לצד הדיווחים על תופעת האנטישמיות הגוברת ברחבי העולם, מי שעוד חווים אותה על בשרם בשנים האחרונות הם שחקני הליגות הנמוכות בכדורגל הגרמני. "הפעם הראשונה שבה חוויתי תקיפה אנטישמית הייתה כשהייתי בן 10 ושיחקנו מול מועדון מפרנקפורט נגד שחקנים בקבוצת הגיל שלנו", מספר נועם פטרי (17), שחקן כדורגל בקבוצת הנוער של מכבי פרנקפורט.
"זה היה משחק חשוב עבור הקבוצה המתחרה והבקענו גול שהכניס אותם ללחץ. מהרגע הזה המאמן שלהם התחיל לצעוק לשחקנים לשחק אגרסיבי, וקילל אותנו קללות כגון 'יהודים מחורבנים'. מבחינתי זה היה אירוע משנה מציאות כי כאן הבנתי בפעם הראשונה מה זו אנטישמיות. למשחק הגומלין מול אותה קבוצה כבר הגענו עם מאבטחים".
אלא שזו לא הייתה הפעם האחרונה שבה נתקל פטרי באנטישמיות על המגרש. "בגילי 13־15 התקריות האנטישמיות עברו מקללות לניסיונות לפצוע אותנו", הוא מספר. "מגרש הכדורגל הפך לשדה קרב, כששחקני הקבוצה היריבה מנסים לפצוע אותך, והשופט רק רוצה לצאת מהמשחק בשלום ולא להתעמת עם הורי השחקנים, שמן הסתם חלקם אנטישמים בעצמם וגם מקללים מהיציע.
בגיל שלנו ובגילים מבוגרים יותר הדבר כבר מגיע לאלימות קשה, כולל תקיפות פיזיות מחוץ למגרש. באחד המשחקים האחרונים לפני סגר הקורונה האחרון הבסנו קבוצה מסוימת, ואחרי קריאות הגנאי בדבר היהדות שלנו, שכללו גם קללות בערבית, שניים מהשחקנים אמרו לנו שהם יחכו לנו מחוץ למגרש, וכך היה. הצלחנו לחמוק מהם, אבל לא חסרים מקרים שהם מצליחים לתקוף מחוץ למגרש, או שהם מחכים שהשחקנים יגיעו לתחנת הרכבת ותוקפים אותם שם".
"היו לנו כמה תקריות כאלה", מספר גם שלמה יאמר (33), מאמן קבוצת הנוער עד גיל 18 במועדון מכבי פרנקפורט. יאמר, שחקן עבר בקבוצות הנוער של מכבי, זוכר עדיין מקרים שקרו בנעוריו: "הקשה ביותר קרה כששיחקתי בקבוצה של גילי 16 ומטה נגד קבוצת גריסהיים – קבוצה עם הרבה שחקנים מוסלמים - שהמשחקים של מכבי מולה תמיד מלווים בכוחות משטרה שמאבטחים את המשחק בגלל תקריות עבר.
אחרי שניצחנו אותם, הם דחפו אותנו לחדר ההלבשה שלנו, נעלו אותנו בתוכו ואמרו לנו: 'יהודים מזוינים, לכו לתאי הגז'. הם חיכו לשחקנים שלנו בתחנת הרכבת והתקיפו אותם, כאשר לאחד החבר'ה היה סכין והוא איים על אחד השחקנים שלנו. הם עשו זאת מתחת לעיניים של המשטרה, ובכל זאת מזל שהיו שם שוטרים, כך שזה לא נגמר בדקירה. פעם אחרת, כשהייתי בן 14, חזרתי הביתה לבוש בבגדי מכבי לאחר אחד המשחקים, וארבעה מהגרים טורקים צעירים הכו אותי תוך שהם מעירים הערות אנטישמיות".
"התקריות קורות בעצימות גבוהה יותר כשאנחנו מנצחים, או כשיש אווירה עוינת, כמו בתקופות של לחימה בישראל", הוא אומר. "החבר'ה האלה שומעים את השנאה ליהודים בבית ובמעגלים החברתיים שלהם ומדקלמים אותה ללא חשיבה. הם רואים מגן דוד או את מדי מכבי ומרגישים שאתה מייצג את ישראל ואת הפוליטיקה הישראלית. לעתים קרובות אנחנו נתקלים בקריאות על המגרש כמו 'מה אתם עושים לפלסטינים'. אנחנו מסבירים: 'הלו, אני לא מעורב בפוליטיקה הישראלית בדיוק כמוך, אנחנו במגרש כדורגל בגרמניה', אבל זה לא עוזר. רוב השחקנים במכבי פרנקפורט אפילו לא יהודים, אבל הם עדיין מואשמים במלחמה שקורית בישראל".
גם קלאודיו הופנברג (64), ששימש מאמן של מכבי ברלין במשך כעשור, מתאר מציאות דומה. "היו משחקים שבהם שמענו קריאות מהקהל כגון 'נבנה לכם דרך חדשה לאושוויץ', 'יהודים לגז', 'לשרוף את בתי הכנסת'", הוא מספר. "זה היה נפוץ בשנים 2006־2010. מ־2011 התחלתי להיתקל יותר ויותר באמירות אנטישמיות על רקע הקונפליקט במזרח התיכון. את השחקנים היהודים היו מקללים, בעוד ששחקנים מוסלמים ששיחקו עבורנו נתקלו בהערות כמו: 'בושה שאתם משחקים עבור היהודים', וכו'. על רקע מבצע צוק איתן ב־2014 היו לנו משחקים עם אלימות רבה ואיומים על השחקנים. במשחק אחד אמרו לנו: 'בואו החוצה, נדקור אתכם בסכין'. בסוף אחד המשחקים חיכו לנו שני שחקנים מהקבוצה היריבה שרצו לתקוף אותנו, ובסוף יצאנו מהמגרש בליווי משטרתי".
בזכות הקורונה
כ־200 אלף יהודים חיים כיום בגרמניה. תנועת מכבי העולמית היא תנועה ציונית ספורטיבית שהוקמה לפי חזונו של מקס נורדאו. למכבי גרמניה יש 38 מועדונים בכל רחבי המדינה ובהם כ־5,000 חברים. כדי להשתתף בספורט חובבני תחרותי בגרמניה יש להשתייך לאיגוד מסוים, וכך ישנם ספורטאים חובבנים שמחליטים להצטרף למועדוני מכבי אף שאינם יהודים. למעשה, כיום רק 40% מחברי מכבי בגרמניה הם יהודים. למרות זאת, מכבי מסומנת כאגודה יהודית ומזוהה עם יהודים, ולכן גם רבים משחקניה סובלים מתקיפות אנטישמיות.
העדויות של שחקנים על האנטישמיות כלפיהם מקבלות אישוש בדוח שביצע מעקב אחר אירועי אנטישמיות בספורט הגרמני ופורסם לאחרונה. הדוח, שנכתב על ידי לאסה מולר מארגון "צוזמן1" (Zusammen1), גוף היושב תחת המועצה העליונה של יהודי גרמניה, כלל בתוכו סקר שנערך בקרב 309 חברי מועדון מכבי בגילים 16־81 מ־20 מועדונים שונים הפרושים בכל רחבי המדינה, ומצא כי החשיפה הגדולה ביותר לאנטישמיות היא בליגות הנמוכות בכדורגל הגרמני, שבהן משחקים שחקנים חובבנים. לפי הדוח, 68% משחקני הכדורגל שהשתתפו בסקר נתקלו באופן אישי בתקרית אנטישמית, כאשר רובם, 72%, חוו יותר מתקרית אנטישמית אחת. 84% מהיהודים שמשחקים כדורגל במכבי גרמניה נתקלו בתקרית אנטישמית.
האנטישמיות סווגה לכמה סוגים: 93% משחקני הכדורגל שחוו תקרית אנטישמית ציינו שהתקרית לוותה באלימות מילולית בזמן ו/או אחרי המשחק. האלימות המילולית כללה קללות הקשורות לשואה, האשמת יהודים ברצח פלסטינים וקריאה להשמדת ישראל. 57% משחקני הכדורגל נתקלו באמירות סטריאוטיפיות על השליטה של היהודים בתקשורת, בכסף, ואף באיגוד השופטים ובהתאחדות הגרמנית לכדורגל.
38% מאלה שחוו תקרית אנטישמית דיווחו שהם הותקפו פיזית על רקע יהדותם או זיהוי עם מכבי, כאשר התקיפות התרחשו במהלך או אחרי משחק כדורגל. 38% מכלל הנשאלים המשחקים כדורגל דיווחו שאינם מרגישים בטוחים ללבוש את המדים של מכבי מחוץ למתקני הספורט של קבוצות מכבי.
אומנם גרמניה מינתה עוד ב־2018 את הנציב פליקס קליין להיאבק באנטישמיות, אולם ניכר כי טרם הושגה שליטה על התופעה. "מכבי היא סמל לדו־קיום", טוען אלון מאייר, נשיא מכבי גרמניה ומנכ"ל מכבי פרנקפורט.
"בעבר מכבי הייתה אגודת ספורט שרוב חבריה היו יהודים, אבל כיום במכבי גרמניה משחקים נוצרים, מוסלמים, והרוב בכלל לא יהודי, למרות שכולם לובשים חולצות מכבי שעליהן מודפס מגן דוד. הצלחנו לשכנע את כולם שאפשר לשחק יחד ומה שחשוב זה הבן אדם, ולא הדת או הלאום. במקביל, צריך לשים את הדברים על השולחן. לדעתי רוב התקיפות מגיעות מאנשים עם רקע מוסלמי וערבי. יש לנו שחקנים ערבים ומוסלמים, הקפטן של אחת מקבוצות הנוער של מכבי הוא מוסלמי, והם מותקפים בגלל שהם 'משחקים עבור היהודים'. לא פעם יהודים ומוסלמים הולכים מכות עם מוסלמים שתוקפים את חברי קבוצת מכבי בגלל סימונם כיהודים".
באילו תקריות נתקלת?
"בשנת 2014, במהלך המבצע בעזה, התקריות גברו באופן משמעותי. באחד המשחקים נגד קבוצה עם הרבה שחקנים מוסלמים הייתה מתיחות אדירה, ואוהדים מבחוץ החלו לקלל את השחקנים שלנו ולחמם את שחקני היריבה נגד השחקנים שלנו. כשהמשחק נגמר, השחקנים והאוהדים של הקבוצה היריבה חיכו לנו עם סכינים, הקיפו את השחקנים שלנו והתפתח עימות אלים. בשגרה, אנחנו נתקלים מדי שבוע בתקרית אנטישמית מילולית ופעם בחודש־חודשיים בתקרית אלימה. אבל בזמנים שיש מתיחות בישראל כמו בחודש שעבר, התקיפות עולות משמעותית. המזל שלנו הוא שהקורונה עצרה את המשחקים בליגות הנמוכות, וכך נמנעו תקריות רבות בחודש האחרון. מצד שני, אנחנו רואים שהרבה שחקנים מעדיפים להימנע מלבישת חולצה של מכבי ברחוב בתקופה הזאת. באימון האחרון שעשינו, מתוך 150 שחקנים, 50 הגיעו ללא חולצה של מכבי ולבשו אותה רק כשהגיעו. כשיש מלחמה בעזה והנושא הפלסטיני בוער, הם חוששים ללבוש את החולצה בגלל המתיחות וההפגנות שיש כאן. אנחנו גם מוצפים בקריאות אנטישמיות בדפי הפייסבוק והאינסטגרם שלנו".
בעיה חברתית
"אנטישמיות בכדורגל הגרמני מתרחשת בתדירות גבוהה יותר ממה שהרשויות, המועדונים והאוהדים מוכנים להודות", אומר פליקס טמסוט, עיתונאי ספורט ישראלי שגר בגרמניה ומסקר את התחום עבור האתר "דויטשה וולה", וגם יוצר יחד עם אדם להב את פודקאסט הכדורגל הגרמני "פוסבאל". "לצד האנטישמיות המוסלמית, יש הרבה אוהדים נאצים ופשיסטים שהאנטישמיות שלהם מקבלת במה דרך הכדורגל. מדובר פה על בעיה חברתית רוחבית שבאה לידי ביטוי במגרשי הכדורגל, אך הטיפול בה חייב להתבצע גם באמצעות חינוך ופעולות מניעה, וכן בהקפדה של כל הגורמים המקצועיים כך שהאוהדים והשחקנים לא ירגישו בנוח מדי לפרוק את האנטישמיות שלהם במגרשים. האחריות לכך היא מהשופט ועד ההתאחדויות, הקבוצות והנהלת הליגות הנמוכות. לא נדיר להגיע למשחקים בין קבוצות בליגות האלה ולראות קללות נגד יהודים המופנות לרוב נגד קבוצות יריבות המזוהות עם שמאל וליברליזם. הקריאה 'יהודי' מופעלת נגדם עם קונוטציה של כינוי גנאי. גם הצדעות במועל יד ואמירות כמו 'העבודה משחררת' נפוצות. ב־30 השנים האחרונות נעשתה עבודה רבה בליגות הגבוהות כדי לעקור את תופעת האנטישמיות מהמגרשים. מה שעבד טוב בליגות הראשונות צריך להיות מיושם גם בנמוכות".
גם מאייר גורס כי הפתרון לא טמון בענישה בלבד, אלא גם בחינוך. "הייתה קבוצה ששיחקה נגד מכבי ולכל אורך המשחק השחקנים שלה קיללו את השחקנים שלנו ואמרו להם ש'חבל שלא גמרו אתכם במחנה הריכוז'", הוא מספר. "לשופט נמאס והוא רשם דוח חמור ביותר, ובמקביל גם אנחנו התלוננו. מלבד העונשים המשמעתיים שהם קיבלו, אנחנו הצענו שנלך עם שחקני היריבה לבית אנה פרנק בפרנקפורט כדי שיבינו מה עברו יהודים במחנות הריכוז, וכך עשינו. אני משוכנע ש־15 מתוך 20 השחקנים הקשיבו ושהפעילות הזאת יכולה להשפיע עליהם יותר מאשר כל ענישה אחרת".
לפי הדוח החדש, רק כ־40% מהתקריות דווחו להתאחדות הכדורגל. 32% מכלל הנשאלים ענו שהם לא מאמינים שיש טעם בדיווח מאחר שממילא הנושא לא יטופל לעומק. הרבה מהמשיבים ציינו ששופטים אינם מכירים את האנטישמיות החדשה הכוללת אלימות מילולית הקשורה לישראל, ומי שמכירים - לא יודעים מה לעשות נגדה. ככל שמדובר בליגה נמוכה יותר – בגרמניה יש 11 ליגות – כך מתקשים יותר השופטים להתמודד עם התופעה.
מי ששם לו למטרה להעלות את התופעה למודעות הוא אלכס פוירהרדט, שופט עבר גרמני המשמש כיום כמשקיף שיפוט בליגות הנמוכות לבוגרים ובליגת־העל לנוער, וכמרצה לשופטים מטעם איגודי הליגות הנמוכות. "לפני כחמש שנים צפיתי במשחק כדורגל בין מכבי קלן לאולימפיה קלן", הוא מספר. "עם שריקת הסיום שחקני אולימפיה קלן החלו להתנהל באופן אגרסיבי ולקרוא קללות כמו 'יהודי חרא', וקראו 'לשחרר את עזה', 'לשחרר את פלסטין'. שאלתי את אחד השחקנים אם מדובר בתופעה והוא אמר שכן, זה קורה כל הזמן, אז החלטתי לכתוב דוח שיפוט חמור ולהעביר אותו להתאחדות, למרות שלא הייתי בתפקיד רשמי שם". כתוצאה מהדיווח, המועדון נקנס ב־800 יורו, ואחד השחקנים הורחק לשישה שבועות.
"הבנתי שמדובר בבעיה עמוקה והחלטתי לפעול", מספר פוירהרדט. "חיברתי מצגת שמסבירה מה היא אנטישמיות, כיצד היא מתרחשת, מה ניתן לעשות כאשר נתקלים בה במגרש, ומה לדווח בדוח השיפוט הסופי. אני מלמד את השופטים מה ההבדל בין קללה לבין אמירה אנטישמית. שופטים לא חושבים שקללה נגד ישראל במגרש שאין לו קשר לישראל היא על רקע אנטישמי של שנאת יהודים, ולכן היה חשוב לי להכין מדריך שיפוט שיסייע לגדוע את תופעת האנטישמיות במגרשים. השופטים משחקים תפקיד משמעותי בכדורגל – יש להם את האפשרות להפעיל סנקציות ולעורר מודעות לאנטישמיות".
"אני גר בגרמניה, אני גרמני, כאן קרתה השואה, וזו החובה שלי להילחם בשנאת יהודים כדי שאירוע כמו השואה לא יקרה שוב. האנטישמיות קיימת בתוך החברה הגרמנית, וזו בעיה חברתית שצריכה להיפתר באמצעות מערכת החינוך וכמובן חינוך מהבית. בתוך המכלול הזה יש לכדורגל תפקיד חשוב כי דרך הספורט הפופולרי הזה ניתן להגיע להרבה אנשים שאי אפשר להגיע אליהם בדרך אחרת".
