הנהירה הישראלית לדובאי: היעד החם של החורף הקרוב

ברחובות דובאי, שהחלו להיכבש בידי ישראלים, שמעו בימים האחרונים לא מעט מילים בעברית. לא רק מכיוון הישראלים עצמם, אלא גם מפיותיהם של הסוחרים המקומיים שלומדים את רזי השפה מהלקוחות החדשים. הם ממלמלים בהיסוס מילים כמו “ברוכים הבאים” ו”הכל בזול”, והיו שגם ביקשו ללמוד מילים נוספות.

הרכבת האווירית מנמל התעופה בן־גוריון לדובאי נמצאת בימים אלה בעיצומה, וחברות התעופה מוציאות לדובאי כ־60 טיסות שבועיות בממוצע, עם צפי ליותר מ־50 אלף ישראלים שיבקרו במדינה ממזרח בחודש הקרוב. בתקופה של יובש תיירותי עולמי בעקבות משבר הקורונה, זוהי בשורה דרמטית עבור בתי המלון, המסעדות, מפעילי האטרקציות ונהגי המוניות בדובאי. 

מאז החתימה על הסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, ראמי אל־אבבי, מנהל של בית מלון מקומי, ציפה לתיירים הישראלים. “תמיד רצינו שלום, זה טוב לעסקים וכולם נהנים”, הוא אומר לי. ומה עם הפוליטיקה? מבחינת האזרח הקטן בדובאי, היא אינה רלוונטית. סוחר איראני, המוכר בשוק התבלינים, אומר לי שהפוליטיקה אינה מעניינת אותו והוא רק רוצה להתפרנס. “יש לי תבלינים שאין אצלכם, והם טובים לבריאות”, הוא אומר.

בערב הראשון של סיור העיתונאים שבו השתתפתי, החלקתי על סיפונה של ספינה, נחבלתי ונזקקתי לטיפול רפואי. בעת הנסיעה לבית חולים היה המתח רב, לא בגלל הפציעה, אלא בשל חוסר הוודאות בנוגע לאופן  שבו יקבלו אותי בבית החולים, שכנראה הייתי הישראלי הראשון שביקר בו.
ההפתעה הייתה רבה: במשרד הקבלה בבית החולים הראשון שאליו הגעתי, התקבלתי בסבר פנים יפות. הצוות הרפואי בדק אותי ביסודיות, והתברר שאני זקוק לתפרים באף, אבל היה אפשר לעשות אותם רק בבית חולים אחר. שם, האחות מסרי לנקה התעניינה בחיים בישראל, והרופא, שהיה עסוק מאוד, התנצל שנאלצתי להמתין כשעתיים עד שהתפנה לעשות לי את התפרים. במהלך ההמתנה לצד מטופלים נוספים, דיברתי עברית בחופשיות, והשפה התקבלה בטבעיות, כחלק מפסיפס השפות בדובאי.

לאחר שקיבלתי את מכתב השחרור מבית החולים, ציפתה לי הפתעה נוספת. בעת שהגעתי למשרד הקבלה כדי לשלם באמצעות ביטוח הבריאות שעשיתי עוד בישראל, הסביר לי הפקיד שהטיפול הוא ללא תשלום, מאחר שהוא נחשב לטיפול חירום.

הולכים על גדול

המראה של דובאי מרשים מאוד. לצד המגדלים המרשימים יש שווקים שוקקים אותנטיים וקניונים ענקיים. פרויקט הדגל של דובאי הוא אי הדקלים - האי המלאכותי הגדול ביותר בעולם - הכולל תשתיות מודרניות, מרינה תוססת, רכבת טראם שמסילותיה נמתחות לאורך 5.5 קילומטרים ומנהרה תת־ימית.

לחובבי האדריכלות מציעה דובאי את קו הרקיע הנוצץ שבלב העיר, והיהלום שבכתר הוא המגדל הגבוה ביותר בעולם – בורג’ ח’ליפה, המתנשא לגובה של 828 מטרים וכולל 163 קומות. אפשר למצוא בה גם את האקווריום הגדול ביותר בעולם, המכיל כ־10 מיליון ליטר מים ושלל דגים ויצורים ימיים נוספים, או גנים רחבי ידיים הכוללים כ־33 אלף סוגי פרחים, במגוון צורות ועיצובים.

ה”פריים”, שקיבל את הכינוי “מגדל המסגרת” בזכות עיצובו המיוחד הנראה למרחקים, הוא מגדל מוזהב המתנשא לגובה של כ־150 מטרים, שבו מוצגות ההיסטוריה, המורשת והתרבות של דובאי וכן מופע של העתיד בדובאי, הכולל מוניות אוויריות. “גם מה שרואים עכשיו בדובאי נחשב לפני 20 שנים למדע בדיוני. אנחנו עיר העתיד”, מסביר לי אחד מבאי המקום.

לחובבי האקסטרים דובאי מציעה מצנחי רחיפה לאי הדקלים, שיט ברחפת המגיעה למהירות של כ־60 קמ”ש, סקי אבובים בשלג שהובא לקומה גבוהה בקניון, האכלת פינגווינים שהובאו מסן אנטוניו ומסקוטלנד, נהיגה במכונית מרוץ וספארי במדבר. את האטרקציה האחרונה החלטתי לנסות בעצמי.

לאחר שעה של נסיעה מדובאי הגענו לאזור מדברי. באשיר, הנהג המיומן, הוריד את האוויר מהגלגלים והחל בנסיעה מהירה בדיונות החולות על רקע השקיעה. לאחר נסיעה מאתגרת הגענו למתחם פתוח שהוקם בלב המדבר וכלל חוות גמלים, במה למופעים של רקדנית בטן וריקודי פולקלור וארוחת ערב מזרחית.

בשנה הבאה צפויה להיפתח אטרקציה חדשה בדובאי – הגלגל הענק הגדול ביותר בעולם, המצוי בשלבי הקמה מתקדמים. לאחר חנוכתו תקטוף דובאי שיא גינס נוסף. 

לאור האטרקציות האלה, אין פלא שהתיירות מישראל כבר הפכה לתעשייה בדובאי. סוכנים זריזים פיתחו הצעות ייחודיות לתיירים הישראלים, הכוללות נהג ורכב צמוד וביקורים בשלושה אתרים הנחשבים כאיקוניים. לא רק תיירים מישראל הפכו מבוקשים; גם התיירות היהודית ממדינות אחרות בעולם החלה לשגשג. “יש כאן פוטנציאל לעשרות אלפי תיירים יהודים מסורתיים ודתיים - גם מצרפת, ארצות הברית ועוד”, העריך אריק ווק, ממנהלי חברת קייטרינג המתמחה באספקת אוכל כשר לבתי מלון ולאירועים. 

בינתיים נראה שהשידוך בין הישראלים למקומיים מצליח. אנחנו יכולים לצאת ליעד חדש, המרוחק כ־3.5 שעות טיסה ואינו מצריך 14 ימי בידוד לאחר החזרה הביתה, מאחר שדובאי היא מדינה ירוקה. המקומיים, מצדם, זוכים לעדנה תיירותית מחודשת, ובתי המלון, שכבר נאלצו להוריד מחירים ביותר מ־50%, אינם שוממים עוד.

קנס גבוה

הישראלים הנוהרים לדובאי בימים אלה מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה: החל באנשי עסקים ומנהלי בנקים וחברות גדולות, שמזהים פוטנציאל כלכלי גדול,  סלבס, וכלה בהמוני בית ישראל - חילונים, דתיים וחרדים לצד ערבים ודרוזים. הם מסתובבים בקניונים, בשווקים ובמקומות הבילוי.

האפשרות של הפיכתה של איחוד האמירויות למדינה אדומה, שנדונה בימים האחרונים, וגם אזהרות המטה ללוחמה בטרור על חשש לפיגוע נגד ישראלים ביעדים בקרבת איראן – אינן מטרידות אותם. גם הצורך לערוך שתי בדיקות קורונה בפרק זמן קצר - לפני הטיסה מנתב”ג ולאחר הנחיתה בדובאי - לא פגעו בנהירה ל”גן העדן” החדש של הישראלים. “כבר הייתי בשליחויות בעבר בעולם, ואני לא מתרגשת מהדיווחים בארץ”, אמרה שלווה הסל, שהגיעה לדובאי עם נכדה, “אני מרגישה כאן בטוחה”. 

“אנחנו מרגישים כאן 100% בטוחים”, אמר נרי מארי מהכפר ג’וליס, שהגיע לדובאי עם קבוצה של סוכני תיירות דרוזים. “גם בארץ יש חשש מקורונה. מקבלים אותנו פה יפה מאוד, ואני בטוח שדובאי תהפוך ליעד אטרקטיבי לישראלים”. “אני מרגיש כאן בטוח מאוד”, הוסיף אחמד מאקלדה מבאקה אל־גרבייה והדגיש את ההקפדה על עטיית מסיכות בדובאי.

“אני רואה שמקפידים כאן על ההנחיות”, סיפרה ריטה מצורן, שהגיעה לסיור עם קבוצה של מדריכי טיולים, שידריכו קבוצות בדובאי. “מי שלא יהיה עם מסיכה וייתפס - יקבל כספי גבוה (כ־4,000 שקלים – מ”כ). אני מרגישה כאן טוב. כבר ראינו התרעות על מקומות רבים נוספים בעולם”.

“הדיבורים בישראל על כך שאולי יהפכו את דובאי לאדומה לא מטרידים אותי, ואני לא מאמין שזה יקרה”, אומר חבר נוסף בקבוצת המדריכים, בני רן מרעות. “גם בישראל יש קורונה, ודווקא פה אני רואה שמקפידים. הישראלי מצא כאן שילוב של דברים חדשים. דובאי היא מעצמה תיירותית, ובכל דבר הולכים כאן על גדול”.

עמיתו של רן לקבוצת המדריכים, מאיר סגל, הודה שהוא ציפה למראות אחרים מעט. “הגעתי למדינה ערבית, אבל מדברים כאן בעיקר אנגלית”, הוא מספר. “ציפיתי למשהו מזרחי יותר. בנו כאן עיר מרתקת במדבר, ואפילו הקימו אי מלאכותי. דובאי היא גם אלופת שיאי גינס. בכל דבר רוצים כאן להיות ראשונים בעולם”.

חיים בן משה, מדריך נוסף בקבוצה, העריך שדובאי תהיה אטרקטיבית גם עבור המגזר הדתי. “יש כאן הכל לתייר הדתי”, הוא אומר. “החבילות לכאן אינן יקרות”.

בדובאי קשה למצוא זכר למשבר הכלכלי ולשיעורי האבטלה הנוסקים בארץ. אחד הלקוחות ששהה בשבוע שעבר במלון פלציו ורסצ’ה - ברמת שבעה כוכבים - היה ישראלי שהזמין את סוויטת הפאר, הכוללת שתי קומות, מעלית, ספא, ג’קוזי ובריכת שחייה, תמורת 20 אלף דולר ללילה. בהנהלת המלון סירבו לחשוף את שמו. 

סמנכ”ל השיווק של ישראייר גיל סתיו בטוח שדובאי תהפוך ליעד התיירותי מספר אחת של החורף. “אנשים בארץ רוצים לצאת מהסגר, והם מוצאים כאן יעד אטרקטיבי מאוד”, הוא אומר.

מתוך כ־3 מיליון תושבי דובאי, כ־2.5 מיליון הם עובדים זרים. נוכחות מרשימה יש לעובדים מהודו, סרי לנקה, פקיסטן, נפאל והפיליפינים, וחלקם כלל אינם דוברי ערבית. “הגעתי ממצרים ואני גר כאן עם אשתי והילד שלנו”, מספר אחמד, העובד כפקיד קבלה בבית מלון. “יש כאן עבודה, וזה מה שחשוב”.

צעיר נוסף, שהגיע מפקיסטן ועובד כמלצר במסעדה, סיפר: “יש כאן פרנסה וכל מי שבא – ברוך הבא”. השכר של העובדים הזרים במקצועות כמו מלצרות נמוך, והוא עומד על כ־2,500 שקלים בחודש. אבל בשביל הפרנסה הם נוסעים גם למרחקים. 

הכותב היה אורח ישראייר, משרד התיירות בדובאי, קבוצת מלונות אל־האבטורס וקבוצת שארף