כיצד לייצר השפעה מקסימלית: אדם מילשטיין על פילנתרופיה אסטרטגית

לפני כ־20 שנה הפך איש העסקים אדם מילשטיין לפילנתרופ במשרה מלאה, ומאז הוא משקיע את הזמן, הניסיון, החזון והקשרים העסקיים שלו בסיוע לארגונים התומכים בישראל ובברית בינה לבין ארצות הברית ובהשקת יוזמות חדשות. כעת הוא מסביר כיצד אפשר ליצור השפעה מקסימלית באמצעות פילנתרופיה אסטרטגית.

במלון תל אביבי תוסס אני נפגש עם אדם מילשטיין, איש עסקים ישראלי־אמריקאי, פילנתרופ ואקטיביסט מוכר. האווירה נינוחה, והים התיכון נשקף מהחלון בגוון כחול נעים. האווירה המושלמת מסיחה את הדעת ומאפשרת לשכוח בקלות, ולו לרגע, את מטרת הפגישה שלנו.

אבל דעתו של מילשטיין אינה מוסחת כלל. ברהיטות ובחדות הוא מסביר: "אני מאוד מרוכז במשימה שלי: להילחם באנטישמיות, להילחם באויבים של מדינת ישראל, לתמוך בעם היהודי ובמדינת ישראל ולחזק את הברית בין ארצות הברית לישראל".

ההיסטוריה המשפחתית של מילשטיין מתפרשת על פני מספר מדינות. אביו נולד בפולין, עבר לארגנטינה כשהיה בן 3, עלה לארץ ב־1947 ושנה לאחר מכן כבר שירת בחיל הים במלחמת העצמאות. אמו נולדה במקסיקו למשפחת מהגרים רוסית ועלתה לישראל בשנת 1949.

מילשטיין עצמו נולד בישראל בשנת 1952. הוא שירת בצבא בזמן מלחמת יום הכיפורים, ובשנת 1981, לאחר סיום לימודיו בטכניון ומספר שנות עבודה כיזם נדל"ן בישראל, עבר ללוס אנג'לס יחד עם אשתו גילה ושתי בנותיהם. את תואר ה־MBA שלו קיבל מאוניברסיטת דרום קליפורניה. בהמשך, פיתח מילשטיין קריירה משגשגת בתחום הנדל"ן המסחרי והביא לעולם בת שלישית.

מאז ומעולם היו גילה ואדם תומכים מושבעים של מדינת ישראל. במסגרת הפילנתרופיה שלהם הם מעניקים תמיכה כספית לארגונים רבים שעוסקים בנושא, יוזמים פרויקטים חדשים ופועלים לחיזוק הברית בין ארצות הברית לישראל.

בשנים האחרונות הרחיב מילשטיין את עשייתו הפילנתרופית: "לפני 20 שנים, אחרי הישגים רבים כמשקיע בנדל"ן, התלבטתי כיצד לגוון את העשייה שלי - האם להיכנס לתחום עסקי חדש או להרחיב את הפעילות הפילנתרופית שלי. מאחר שחיפשתי אתגר וסיפוק, ולא בהכרח רווחים כספיים, בחרתי בפילנתרופיה. אני רוצה להשאיר חותם במהלך חיי, להשתמש בידע, במשאבים ובניסיון שלי כדי להוביל לשינוי ולהשפיע בתחומים שחשובים לי".

מילשטיין מספר כי קיבל השראה עמוקה כאשר השתתף בהלוויותיהם של ניוטון בקר ושמעון ארם, שני תומכים מסורים של העם היהודי. הוא התרשם מהנאומים ומההספדים שנישאו לזכרם, מהישגיהם ומהכבוד שחלקו להם המשתתפים. "אני רוצה שיזכרו אותי כמותם, בזכות התרומה שלי למדינת ישראל ולעם היהודי", הוא אומר.

מאז שהפך מאיש עסקים לפילנתרופ במשרה כמעט מלאה לפני כשני עשורים, מילשטיין מצא משמעות חדשה לחיים. "אני עושה כמיטב יכולתי בקרב הזה", הוא מציין. "כשאנשים לא עושים כלום, הם הופכים להיות מתוסכלים ומדברים רק על מה שלא בסדר בכל דבר. אבל למרות האתגרים, אני ממשיך לתרום ולעשות כמיטב יכולתי ואני ישן טוב בלילה".

מילשטיין מסווג את הפילנתרופיה לשלושה סוגים. הסוג הראשון, לדבריו, זאת פילנתרופיה לצורך השתייכות למועדונים חברתיים. אנשים תורמים כסף כדי להיות מקושרים לקבוצה חברתית או עסקית של אנשים דומים. פילנתרופים מקבוצה זו זוכים בתחושת שייכות ולמידה של יוקרה וכבוד.

הסוג השני, לדבריו, הוא פילנתרופיה המונעת מקשר אישי - אנשים תורמים למטרות שקרובות ללבם. למשל, מישהו עשוי לתרום כסף לבית הספר שילדיו לומדים בו, לבית הכנסת שבו הוא מתפלל, למרכז הקהילתי היהודי שאליו הוא משתייך או לעניים ולחולים בקהילה שלו. תרומות אלו מבוססות על קשרים רגשיים למוסדות ולאנשים נזקקים.

מילשטיין מעיד על עצמו שהוא עוסק בפילנתרופיה מהסוג השלישי, שאותה הוא מכנה "פילנתרופיה אסטרטגית". פילנתרופיה מהסוג הזה נועדה ליצור השפעה מקסימלית בתחום הפעילות הרלוונטי. "אני לא רק נותן כסף לעשרות ארגונים שעושים עבודה טובה בתחומם", הוא אומר, "אני גם משקיע את הזמן, הניסיון, החזון והקשרים האישיים שלי, כדי לתמוך בהם ולהשיק יוזמות חדשות שמיועדות לגשר על הפערים הקיימים".

מילשטיין נוקט גישה ייחודית, שפילנתרופים מעטים אחרים שותפים לה: "אנשים לא מבינים למה אני תומך בכל כך הרבה ארגונים. הם חושבים שאני מתפזר, אבל אני בעצם משפר עבור אותם ארגונים את הקשרים העסקיים שלהם. אין פתרונות קסם, אם אתה רוצה להשפיע, אתה צריך להעצים ארגונים רבים ולגרום להם לעבוד יחד כדי ליצור שיתופי פעולה ולאפשר להם להרחיב את הפעילות שלהם".

מילשטיין מסביר שהארגונים שאיתם הוא עובד נהנים ממימון, מחומרי מחקר ייחודיים ומשיתופי פעולה, בעוד הם מקבלים קרדיט מלא על העבודה שהם עושים, ויכולים לגייס כספים ולשמור על עצמאותם.

הברית האסלאמיסטית־שמאלנית

באופן מפתיע, מילשטיין חושב שקשה יותר לתרום כסף מאשר להרוויח כסף. הוא מסביר: "כאיש עסקים, אנשים מפתחים מומחיות בעשיית כסף, אבל כשאתה נותן כסף במסגרת פילנתרופיה, אתה רוצה לוודא שלכסף שלך תהיה השפעה ויהיה החזר משמעותי להשקעה. לשם כך, אתה צריך ידע מעמיק על הארגונים שבהם אתה תומך. כדי להשפיע באמת, אתה חייב להיות מעורב".

לאחר שחי בארצות הברית יותר מ־40 שנה, מילשטיין מבחין בשינויים באופי היחסים בין ארצות הברית לישראל. "ב־15 השנים האחרונות", הוא מסביר, "ישנה מתקפה מתמשכת על הברית החזקה בין ישראל לארצות הברית מבחוץ וגם מתוך הקהילה היהודית. ישראל הייתה בעבר קונצנזוס, הדבק שחיבר את הקהילה היהודית, וכמעט כל יהודי אמריקה תמכו בה. כעת אנו רואים התקפות בלתי פוסקות על ישראל מצד יהודים ומצד גורמים אחרים בשמאל הקיצוני. הם טוענים שכל מה שישראל עושה הוא שגוי".

"אף אחד לא אומר שישראל מושלמת", ממשיך מילשטיין, "אבל כשישראל זוכה לביקורת חד־צדדית ומותקפת כל הזמן על ידי יהודים ואחרים, קשה לקהילה היהודית לראות בה את מרכז החיים של היהודים האמריקאים. קהילות יהודיות רבות דוחפות את ישראל הצדה, עד כדי כך שזה הפך לבעייתי לתמוך פומבית במדינת ישראל".

מילשטיין אומר כי הכוחות נגד ישראל, המונעים ממה שהוא מכנה הברית האסלאמיסטית־שמאלנית, המורכבת ממוסלמים קיצונים ומהשמאל הרדיקלי, תוקפים את הברית בין ארצות הברית לישראל ואת כל סוגי השותפויות בין שתי המדינות. הוא מציין שעד לאחרונה החלטות הקונגרס הנוגעות לישראל עברו ברוב מוחלט לטובת ישראל. לא עוד. "כיום, כשמנסים להעביר החלטות הנוגעות לישראל בקונגרס, מצביעים נגדן עשרות מחוקקים", הוא אומר ונותן כדוגמה את הניסיון בשנה שעברה להעביר חוק שמאשר מימון חירום למערכת כיפת ברזל שנתקל בהתנגדות בקונגרס האמריקאי.

"האנטישמיות ממשיכה לצמוח באמריקה בגלל ההתקפות הבלתי פוסקות על ישראל ועל הברית בין ישראל לארצות הברית", אומר מילשטיין ומוסיף כי האנטישמיות מתפשטת במהירות גבוהה יותר ובצורות שונות: "זה רק הולך ומחמיר, כשהרשתות החברתיות מפיצות חדשות שקריות והתקשורת הופכת את הנרטיב המוטה למרכזי, היהודים הם הקורבנות האולטימטיביים של תופעה זו".

מילשטיין אומר שהברית האסלאמיסטית־שמאלנית נותנת לגיטימציה להתנהגות אנטישמית בארצות הברית. הוא צופה שיהודים הנמצאים בקצה השמאלי של הקשת הפוליטית, שהצטרפו להתקפות על ישראל, ימצאו את עצמם בסופו של דבר מותקפים, שכן אנטישמים לא מבחינים בין יהודים מצדדים שונים של המפה הפוליטית. בשבילם כולם יהודים.