את הכפר היהודי אנטבקה, במרחק חצי שעה נסיעה מקייב, בנו הרב משה ראובן אסמן וקהילתו בשנת 2014, עם פרוץ המלחמה בלוגנסק ובדונצק, במטרה לקלוט פליטים. בימים אלה המקום משמש מקלט להם ולפליטים היהודים הרבים המגיעים לשם מרחבי אוקראינה. "לא אעזוב את הקהילה שלי. אשאר כאן כמה שצריך ואעזוב אחרון", אומר הרב אסמן, רבה הראשי של אוקראינה, שהגיע לפני כ־25 שנים לקייב כשליחו של הרבי מלובביץ'.
לדברי הרב אסמן, כרגע ישנם מאות יהודים בכפר, "אבל המספרים כל הזמן משתנים", הוא אומר. הכל מתקתק כאופרציה מסודרת, המנוהלת על ידי אסמן, בני משפחתו ומתנדבים נוספים, שקולטים את הפליטים ודואגים להסיעם לגבול עם מולדובה. לאחר שחצו את הגבול, אנשי הקהילה במולדובה פוגשים את הפליטים, דואגים להם ללינה ומזון ומכינים אותם ליעד הבא: יש שטסים לארץ, יש למקומות אחרים. גם בהגיעם ארצה, רב מהקהילה ממשיך לדאוג לצורכיהם.
"יהודים שבורחים מגיעים אלינו לכאן, ואנחנו מנסים לעזור להם. נותנים להם מחסה, אוכל", מספר הרב אסמן. "רק ביום רביעי האחרון הוצאנו למולדובה כ־500 פליטים. אנשים כל היום ממשיכים להגיע. זו ממש תחנת מעבר. אנחנו מארגנים אוטובוסים ומפנים את האנשים. יש לנו גם רשת של רכבים ושל מתנדבים שמנסים להוציא אנשים מקייב אלינו לכפר. בנוסף, מתנדבים שלי בקייב מחלקים מים, אוכל". "
יש הרבה יהודים שעדיין נמצאים בקייב, ואנחנו מנסים כאמור להוציא אותם, אבל זה קשה לנוכח המצב. מתקשרים אליי אנשים, לא רק יהודים, ומבקשים לעזור. כל היום אני עסוק בלעזור ולהציל אנשים תמימים, זקנים, נשים, ילדים". הרב אסמן ארגן בשבוע שעבר את עלייתם ארצה של עשרות יהודים שחולצו מאוקראינה, בעזרת מטוס שסיפקה חברת ישראייר.
תתעוררו
בשבוע שעבר הופץ ברשתות סרטון שלו שבו פנה מדם לבו בשפה הרוסית לאזרחי רוסיה. בסרטון הרב אסמן שיתף את הצופים בכך שהוא עצמו יליד לנינגרד וגדל ברוסיה. אביו, בהיותו בן 12, חווה את המצור על העיר וסיפר לבנו על זוועות הרעב וההפצצות. קרובי משפחה רבים של הרב נהרגו במלחמת העולם השנייה, רבים מהם קצינים מעוטרים במדליות. הדודים והדודות שלו היו פרטיזנים.
"אנשים, תתעוררו, תעצרו את המלחמה! אל תאמינו למה שאומרים לכם בטלוויזיה, משקרים לכם! כאן מתבצע פשע מלחמה", אמר בסרטון בקול זועק. "הצבא הרוסי שהכה בנאצים ב־1941, היום מפציץ אזרחים תמימים בקייב, בחרקוב, באודסה. שתקתי, ויותר אני לא יכול לשתוק.... אני פונה אליכם רוסים יקרים, יהודים יקרים, כל מי שלא אדיש. תזכרו, מי שאדיש ומי שמסכים בשתיקה או לא בשתיקה, הוא שותף לפשע מלחמה נגד האנושות. אני לא מפחד למות... לא מפחד לאבד את חיי... לעולם לא חשבתי בחלומותיי השחורים ביותר שאולי איאלץ למות תחת הפגזים של רוסיה, המקום שבו נולדתי, שבו הלכתי לבית ספר. אני מברך את כל אלה שלא אדישים, ואם חס וחלילה אני איאלץ למות, אז שתרבוץ הקללה על אלה ששותקים ובשתיקה שלהם משתתפים במעשה הנורא הזה".
הסרטון הזה עורר תהודה רבה ברשתות וזכה לשיתופים רבים. "את הווידיאו הזה עשיתי בשביל הרוסים, כדי שיעצרו את פוטין", הוא אומר כעת. "משקרים להם, ואילו כאן באוקראינה הורגים אנשים עם רקטות. בסרטון אמרתי להם במפורש שאם בן אדם שותק, אז הוא שותף לפשעי מלחמה. מאז שפרצה המלחמה, קיבלתי טלפונים של עידוד ותמיכה מכל העולם. בעקבות הסרטון התחילו להתקשר אליי אנשים גם מרוסיה. החלו להיפתח להם העיניים. קודם הן היו עצומות, עכשיו הן נפתחות. אני מרגיש כעת מה שאמרתי בסרטון: מתבצע פה פשע מלחמה, לידנו יורים בתושבים, יורים בכל מקום. בן אדם נורמלי לא יכול להבין או לדמיין מה שקורה כאן".
ההכנות לא הספיקו
בימי שגרה חיים בכפר אנטבקה כ־250 איש. המקום כולל בין היתר מקווה, בית כנסת, חיידר, בית ספר לבנות, גן ילדים ובית ספר מעורב. עד פרוץ המלחמה התוכניות היו לבנות במקום גם ישיבה לתלמידים מכל רחבי אירופה. בימים אלה, מתוקף הנסיבות, הפך המקום לסוג של חמ"ל. לקראת המלחמה, הרב אסמן הספיק להצטייד בכמויות גדולות של אוכל ומזרנים, אך לדבריו, לנוכח כמות הפליטים האדירה המגיעה למקום, ההכנות המוקדמות שעשה כבר לא מספיקות.
כצפוי, בימי הלחימה האחרונים היו הרב אסמן ומתנדביו עדים לשלל מקרים קשים. למשל, רופאה בבית חולים, שבעלה גויס, התקשרה בבכי כדי שיבואו לקחת את בתה בת ה־8. חברי הקהילה סייעו להביא את הילדה לסבא שלה בעיר צ'רנוביץ, שנכון לעכשיו נחשבת למקום יחסית בטוח. בנוסף, ביום חמישי האחרון הגיע לכפר יהודי ישראלי ששהה שלושה ימים בתוך בונקר בקייב.
ברגע שדרך בכפר בירך את ברכת הגומל. "מקרה מרגש, ממש מעכשיו, הוא אישה מבוגרת בת 92 שהגיעה אלינו לאנטבקה", מספר הרב אסמן. "שוחחתי איתה. במלחמת העולם השנייה היא ברחה מקייב על הרכבת האחרונה, כשהנאצים התקרבו לעיר. ככה היא ניצלה מבאבי יאר. עכשיו היא בורחת עוד פעם. אני מרגיש שהעולם התהפך. קודם אלה היו פשיסטים גרמנים, עכשיו אלה הרוסים. הם יורים באנשים. אתמול למשל אישה כתבה לי שהיא ניסתה לברוח, נסעה באוטו, ואז הרוסים החלו לירות. היא התחבאה בבית של נוצרי. ממש פחד מוות, נכון לרגע זה אין לי קשר איתה".
בתוך כל הכאוס הזה, יש גם אופטימיות?
"אני אופטימי. עוד מעט פורים, אז איך אפשר לא להיות אופטימי?.
