווה בעובדה שיהיה חיסון, אז אפילו אם ייצא אחד, כולם אומרים שזה לא יקרה לפני תחילת השנה הבאה. זו לא תוכנית בריאות. זו לא התנהגות נכונה ונבונה לטובת העם. טראמפ בעצמו חלה והתנהג בחוסר אחריות כלפי הסגל והאנשים סביבו. מדובר בחוסר אכפתיות. אז חוץ מאלה שבשבילם טראמפ הוא עד המוות, אנשים רואים ומבינים שמשהו לא בסדר ולא צריכים להתנהג כמוהו. רבע מיליון אנשים מתו מהמגיפה. בארצות הברית רבים מכירים מישהו שנפטר. זה כבר אבל לאומי. כל מה שביידן היה עושה, היה יותר טוב. קודם כל הוא היה מדגים התנהגות אחראית, הייתה לו תוכנית ביצוע ולא תלות במדינות אחרות. כללים פדרליים, מתי פותחים, מתי סוגרים, ולא לפי החלטת מושל זה או אחר. כללים ברורים".
לטראמפ אולי יש בעיות, אבל ביידן עוד רגע בן 78.
סטון: "טראמפ לא בהרבה יותר צעיר, אז צריך לכבד ששני המועמדים הם בני הגיל השלישי. דבר שני, ביידן במצב בריאותי הרבה יותר טוב. הוא רץ, רוכב על אופניים, מלא באנרגיה. היו לנו 24 מועמדים והוא ניצח בתהליך דמוקרטי ובעצמו אמר שיוביל את המפלגה להנהגה חדשה. צריך להסתכל על העתיד. בינתיים הוא המנהיג ויש לו חזון".
צל: "לביידן יש בעיה, הוא לא כולו שם. אפשר לראות את זה, זה אפילו מביך. מספר פעמים הוא אמר שהוא רץ לסנאט ארצות הברית, לא ידע איפה הוא נמצא. הוא לא מופיע בפני קהל גדול, לא במסיבות עיתונאים. יש שעות שהוא לא זמין לעיתונות. ראית את הסרטון מההופעה שלו בדטרויט? עומד מול טלפרומפטר ענק ומדבר. טראמפ, אחרי שהחלים מהקורונה, עמד לפני 15 אלף איש ודיבר במשך שעה וחצי רצוף. ביידן לא חושב, הוא מופעל. אלה בחירות גורליות לא בגלל הבחירה בין השניים אלא בגלל שיש מאבק על עתידה ואופייה של ארצות הברית. אתה רואה את זה בערים עם המהומות. רוצים שם מהפכה חברתית, כלכלית, מרקסיסטית, סוציאליסטית".
ומה יקרה אם טראמפ יישאר עוד קדנציה?
סטון: "מוסדות כמו CDC (המרכז לבקרת מחלות) וה־FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) לא יחזיקו מעמד. אנחנו רואים את זה בקורונה, איך הם משתדלים לא להוציא הודעות, או מוציאים ואחרי זה צריכים להוציא תיקון, כי הבית הלבן לא אהב אותן. לא הייתה לנו התערבות כזו אף פעם. עבדו פרופר לפי המדע. אנשים לא ייתנו ביטחון במה שקורה. אתה שומע רפובליקנים כמו ג'ורג' בוש ומיט רומני שאומרים 'אנחנו לא מסכימים עם ג'ו ביידן על כל דבר, אבל הוא בן אדם לויאלי, פטריוט, שאפשר לעשות איתו דברים, לדבר איתו'. אין לביידן שלדים בארון. הם לא יכולים להדביק לו שום דבר, כי זה כלום".
צל: "ביידן מושחת, אתה לא יודע? כל הסיפור המשפחתי שהתגלה לאחרונה עם אוקראינה, סין ומוסקבה ושום מילה בארץ. זה מדהים. אתה לא צריך לקבל או להסכים, אבל לעשות צנזורה מוחלטת על הידיעות האלה ולא לתת לציבור לדון בזה? אני מקווה שאנשים קלטו את מה שקרה. זו לא דמוקרטיה, זו רודנות. אני מבקש ממך לדווח על זה כמו שצריך באיזון ובאובייקטיביות".
לא היית מעדיף מועמד אחר במקום טראמפ?
צל: "לא התחלתי עם טראמפ. הייתי עם מרקו רוביו שהובס על ידו במרץ 2016 והייתי צריך לעשות חשבון נפש. חשבתי על האפשרות להתפטר מהתפקיד ושוכנעתי על ידי הצוות לא לעשות זאת. הייתי מאלה שסברו שמי שאין לו ניסיון פוליטי, לא יכול להצליח, אבל אחרי שראיתי איך הוא פועל בצורה יצירתית אמרתי 'וואו, אנחנו זקוקים לשינוי כזה' ולא התאכזבתי".
יש סיכוי שאם יפסיד הוא לא יכיר בתוצאות?
"עוד שקר גס. ב־2016, בעימותים בינו לבין הילרי קלינטון, הוא כל הזמן נשאל 'מה תעשה אם תפסיד, תקבל את התוצאות?', הוא ענה 'אני רוצה לראות את התוצאות ואז אגיד', וגם אז השאירו את הכותרת שהוא לא יקבל את התוצאות. הוא לא היה בתפקיד, אלא רק מועמד. מה קרה בפועל? מי שסירב לקבל את תוצאות הבחירות אלה הדמוקרטים. אותו תהליך הדחה בבית הנבחרים וההשפעה הרוסית שכולם יודעים מי הזמין, הילרי קלינטון. מה אמרה הת'ר סטון על זה? תן עובדות".
שני היו"רים סיימו את הפגישה איתי ושבו לעבודתם. סטון לשיחות זום עם מצביעים דמוקרטים בפלורידה כדי להזכיר להם במי צריך לתמוך, וצל ארגן השבוע מסע רכבים מהמרכז לירושלים עם כל התפאורה הנדרשת. "הפעם יש התעניינות עצומה", סטון אומרת. "התעניינות שהיא בערך פי שלושה יותר מ־2016 ו־2012, אולי כי אנשים מרגישים כמוני וגם הם חרדים לעתידה של ארצות הברית".