מיליציה שיעית עיראקית שלא נודעה בעבר, המכנה את עצמה כתייב אל-סביקון, פרסמה השבוע אזהרה לישראל. בעברית קלוקלת נכתב בה: "אם תפציץ אותנו, נפציץ אותך", והיא הגיעה בעקבות התגובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחרונה, שרמזה כי במהלך הלחימה האחרונה בעזה איראן רצתה לשלוח מזל"ט חמוש לעבר ישראל מעיראק או מסוריה.
האזהרה עולה בקנה אחד עם החששות הגוברים בוושינגטון ביחס לאינטנסיביות הגוברת של המיליציות נגד הנוכחות האמריקאית בעיראק. ברמה הציבורית בעיראק התקיימו השבוע הפגנות נגד מסע הרצח המתמשך של מיליציות איראניות נגד פעילי החברה האזרחית העיראקית.
אירועים אלה מוכיחים כי האסטרטגיה האיראנית כלפי עיראק ברורה, ודומה במהותה להליך שכבר קרוב לסיומו בלבנון - שהמבנים הפורמליים של השלטון הייצוגי יישארו, אך שירוקנו מכל תוכן. מבנים צבאיים פוליטיים בשירות איראן ייהנו מחופש פעולה ויהיו בעלי יכולות צבאיות גבוהות יותר מאלה של המדינה.
כוחות פוליטיים המתנגדים להליך זה ייסגרו או יושתקו. לאחר מכן ישמש שטחה של המדינה הן להסעת לוחמים וכלי רכב לכיוון ישראל והן לשליחת טילים המסוגלים להגיע לשטח המדינה היהודית. הכוונה האיראנית, כפי שהיא נראית גם בלבנון, סוריה ותימן היא ליצור מבנים מקוטעים ולא מתפקדים שבתוכם היסוד החזק והמגובש היחיד הוא הכוח הנתמך על ידי איראן עצמו.
נכון לעכשיו פרוייקט זה יצא לדרך בעיראק אך טרם הסתיים. חסם משמעותי למימוש יעדי טהראן הוא הנוכחות הצבאית האמריקאית שנותרה במדינה. ישנן אינדיקציות חזקות כיום כי מסע המיליציות הארוך נגד ארה"ב אמור לעלות בעוצמתו. הכוונה היא ללחוץ על ארה"ב לעזיבה.
באירוע האחרון בין איראן לארה"ב נורתה רקטה לעבר בסיס עין אל אסד בשבוע שעבר, בו נמצאים גם צבא ארה"ב. בעקבות האירוע עצרו הרשויות העיראקיות את מפקד המיליציות במחוז ענבר. בתגובה למעצר ניהלו המיליציות מפגן כוח נגד "האזור הירוק", מרכז הנוכחות הבינלאומית בבגדאד. אנשי מיליציה חמושים כבדים שנסעו בכלי רכב צבאיים תפסו את השליטה בנקודות הכניסה והיציאה לאזור.
מספר מאמרים בתקשורת האמריקאית בימים האחרונים ציינו את החששות הגוברים במערכת הביטחון האמריקאית מהתקפות המיליציה באמצעות מזל"טים או טילים נגד מתקנים ואנשי ארה"ב בעיראק. אתר הדעות הפוליטיות Daily Caller ציטט מקורות ביטחוניים שדיווחו כי בכוונת הפנטגון לבקש מהנשיא ג'ו ביידן רשות לבצע תקיפות נגד נגד יעדי המיליציה בעיראק.
על רקע הדברים הללו התחדשו השבוע המחאות העממיות נגד המיליציות ומסע ההתנקשויות שלהן והתכנסו תחת הסיסמה "מי הרג אותי?", כאשר מפגינים בבגדאד מחו ב-25 במאי על הריגתו של פעיל החברה האזרחית איהאב אל-וואזני בעיירה השיעית קרבאלה ברוב ב-9 במאי.
מאז שהחלו הפגנות רחבות היקף באוקטובר 2019, נהרגו כ-600 מפגינים. 82 עיראקים נוספים קיפחו את חייהם בהרג ממוקד. לפחות מפגין אחד נהרג כשכוחות הביטחון פתחו באש לעבר הקהל בכיכר תחריר ב-25 במאי. המשתתפים טענו כי מפקדי המשטרה שנתנו את הפקודה לפתוח באש הם בעצמם חברים בארגון בדר, מיליציה פרו-איראנית חזקה.
לא ברור אם תתקיים פעולה של ארה"ב נגד האיום של המיליציות. הממשל עוסק במשא ומתן בנושא הסכם הגרעין עם טהרן. סביר להניח שהנחישות לחתום על הסכם גרעין חדש בהקדם האפשרי תמנע תגובה נחושה ומקיפה.
עבור ישראל, האירועים בעיראק הם בעלי רלוונטיות עמוקה. איראן כבר הציבה טילים בידי המיליציות שלה שנמצאות במערב וישראל נמצאת בטווחן. לטיל "זולפקאר" מתוצרת איראנית טווח טענה של 750 ק"מ ובכך תל אביב בתחומם.
במקרה של מלחמה בצפון בין ישראל לאיראן, עיראק תשחק תפקיד חשוב בהעברת הנשק. המיליציות ישמשו על מנת לספק כוח אדם נוסף לצד האיראני, כפי שנראה במלחמת האזרחים בסוריה. טילים ישוגרו כמעט בוודאות מאדמת עיראק.
מכאן, ולאחר המסר של כתייב אל סביקון, עירק היא כבר חלק מקשת האיומים הצפונית העומדת בפני ישראל. הנוכחות האמריקאית והמדיניות הרחבה יותר של ארה"ב בכל הנוגע לאיראן הופכים את הפעולה הישראלית בעיראק למסובכת יותר מפעולות דומות בסוריה, או אולי בלבנון.