האם יש קשר בין השמנה ובחירת בני זוג? בשאלה זו עסק מחקר אקדמי חדש, שפורסם בכתב העת Marriage and Family Review. החוקרים ניסו לבדוק השערות מחקר סטריאוטיפיות, שלפיהן נשים מעדיפות גברים גבוהים כבני זוג וגברים מעדיפים נשים רזות יותר, וכן שנשים "מלאות" נאלצות "להתפשר" ולהינשא לגברים נמוכים.
ממצאי המחקר מראים מתאם שלילי בין ה־Body Mass Index) BMI) של האישה לבין הגובה של בן זוגה. עלייה בשיעור של 10% ב־BMI של האישה גורמת לירידה צפויה ב־0.315% בגובה בן הזוג. אישה בעלת BMI של 15 (תת־משקל או אנורקסיה) צפויה להינשא לגבר שגובהו 177.5 ס"מ. לעומת זאת, אישה בעלת BMI של 45 (עודף משקל חריג) צפויה להינשא לגבר שגובהו 171 ס"מ.
המחקר - שפורסם תחת השם Assortative Marriage for Height-BMI in an Israeli Sample - בוצע על ידי ד"ר יובל ארבל, סגן ראש החוג לכלכלה באקדמית גליל מערבי, ד"ר חיים פיאלקוף מהמכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה העברית בירושלים וד"ר עמיחי קרנר מהמחלקה לנדל"ן במכללה האקדמית נתניה. החוקרים נעזרו בד"ר מרים קרנר מהפקולטה לרפואה בטכניון בניתוח התוצאות.
החוקרים כתבו: "ממצאי המחקר תומכים בהשערה שלפיה נשים בעלות BMI גבוה יותר ייאלצו להתפשר על גברים נמוכים יותר, ובהשערה שגברים גבוהים מוצלחים יותר ומצליחים במשימותיהם הרומנטיות יותר מגברים נמוכים. יש לציין כי ממצאים אלו משמעותיים בעיקר כי כ־50% מכלל אוכלוסיית ישראל סובלת מעודף משקל.
כמסקנה למדיניות ציבורית ראוי להסביר לציבור כי כ־78%־80% מעודף המשקל נובע מסיבות גנטיות, ולכן אנשים בעלי עודף משקל אינם בהכרח אשמים במצבם. מצד שני, רצוי להסביר לסובלים (ובעיקר לסובלות) מעודף משקל, כי עדיין ניתן לשפר את המצב ולהשפיע על 20%־22% הנותרים באמצעות אימוץ הרגלי אכילה של מזון בריא ופעילות גופנית".
המחקר התבסס על ראיונות עם מדגם מייצג של 3,942 משתתפים (1,971 זוגות סטרייטים של גברים ונשים).