שורשים יהודיים: מסע אל עברו של ברני סנדרס, שעשוי להיות הנשיא הבא

היהדות, אם כן, היא חלק בלתי נפרד מחייו של ברני סנדרס הגם שהוא לא שכר יועץ לענייני יהודים כפי שעשתה יריבתו, הילרי קלינטון: הילדות בברוקלין היהודית, הניסיון לחמוק ממלחמת וייטנאם בחסות יהדותו, השהות בקיבוץ בישראל ביחד עם אשתו הראשונה, אף היא יהודייה, הביקורים בישראל, חיפוש השורשים בסטופניצה, עיירת הולדתו הפולנית של אביו, קרובי המשפחה הרחוקים בישראל, אפילו התסרוקת המתולתלת שסנדרס מכנה ג'וֹפְרוֹ, על משקל אפרו. 

ובכל זאת, יש מי שסבור שסנדרס מנסה להסתיר את יהדותו, גם אם לא להתכחש אליה. אלן אבי ממכון הרטמן בירושלים מכיר את סנדרס היטב מהימים שבהם אבי היה עיתונאי בברלינגטון, ורמונט, עיר מגוריו של סנדרס. “הוא לא מדבר על היהדות, אולי הוא חושש מאנטישמיות", אומר אבי. כבר לפני שנים, כשהוא התמודד על משרת ראש העיר של ברלינגטון, הפוליטיקאים המקומיים שחששו מניצחונו דיברו עליו בצורה אנטישמית. הם לא העזו לומר שברני יהודי, אבל אמרו שהוא מניו יורק, שזה שם הקוד ליהודי. היו כאלה שאף הרחיקו לכת וטענו ששנינו, אני כעיתונאי יהודי וברני כפוליטיקאי יהודי, התחברנו יחד כדי לגרום לניצחונו. וזה למרות שברני לא אוהב עיתונאים ולא נתן לי הרבה סיפורים. אם הוא היה שואל לעצתי, הייתי אומר לו שידבר על הכל באופן חופשי ופתוח ורק אז יפסיקו לשאול אותו שאלות".

 
 

האק גוטמן, פרופ' לספרות מאוניברסיטת ורמונט, הוא חברו הקרוב של סנדרס. “ברני לא חושש מאנטישמיות, הוא אדם אמיץ", הוא אומר. “הוא לא מדבר על יהדותו מפני שיש נושאים אחרים שבהם הוא עוסק, כמו צדק חברתי וכלכלי". הרב יצחק רסקין אומר לנו בשיחת טלפון מבית חב"ד בברלינגטון, שסנדרס פשוט לא רוצה להבליט את יהדותו, “אבל הוא בהחלט גאה בה".

בספטמבר האחרון סנדרס הופיע בפני הקהילה היהודית בדה מוין איווה, שם הפסיד השבוע על חודם של קולות מעטים להילרי קלינטון. על אף זאת, הוא לא באמת היה זקוק לקולותיהם של יהודי איווה. קהילה קטנה, רק 6,000 יהודים מתוך כשלושה מיליון תושבי איווה כולה. בכל זאת ביקש להופיע בפניהם. זאת הייתה הפעם הראשונה שסנדרס דיבר על יהדותו בפומבי. הוא השווה את עצמו לדוד בן־גוריון, אמר שאף הוא “סוציאל־דמוקרט" והדגיש שהיהדות בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה עיצבה את הפילוסופיה הפוליטית שלו. 

“בחור בשם היטלר זכה בבחירות ב–32' ו–50 מיליון בני אדם מתו כתוצאה מהבחירות האלה, בהם שישה מיליון יהודים. כילד קטן למדתי שפוליטיקה היא דבר חשוב מאוד", אמר סנדרס. 

מארק פינקלשטיין, דובר הקהילה היהודית בדה מוין שארגן את המפגש, אומר לנו שרק אחרי שנשאל על יהדותו המועמד הדמוקרטי הגיע לנושא. “היהדות שלו אינה נושא שעולה לדיון מלבד אצל הגזענים הלבנים. הודות לנישואים בין־דתיים, במשפחות אמריקאיות רבות יש בן משפחה יהודי, רבים אחרים עובדים עם קולגות יהודים, מה שיוצר סובלנות ואפילו חיבה כלפי יהודים. זה משליך על ברני גם אצל אנשים שלא מסכימים עם דעותיו הפוליטיות".

 

 

סנדרס נולד בברוקלין, ניו יורק ב–1941. אביו, אליאס סנדר, ששינה את שם משפחתו לסנדרס, הגיע לארצות הברית מהכפר סטופניצה בפולין ב–1921 עם אחיו הנרי. אח נוסף, רומק, נשאר בפולין ונספה בשואה יחד עם בני משפחה נוספים. 

הגרמנים פלשו לסטופניצה ב–10 בספטמבר 1939. על פי ספרה של מריה קרול על סטופניצה, היהודים ובתיהם סומנו, נאסר על היהודים לעבוד, לסחור עם פולנים ולהשתמש בתחבורה ציבורית. ד"ר דוד זילברקלנג, עורך קובץ המחקרים של "יד ושם", אומר שאין בידי אתר ההנצחה מידע מדויק על גורל יהודי סטופניצה במלחמת העולם השנייה. בכפר הקטן, חלק מנפת לימנובה, היו כמה עשרות יהודים בלבד, בנפת לימנובה היו כ–900 יהודים שהיוו שליש מהאוכלוסייה, בעיירה משאנה דולנה הסמוכה היו כ–800. 

בקיץ 41' רוכזו יהודי האזור בעיירות לימנובה ומשאנה דולנה. זמן קצר אחר כך הוקמו בשתי העיירות גטאות. קרול מזכירה בספרה ארבע משפחות יהודיות שנשלחו מסטופניצה לגטו לימנובה, משפחת סנדר אינה ביניהם. באוגוסט 42' הועברו היהודים מלימנובה וממשאנה דולנה לגטו בנובי סונץ. רוב יהודי לימנובה נורו שם. 

בפנקס קהילות פולין מתוארת דרכם של יהודי לימנובה לנובי סונץ. “הגרמנים כיתרו את הגטו, היהודים רוכזו בכיכר ובידיהם מטען של עד 20 קילוגרמים לנפש. 160 זקנים וחולים נרצחו ליד בניין מבשלת הבירה. האחרים הובלו למרחק של 26 קילומטרים ביום קיץ חם. מי שלא היה מסוגל לרוץ נורה". מחנה עבודה שהוקם עבור חלק מהיהודים שפונו מהגטאות בלימנובה ובמשאנה דולנה חוסל כשלושה חודשים אחרי הקמתו, כשהגרמנים ירו בכל יושביו. לארי סנדרס, אחיו של ברני, פוליטיקאי מהמפלגה הירוקה באוקספורד בבריטניה, אמר למגזין “טאבלט" שהדוד רומק היה ראש הקהילה היהודית הקטנה בסטופניצה, “מה שאומר שהוא היה הראשון שנרצח". מתוך כ–2,500 יהודי האזור, אומר ד"ר זילברקלנג, שרדו רק כמה עשרות. 

ברני סנדרס ממעט לדבר על משפחתו, אם כי לפני כתשע שנים אמר ל"ניו יורק טיימס" שאביו ראה את כל משפחתו נעלמת בשואה. אולי משום כך נכתב בתחילת הקמפיין לנשיאות בעיתונים ובאתרי אינטרנט שאביו של סנדרס הוא ניצול שואה. לפני כמה שבועות סנדרס אמר ל"ניו יורקר" שאחרי המלחמה נודע לאביו שאחדים מקרובי משפחתו שוהים במחנה עקורים בגרמניה. כמה קרובי משפחה רחוקים של הנרי סנדרס חיים היום בישראל.

 

לפני כשנתיים נסעו ברני סנדרס ואחיו לארי, המבוגר ממנו בשבע שנים, לטיול שורשים בסטופניצה. בעיירה הקטנה הם פגשו את אדם סולטיס, ראש המועצה, שסייע להם לנבור במסמכים מקומיים. “הם נלקחו לסיור בכפר, הראינו להם היכן היה בית המשפחה, הענקנו להם מתנות, תצלום של המקום שבו היה הבית ומסמכים נוספים הקשורים למשפחה", אומר לנו סולטיס באמצעות מתורגמן. “זה היה ביקור פרטי ומאוד סנטימנטלי. ברני סנדרס התרגש לראות את המקום ואת האנשים שעיצבו את אופיו של אביו והשפיעו השפעה מכרעת על חייו". 

אמו של סנדרס, דורותי לבית גלסברג, נולדה בניו יורק למשפחה ממוצא רוסי וחיה כל חייה בניו יורק. היא נפטרה כשסנדרס היה בן 19 בלבד, כמה שנים אחר כך נפטר גם האב אליאס. המשפחה גרה בברוקלין, האב מכר צבעים, גם ברני וגם אחיו לארי דיברו לא אחת על הקשיים הכלכליים שליוו את שנות ילדותם. 

משפחת סנדרס מעולם לא התכחשה ליהדותה אבל לא הייתה דתייה. לבית הכנסת הגיעו רק בחגים, ברני ואחיו למדו עברית במשך כמה שנים בבית ספר של הקהילה היהודית. “למדנו על מצרים ועל העבדות היהודית", סיפר לארי סנדרס ל"טאבלט", "אבל לסיפורים לא הייתה השפעה דתית גדולה עלינו. לא עשינו הפרדה בין היהדות לאמריקאיות שלנו". את בר המצווה חגגו לסנדרס במרכז היהודי בקינגס היי וויי בברוקלין לא רחוק מדירת המשפחה.

בבית הספר התיכון "ג'יימס מדיסון" בברוקלין האחים סנדרס לא היו יוצאי דופן. כ–90% מהמורים ומהתלמידים היו יהודים. בין בוגרי בית הספר רות בדר־גינצבורג, שופטת בית המשפט העליון, והסנאטורים נורמן קולמן וצ'אק שומר. אחד מחבריו של סנדרס תיאר לתקשורת האמריקאית את ברוקלין באותן שנים כשטעטל יהודי, קופסה יהודית סגורה עם חוש הומור יהודי, אוכל יהודי וחגים יהודיים. 

אלן אבי שגדל אף הוא בברוקלין היהודית, כפי שהוא מכנה את השכונה, אומר שהאווירה הייתה יהודית, “אבל לא דתית. היהודים היו ליברלים ופלורליסטים, הם חיפשו תרבות וחינוך טוב, חלקם היו טיפוסים כמו וודי אלן. הם רצו להיות אמריקאים אבל רצו להיות גם יהודים. בני הדור הראשון של המהגרים היו סוחרים, בניהם כבר היו רופאים ומורים. רוב המורים בבתי הספר הציבוריים בברוקלין בשנות ה־50 היו יהודים, והם הביאו למערכת החינוך את המנטליות של תיקון העולם היהודי שכפי הנראה השפיעה על ברני. היהדות אצלו היא בתוך הבטן, בתוך הנשמה, אבל הוא לא מקשר בין היהדות לבין מה שמעניין אותו".

לראשונה בהיסטוריה האמריקאית שלושה סנאטורים מכהנים הם יוצאי בית ספר תיכון אחד, אומרת מרתה ויינשטיין־אלפרט, נשיאת ארגון הבוגרים של בית הספר התיכון, שמבוגרת מסנדרס בשנתיים ולמדה באותו בית ספר תיכון. “בהתחשב בזוועות של מלחמת העולם השנייה ידענו שאנחנו בני מזל. היו לנו חיים קלים, מתוקים, נוחים ובטוחים, בלי סמים, מקסימום עישנו סיגריות, ובלי סקס. אני מעולם לא סבלתי מאנטישמיות. אלה היו זמנים טובים לגדול בהם, לא פחדנו משום דבר. ברני היה רץ מצטיין, אני זוכרת אותו רזה, רץ מהר, מנצח בתחרויות ריצה. כך נראו החיים היהודיים בברוקלין של שנות ה־50, קצת מזכירים את הרומנים של פיליפ רות. גם רות, כמו סנדרס, הוא יהודי ששונא את עצמו".

“ברני מדגיש את השורשים הברוקליניים שלו. העובדה שהוא יהודי כמעט לא עולה. בשבועות האחרונים דיברתי עם עיתונאים בכל רחבי העולם על הילדות של ברני בברוקלין, רק בימים האחרונים עיתונאים מתחילים לגלות עניין ביהדות שלו. אם שואלים את ברני, הוא אומר שהוא יהודי אבל הוא מדגיש שהוא יהודי רוחני ולא דתי שמקיים מצוות. מבחינתי, זה לא לגמרי בסדר. אני בטוחה שהנושא יעלה במדינות הדרום והדרום־מזרחיות, וזה יפגע בו".

 

לאחר שסיים סנדרס את לימודיו בבית הספר התיכון, למד במשך שנה אחת בברוקלין קולג' ולאחר מכן עבר לאוניברסיטת שיקגו, שם השלים תואר ראשון במדע המדינה. עם תום לימודיו חזר לניו יורק, עבד כעיתונאי פרילאנסר, כנגר ובשלל עבודות מזדמנות. 

ב–64' הגיע לישראל לחצי שנת התנדבות בקיבוץ. בחודשים האחרונים מיטב כלי התקשורת בעולם מנסים לפענח את התעלומה המסעירה: באיזה קיבוץ סנדרס התנדב. אחיו לארי שהגיע לישראל כמה חודשים אחרי ברני ושהה בקיבוצים מצובה ויטבתה ואף נישא כאן לאישה ישראלית, אמר לנעמי זבלוף, כתבת "פורוורד" שערכה תחקיר בנושא, שברני שהה בקיבוץ בקרבת הים התיכון לצד מתנדבים ארגנטינאים. האפשרויות של הקיבוצים סעד, געש וזיקים נשללו. זבלוף פרסמה מודעות בדף הירוק ובעיתון הקיבוץ אולם העלתה חרס בידה. “למיטב ידיעתי הוא כן היה בקיבוץ בישראל, זה לא איזה ספין תקשורתי", אומרת זבלוף. 

התנועה הקיבוצית העלתה לדף הפייסבוק שלה לאחרונה פעמיים את הקריאה: “השאלה הועלתה במספר כלי תקשורת בארץ ואף בעולם ונותרה ללא פתרון, אז החלטנו להשתמש בחוכמת ההמונים הקיבוצית ולגלות את התשובה: היכן התנדב ברני?". עד עתה ההמונים לא גילו את התעלומה.

דובריו של סנדרס אמרו לעיתונאים שהוא לא זוכר באיזה קיבוץ שהה בארץ. אשתו הראשונה של סנדרס, דבורה שילינג־מסינג, שהגיעה לקיבוץ ביחד עם בעלה, אומרת למוסף בשיחת טלפון מביתה במונטיפלייר, ורמונט, שהיא איננה יודעת באיזה קיבוץ ברני שהה.

“אני לא רוצה להמשיך לדבר, אני לא מוכנה להתראיין. עברו 50 שנה מאז שהיינו ביחד, אין לי עניין בראיונות עיתונאיים".

מי שהייתה בת זוגו סוזן מוט־גלייזר ואם בנו היחיד לוי אמרה לנו שהיא אדם פרטי, “אני לא רוצה לדבר עליו", וטרקה את הטלפון. 

חברו ריצ'רד שוגרמן אמר לתקשורת שסנדרס שהה בקיבוץ ותיק. ב"הארץ" פורסם בעבר שסנדרס התארח בקיבוץ שער העמקים. אחד מחברי הקיבוץ הוותיקים אומר שאכן היה בקיבוץ מתנדב בשם ברנרד שהגיע עם אשתו ולרגע נדמה שהתעלומה נפתרה, אבל בירור מעמיק יותר עם אלי אלברט שהיה אחראי על המתנדבים בשער העמקים מעלה שאותו ברנרד היה בכלל תכשיטן צרפתי שהיגר לארצות הברית והתעשר שם, שום קשר לסוציאליסט האמריקאי הנלהב.  

כך או אחרת, השהות בקיבוץ הייתה ככל הנראה אירוע מכונן בחייו של סנדרס. אלן אבי אומנם לא זוכר את שם הקיבוץ, “אבל כשדיברנו על זה הוא אמר שהאווירה של הקיבוץ, החברות, הסוציאליזם, השפיעו עליו. למרות שהוא לא מרבה לדבר על השהות שלו בקיבוץ זה דבר שנשאר אצלו בבטן".

האח לארי אמר לזבלוף שהקיבוץ חיזק את השקפתו של ברני שבני אדם יכולים לנהל דברים בעצמם ללא סיוע של שרשרת ארוכה של בוסים. “זה אף חידד את השקפתו ששוויון הופך את חיי הכל לנעימים. הקיבוץ לא נתן לברני רעיונות חדשים אלא אישר את ההשקפות שהוא כבר פיתח בעצמו".

להארי ג'אפה אמר לארי שאחיו דיבר על המנהיגות בקיבוץ. “לארי התאהב בחיי היומיום בקיבוץ", כותב ג'אפה, “ברני אהב את הרעיון עצמו: אנשים עובדים ביחד כדי להשלים משימות. ברני שאל את הקיבוצניקים מה אתם עושים? מה התוכניות הכלכליות שלכם?". 

לארי נזכר בשיחות עם ג'אפה, שבהן ברני, שתמיד התעניין בקשר שבין מוסר לכלכלה, גילה עניין בעובדה שאנשים בקיבוץ מוכנים ליטול עליהם כל עבודה. “ברני חשב שהקיבוץ הוא צורה אוטופית של הקיום. סוציאליזם הוא משהו שעובד", אמר.

בראיון ב–87' ל"גאדפליי", עיתון הסטודנטים של אוניברסיטת ורמונט שנחשף בפלוג של טל שניידר, סנדרס אמר שבקיבוץ הוא למד שיכולה להיות קהילה שמנוהלת על ידי אנשיה בעצמם. “זה עשה עלי רושם עצום". הוא למד, כך סיפר, על קהילה כלכלית שמחנכת היטב את ילדיה, שבה אין בוסים והיא פועלת בצורה דמוקרטית. הוא התפעל ממצבן של הנשים בקיבוץ לעומת מעמדן בארצות הברית, שבאותה תקופה לא היו בעמדות מנהיגות. הוא אהב את העובדה שאנשים מבוגרים היו פעילים מבחינה אינטלקטואלית, הוא התפעל ממצבם הגופני והמנטאלי הטוב של הקיבוצניקים, “הייתה להם תחושה של מטרה, הם שאפו למשהו. החיים בקיבוץ היו טובים מהחיים בסביבת מגורי בברוקלין".

היום בבוקר, התפרסמה בעיתון הארץ כתבה משנת 1990, ראיון שערך עם סנדרס כתב מעריב היום, יוסי מלמן, ובה נחשף כי הקיבוץ בו התנדב הוא קיבוץ שער העמקים, או לפחות כי שם התגורר בזמן שהתנדב בארץ.

 

 

זמן קצר לאחר שחזר לארצות הברית ברני סנדרס התגרש מאשתו. הוא עקר עם חברתו סוזן מוט לוורמונט. החל מ–71' התמודד כמה פעמים על משרת מושל ורמונט, ב–81' נבחר לראש עיריית ברלינגטון בוורמונט, ב–90' נבחר לקונגרס, 15 שנים אחר כך נבחר לסנאט. ב–88' נישא לג'יין אומיירה, קתולית. בשנים האחרונות שב והכריז על הערצתו לאפיפיור פרנסיס ובתפקידיו הרשמיים ביקר פעמים ספורות בישראל.

הרב יצחק רסקין מבית חב"ד בברלינגטון אומר בשיחת טלפון שסנדרס לא היה מעורב שם בפעילות דתית. “כשהוא היה ראש עיר הוא השתתף בסעודת פורים בבית חב"ד ובהדלקת נרות בחנוכה, אבל הוא לא היה מעורב בחיי הקהילה אם כי הוא שב ואומר שהוא יהודי גאה ושרבות מהדעות שלו מבוססות על השוויון כפי שעולה מהתורה". מתוך 100 אלף תושבי ברלינגטון רק כ–5,000 הם יהודים, “ורבים בקהילה", אומר הרב רסקין, “בטוחים שסנדרס יהיה הנשיא הבא של ארצות הברית".

האם הוא יהיה טוב לישראל? אני שואלת את חברו של סנדרס, פרופ' האק גוטמן. “מה שטוב לישראל על הישראלים להחליט", הוא אומר, “השאלה גם לאיזה צד פוליטי של הישראלים הוא יהיה טוב".

על השאלה הזאת מיעט סנדרס לענות לאורך שנותיו הארוכות בפוליטיקה האמריקאית. גם בקונגרס וגם בסנאט סנדרס דיבר לעתים רחוקות בלבד על ישראל. ב–2002, בדיון על מדיניות בוש בעירק הוא תהה אם פלישה אמריקאית לעיראק תחריף את הסכסוך הישראלי–פלסטיני. במבצע צוק איתן הוא הביע מחאה באתר שלו בסנאט על התקפות ישראל שבמהלכן נהרגו בעזה מאות פלסטינים חפים מפשע. הוא כינה את ההתקפות חסרות פרופורציה ו"לחלוטין לא מקובלות". הוא אף סירב להצטרף להחלטה של הסנאט התומכת בישראל במאבקה מול חמאס. 

בראיון עיתונאי הוא אמר שישראל מגזימה וכי ההפצצות הישראליות על מתקני האו"ם היו מוטעות, אם כי הזכיר שחמאס יורים על ישראל מתוך אזורים צפופי אוכלוסייה. “זה נושא קשה ומדכא ונמשך כבר 60 שנה".

סנדרס היה הסנאטור הראשון שהודיע שייעדר מהנאום של נתניהו בקונגרס. לנתניהו, הוא אמר, אין הזכות להכניס את עצמו לוויכוח פוליטי אמריקאי. לא אחת הוא גם הביע את תמיכתו בפתרון של שתי מדינות לשני עמים. עם זאת, לפני כמה חודשים אמר שיש נושאים חשובים יותר מישראל במזרח התיכון, למשל קבוצת הטרור של "המדינה האסלאמית". “סנדרס לא יחזיק בעמדה הפרו־ ישראלית של איפא"ק", אומר אבי, “הוא דומה יותר בהשקפתו לאובמה. הוא בעד ישראל אבל לא אוהב את הכיבוש ואת נתניהו, אם כי הוא יבין את נתניהו יותר מאשר אובמה. אחרי הכל גם הוא, כמונו, יהודי".