למרות שהקהילה הבינלאומית לא שולחת חיילים להגן על אוקראינה, היא כן התאחדה בצורה מרשימה כדי להעניש את הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין ולבודד את משטרו. אין ערובה לכך שזה יעבוד, אבל לפחות הובהר לדיקטטור הרוסי שמחיר גדול כרוך בתוקפנות הרצחנית שלו. מדוע, אם כך, מאפשר העולם לאחרים להשתולל באין מפריע? אם אנחנו מוכנים לשלם מחיר כדי להרתיע ולהעניש דיקטטור כמו פוטין, למה לעשות הנחות לדומיו? רבים מהם אוטוקרטים בדיוק כמוהו.

אחד מהם, מנהיג אזרבייג'ן אילהם אלייב, ביקר במוסקבה זמן קצר לפני שרוסיה החלה בפלישה, וחתם שם על הסכם רחב היקף לשיתוף פעולה דיפלומטי וצבאי. ההסכם אומר כי שתי המדינות "מחזיקות בעמדות זהות או דומות בנושאים בינלאומיים אקטואליים" ולכן "יימנעו מכל פעולה אשר, לדעת אחד הצדדים, פוגעת בשותפות האסטרטגית" וגם "מביצוע כל פעילות כלכלית הפוגעת ישירות או בעקיפין באינטרסים של הצד השני".

אזרבייג'ן היא יצואנית נפט גולמי וגז טבעי המנוהלת כרודנות שבה יש אי־שוויון קיצוני ודיכוי אכזרי. לפי דיווחים, מאז עלייתו לשלטון אלייב צבר הון של כ־900 מיליון דולר, הכולל נכסי נדל"ן בשווי של כחצי מיליארד דולר בבריטניה. בשנת 2020 אלייב תקף את השטח האוטונומי המכונה נגורנו־קרבאך, אשר כבר זמן רב נשלט על ידי ארמנים אתניים, ותפס חלק ניכר ממנו בכוח במערכה שכללה בין היתר, לפי תיעודים, עריפת ראשים של חיילים ארמנים.

בנוסף, בפברואר האחרון הודיעה אזרבייג'ן על הקמת מועצה ממלכתית שתשאף להעלים את "הזיוף" של התרבות הארמנית הנוצרית, כאשר הכוונה היא למאות אתרי קודש עתיקים שמהווים עדות להיסטוריה הנוצרית הארמנית באזור.

בינתיים, מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, המערב גינה את פוטין ורוסיה, העביר סיוע כספי וצבאי לאוקראינה, הקפיא את רזרבות המטבע של רוסיה וחסם בנקים רוסיים ממערכת התשלומים העולמית. ומה עושים לאלייב? שום דבר. בקושי סנקציה אחת לרפואה. בהתאם, תוקפנותו גם בקושי זכתה לסיקור תקשורתי.

מלחמת אזרבייג'ן בארמניה הסתיימה כידוע בעסקה בתיווך רוסיה. ארמניה נותרה לבדה מול צמד הרודנים בגלל ההזנחה והאדישות של המערב. אלייב ממשיך לגרום פה ושם להתלקחויות וזומם לתפוס עוד שטח בארמניה עצמה כדי ליצור גשר יבשתי לטורקיה. שלא כמו במקרה של אוקראינה, מעטים שמו לב למה שקרה ועודנו קורה.

הבריונות של רוסיה אינה מוגבלת לאוקראינה, ופוטין אינו הדיקטטור היחיד שצריך לקבל כרטיס אדום. גם לא אלייב. עולמנו הרי מלא בחוסר צדק ובאכזריות, ולעתים קרובות מדי נותנים דרור לפורעים. חלק מזה ניתן לייחס לתקשורת הבינלאומית, שמתעלמת מסיפורים מסוימים. אלא שלא צריך לחכות למלחמה בשביל לפעול נגד הדומים לפוטין. 

הכותב הוא מרצה באוניברסיטת חיפה ומשמש כעמית מחקר במרכז הבינלאומי לחקר וחינוך השואה על שם וייס־לבנת.