נהיה מי שיהיה המנצח ביום ראשון הקרוב בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות צרפת - מרין לה פן או הנשיא המכהן עמנואל מקרון - הוא יצטרך להתמודד עם הקולות הגוברים בצרפת הקוראים להגביל את זכות הבחירה של דור המבוגרים והגמלאים. אומנם קולות אלו נשמעים זה שנים, אך בבחירות הללו הם הגיעו לשיאם, וביתר שאת לאחר הסיבוב הראשון של הבחירות, כשהתפרסמו התוצאות, ונודע כי מנהיג השמאל הקיצוני, ז’אן לוק מלנשון, הגיע למקום השלישי וייוותר בחוץ.
מרין לה פן בריאיון מיוחד למעריב: "מקווה שהבוחרים הישראלים יצביעו עבורי"
מלנשון עצמו, בן למעלה מ־70, אינו בטוח שימשיך בפוליטיקה לאחר התבוסה הזו, אבל עמדותיו הרדיקליות בנושאים פוליטיים וחברתיים, וגישתו הביקורתית כלפי הדמוקרטיה הליברלית – הפכו אותו למועמד המועדף על צעירים רבים בצרפת שלאו דווקא ראו עצמם לפני כן כחלק מהשמאל הקיצוני.
חלקם כתבו בטוויטר: "הצעירים הצביעו עבור מלנשון למען עתידם, והבחירות נגנבו מהם על ידי גמלאים זקנים, שכבר חיו את החלק הטוב של חייהם ואין להם יותר מה להפסיד, ועל ידי בורגנים זקנים שקיבלו כולם את הפריבילגיות של מקרון"; או: "בלי ההצבעה של בני 65 ומעלה, מקרון לא היה מגיע לסיבוב השני, ומלנשון כן. אלה זקנים שכבר בגמלאות, שיכריחו אותנו לעבוד חמש שנים נוספות. תודה להם" (בהתייחס לכוונת מקרון להעלות את גיל הפרישה מ־62 ל־65 – ג.ק).
במסגרת התסיסה הגוברת הזו, בשבוע שעבר השתלטו סטודנטים וגורמים מתסיסים אחרים שנלוו אליהם על אוניברסיטאות מרכזיות בפריז ובערים אחרות בצרפת, כמו הסורבון ובית הספר למדעי המדינה, והתבצרו בהן. בניגוד לאירועים דומים בעבר, ממרד הסטודנטים ב־1968 ועד מחאות חברתיות אלימות נוספות במשך השנים, באמצעי התקשורת לא הרבו לדווח על מה שאירע שם. תקופת בחירות איננה תקופה נוחה להתנגשויות עם צעירים שוחרי חירות שמבקשים להעביר מסר אחד בלבד: אין להם למי להצביע בסיבוב השני.
כשהגעתי בעצמי לסורבון על מנת לחזות מקרוב בהתרחשויות, הצלחתי לעבור די בקלות את השוער בכניסה הראשית, שנראה המום למדי. צעירים ישבו על מושבי עץ באמפיתיאטרון בפנים ועסקו במיון אמל"ח. "אתה שוטר?", שאל אותי אחד מהם שהעלה אבנים בשק לקומה השנייה. "לא", עניתי, "אני מרצה". "ההבדל לא גדול", אמרה חברה שלו. "יש לך כוח לעלות לקומה השנייה?". הראיתי להם שכן. "אמרתי לך שלזקנים יש כוח", העיר לה הצעיר שגרר את אבניו במעלה המדרגות. "פשוט לא אכפת להם מאיתנו". "מה זאת אומרת?", שאלתי.
"הם הצביעו בלי לחשוב עלינו", ענה. "למה?", אמרתי, "יש לי ילדים. אני בהחלט מודע לבעיות של הדור הצעיר". והוא אמר: "זה לא בא לידי ביטוי בהצבעה שלכם. עכשיו יש לנו שני מועמדים שבזים לצרכים החברתיים, האקלימיים והאקולוגיים. זה נורא".
בינתיים, בחוץ, החלו השוטרים להיערך לפינוי והכינו את רימוני הגז המדמיע. הם נתנו לי לצאת, קרוב לוודאי בזכות גילי.
בכל דור ודור
גם ברכבת שלקחה אותנו בימים האחרונים מפריז למרסיי, לעצרת ההמונים של מקרון, היה רוב מכריע לצעירים; תומכי מקרון כמובן, ואחרים שהיו מוכנים לנסות להשתכנע ושאספו אותם במאמצים רבים בכל פינה. הצעירים רקדו בשמחה רבה עם בקבוקי הבירה שמצאו בבר. בעצרת עצמה, תחת שמש קופחת ועל רקע הנוף המרהיב של המפרץ בים התיכון, נשא מקרון נאום של שעה וחצי על פלאי גן העדן האקולוגי שבכוונתו לייצר בצרפת. אחרי הנאום הוא הסיר את העניבה והצטלם.
מקרון כיום בן 44. בסוף הקדנציה הבאה יהיה בן 51. כמו מרין לה פן, בת ה־53, הוא הביע תמיכה בהחזרת תקופת הכהונה של נשיא הרפובליקה החמישית לשבע שנים, במקום חמש, כפי שהנהיג במקור מייסד הרפובליקה הגנרל דה גול. בניגוד ללה פן, הוא לא חושב שצריך להגביל את מספר תקופות הכהונה.
בכל הנוגע לאוכלוסיית הבוחרים בצרפת, משקלם של בני 65 ומעלה אכן גדול יותר בגלל הזדקנות האוכלוסייה, והם מהווים 27% מכלל המצביעים, בעוד שבני 18 עד 24 מהווים רק 11%. בני 25 עד 34 מהווים יותר מ־25% מציבור הבוחרים. אבל יש פערים גדולים בשימוש בזכות ההצבעה לפי קבוצות הגיל: כך למשל, בסיבוב הראשון של הבחירות הנוכחיות נמנעו 42% מבני 18 עד 24 מלהצביע, כמו גם 46% מבני 25 עד 34. לעומת זאת, בקרב בני 60 עד 69, רק 12% לא הצביעו. מעל גיל 80 שיעור ההימנעות מהצבעה הינו מתחת ל־4%.
כלומר, על פניו נראה שהצעירים פשוט צריכים לצאת להצביע ולממש את זכותם, אבל, למרבה הפלא, התברר שלקריאה הגוברת שלהם לשלילת זכות ההצבעה מבני 65 ומעלה יש תומכים רבים - באקדמיה ובמגזר העסקי והציבורי. גם אם, לדעת רבים, צריך להתקדם בדרך זו בזהירות.
הסוגיה הרגישה שעומדת במרכז העימות הזה היא זו של זכויות אדם. "אם כך, מדוע לא להעניק זכות בחירה רק לבעלי תואר ראשון, למשל?", אומר הפוליטולוג ברונו קורטרס. "מדובר במדיניות של אפליה המפירה את עקרון השוויון של האזרחים המעוגן בחוקה. כשמבססים עיקרון פוליטי על הפרת זכויות אדם, מובן שזה גורם להתנגדות, אבל יש בהחלט פער גילי במוסדות שלנו".
"השלבים הבאים עלולים להיות שלילת זכות הבחירה מבעלי מנת משכל מסוימת, דת או גזע מסוימים", מתריע גם חוקר התקשורת פיליפ מארק. "ומה עם הצבעת הנשים שהושגה במקומות רבים, וביניהם בצרפת, בעמל כה רב?".
הסוציולוג ז’וליין דאמון הודה בתקשורת כי ההצעה לשלול זכות בחירה מקבוצות אוכלוסייה על פי גילן "פוגעת באחדות האזרחים", אך הוא תומך במתן זכות בחירה החל מגיל 16. "אנחנו חיים בגרונטוקרטיה - שלטון הזקנים - משום שהזקנים מצביעים, והצעירים לא. ההחלטות שמקבלים בגיל 18 תקפות יותר זמן מאלה שמקבלים בגיל 80. למשל, בשאלות האקלים, המבוגרים לא יצטרכו להתמודד עם התוצאות בניגוד לצעירים".
פרדריק מונלואיס פליסיטה, יועץ לקונצרן בנייה, הוא תומך נלהב בהתאמת זכות הבחירה לקבוצות גיל. "הדעות בציבור עדיין אינן בשלות לכך", התבטא בתקשורת, "אבל כל התקדמות דמוקרטית מתחילה בהתגברות על סוג כזה של תגובות. בסופו של דבר המדיניות הציבורית מיישמת את תביעות קבוצות הגיל שמצביעות יותר מאחרות".
"יש אי־התאמה בין ההיצע הפוליטי לרצונות הצעירים, אבל הגבלת זכות ההצבעה עלולה להוציא את המבוגרים מהציבור וליצור חוסר איזון לכיוון השני", הזהיר הסוציולוג ז’רמי מואלק. סלין ברקונייה, מנהלת בית הספר הגבוה למדעי המדינה, קבעה מצדה ש"הנושאים שמדאיגים את הצעירים, כמו אקולוגיה או אבטלה, נדונים מעט מאוד במערכת הבחירות".
הפוליטולוג אנדרי פואמה הרשה לעצמו דווקא להגן על הדור הוותיק. "המבוגרים חושבים בהצבעתם על האינטרס של הצעירים", אמר. "הם חושבים על ילדיהם ועל נכדיהם. רבים מהם יצאו, למשל, להפגין בהפגנות על משבר האקלים וזכויות הפנסיה. עם זאת, יש לסייע בהשגת שוויון אמיתי. היום הוא תיאורטי בלבד, ושוויון תיאורטי לא מספיק לדמוקרטיה. על כל דור להבטיח שהמצב החברתי־כלכלי של הדור הבא לא יהיה יותר גרוע משלו".
הקרב רק התחיל
התנועה הנוכחית להגבלת זכות הבחירה בהתאם לגיל בצרפת אינה מסתירה ששאבה את מקורותיה מהתופעה העולמית הקרויה "אוקיי בומר", ששטפה את הרשתות החברתיות החל מ־2019 והתבטאה בהאשמת בני דור הבייבי בום, שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה, בהבעת דעות מיושנות ובכפיית עמדותיהם והאינטרסים שלהם על הדורות הבאים, תוך התעלמות מצורכיהם, עד כדי סיכון עתידם וחייהם.
מי שעזרה לביטוי לתפוס תאוצה בעולם הייתה חברת הפרלמנט הניו־זילנדית קלואי סוורביק, שבנובמבר 2019 ענתה לפוליטיקאי הניו־זילנדי טוד מולר, שקטע את נאומה בנושא משבר האקלים, במילים: "אוקיי בומר". בכך היא כנראה פתחה את מלחמת הדורות המאיימת היום על זכויותיהם האזרחיות של זקני צרפת.
והקרב רק מתחיל: צרפת אינה המדינה היחידה שבה תופסת תנועה זו תאוצה. הוותיקן הוא היחיד שקיבל החלטה פוליטית בנדון כשהגביל ל־80 את גילם של הקרדינלים המצביעים על בחירת האפיפיור. בלוקסמבורג, פרו ובאקוודור, ההצבעה היא חובה עד גיל מסוים, ואחר כך היא בגדר זכות בלבד.