כשכל העולם נגדו, מה עובר לברני סנדרס בראש?

השורה התחתונה ברורה: סנדרס לא הולך לשום מקום. הוא ממשיך לרוץ. זה מה שבוחריו רוצים, וזה כנראה גם מה שהוא רוצה. וככל שמתרבים הרמזים על כך שסבלנותה של המפלגה פוקעת, ככל שנדמה שקלינטון מתרגזת, ככל שהעיתונים מטילים ספק בתבונת החלטתו – כך גוברת נחישותו של היהודי קשה העורף. “אל תייללי לי על הצרות של קלינטון”, אמר למראיינת והכתבת הבכירה של NBC, אנדריאה מיטשל, כאשר ניסתה לרמוז לו שהוא פוגע במועמדת הדמוקרטית העתידית. הוא לא נכנס למרוץ הזה כדי לסייע לקלינטון, הוא נכנס כדי לשמש לה אלטרנטיבה. הוא לא יצא מהמרוץ הזה כל עוד נדמה לו שהוא יכול לשמש אלטרנטיבה.
 

סנדרס ניער את המפלגה הדמוקרטית בחודשים האחרונים. הוא חשף את חוסר ההתלהבות של צעיריה מהמועמדת הממסדית קלינטון. הוא רכב על סלידתם מהסדר הישן, מהפוליטיקה הישנה, מהכלכלה הישנה. המסר, כך נדמה, הועבר. קלינטון עדכנה את סדר היום שלה. נגררה בכמה סוגיות שמאלה. פיזרה הבטחות. היא חשבה שבזה תרצה את סנדרס ואת תומכיו. הוא יודה בהפסדו המכובד, היא תקטוף את הקולות שלו, והשלווה תשוב למפלגה בדרכה לקרב הגדול מול טראמפ.

 

אבל כמו שטראמפ הוכיח למפלגה הרפובליקנית שהחוקים של פעם אינם תקפים עוד, ושהמנהג הפוליטי הרווח אינו מקובל עוד, כך גם סנדרס מסרב לשחק על פי התסריט שנכתב בוושינגטון למועמדים מפסידים. הוא לא מוכן להודות בהפסד. הוא לא מוכן לעצור את עגלת הקמפיין. הוא לא מוכן להיות מנומס יותר. המספרים נגדו – אבל סנדרס אינו איש של מספרים. תוכניתו הכלכלית מבוססת על מספרים דמיוניים ועל משאלות לב, וכך כנראה גם תוכניתו לכבוש את המפלגה הדמוקרטית.

“מר סנדרס”, כתבה עליו מערכת העיתון “וושינגטון פוסט” בארסיות לא מבוטלת, “אינו איש אמיץ האומר את האמת בפנים. הוא פוליטיקאי שמוכר זן ייחודי של פיקציה למגזר שמוכן לקנות אותו בהתלהבות”.

המדיניות שלו היא מוצר כזה, וגם התוכנית האלקטורלית שלו. הנה החשבון: להילרי קלינטון ישנם 2,310 צירים לוועידה של המפלגה הדמוקרטית, שתיערך ב־25 עד 28 ביולי בפילדלפיה. לסנדרס - 1,542. מספר הקסם של המפלגה הדמוקרטית – מספר הצירים שצריך לקבל כדי לזכות במועמדות - הוא 2,383. כלומר, לקלינטון חסרים עוד 73 צירים – והיא צריכה לגייס אותם מקרב 913 צירים שעוד נותרו לחלוקה. אין ספק שהיא תגייס אותם. גם אם תפסיד שוב ושוב ושוב, בפורטו ריקו, בקליפורניה, במונטנה, בניו ג’רזי, בניו מקסיקו, בדרום דקוטה, בצפון דקוטה, גם אם תפסיד בכל אחת מההתמודדויות שעוד נותרו על הלוח, היא תגייס מספיק צירים, כי המדינות מחלקות את ציריהן באופן יחסי, ומשהו מכל מדינה ילך גם אליה.
 

על מה בונה סנדרס? אין לדעת, אפשר רק לנחש. כאשר שואלים אותו, הוא מגיב בכעס. הוא עוד לא הפסיד. כאשר מתארים לו את המתמטיקה, הוא מגיב בבוז. היא מבוססת על תרגיל: 541 מהצירים שיש לקלינטון הם מה שנקרא “סופר דלגייטס” – צירי־על. אלה הם עסקני מפלגה, נבחרי ציבור, בחשנים, אנשי מנגנון. כל אלה יכולים לשנות את דעתם, והרוב של קלינטון ייעלם כבמטה קסם.
 

סנדרס מאמין – או לפחות אומר שהוא מאמין – שיוכל לשנות את דעתם. איך? בשני אמצעים – שכנוע והפחדה. השכנוע מבוסס על מה שיקרה בקלפי. אם סנדרס ינצח, ושוב ינצח, ושוב ינצח, ובעיקר אם ינצח בקליפורניה, אולי גם צירי־העל יבינו שההיצמדות לקלינטון מיצתה את עצמה. קליפורניה תצביע בעוד שבוע (7 ביוני) ותחלק מספר מסחרר של צירים: 548. יותר מכל מדינה אחרת בהפרש גדול. כמעט פי שניים מניו יורק. כמעט פי שניים וחצי מפנסילבניה. קלינטון מובילה בסקרי דעת הקהל של קליפורניה בכ־%8 בממוצע. זה פער יפה, אך לא יפה כמו בעבר. בתחילת השנה היו סקרים שלימדו על פער של 30%־40% לטובתה.

אחר כך הפער הצטמצם  ל־10%־20%. ועכשיו, לך תדע. יש סקרים שעוד נותנים לה יתרון של 18%, ויש כאלה שנותנים לה יתרון של 2% בלבד. אם סנדרס ינצח, יוכל להניף את הקרקפת השמורה למנצח למול פניהם של צירי־העל ולדרוש מהם לחשוב מחדש. כדאי להם לחשוב מחדש, הוא שב ומזכיר, משום שבסקרים הבודקים מי משנינו חזק יותר מול טראמפ - אני המנצח. בסקר האחרון של העיתון “וול סטריט ג’ורנל” לדוגמה, נרשמה הובלה של 3% לקלינטון מול טראמפ, אך הובלה של 15% לסנדרס מול טראמפ.
 

אלה מספרים משכנעים, וגם מאיימים. סנדרס אינו בוחל באזהרות ובאיומים. שיטת הבחירות של המפלגה, הוא חוזר ורומז, מושחתת. השיטה תוכננה כדי למנוע מהציבור לומר את דברו. צירי־העל הם אנשי הממסד המנסים לשמר את שלטונו של הממסד, ורובם החליטו לתמוך בקלינטון עוד בטרם ידעו מי מלבדה יהיה במרוץ. האיום הסמוי ברור: סנדרס ותומכיו אינם מתכוונים להתנהג בספורטיביות. הם חושבים שיש מי שגונבים להם את הבחירות. ועל גניבה מותר להגיב בתוקפנות, על גניבה סביר להגיב בכעס. בעיקר אם זו גניבה שתעלה למפלגה, ולאמריקה כולה, בשלטון של הנשיא טראמפ.

ספק אם צירי־העל ישתכנעו. זה יהיה בניגוד מוחלט לאינטרסים שלהם. שהרי סנדרס הוא האיש שרוצה להפשיט אותם מכוחם, כך שהעניין שלהם לסייע לו אינו גדול. אבל מי יודע: עוד דוח מרשיע נגד קלינטון, כמו זה של השבוע שעבר בעניין המיילים. עוד מדינה שתחליט להצביע לסנדרס. עוד כמה סקרים. השנה - הכל אפשרי.
 

בינתיים, המפלגה מנסה לפייס את המועמד המסרב להפסיד במתנות קטנות, לאפשר לו לשחרר קיטור. בימים האחרונים הופנתה עיקר תשומת הלב הציבורית למה שסנדרס מתכוון לעשות עם מצע המפלגה הדמוקרטית. הוא קיבל נציגות נכבדה בוועדה הכותבת את המצע, ובחר כנציגיו כמה אישים המוכרים כרדיקלים - כולל נציגים המבקשים לכלול במצע המפלגה מסרים קשוחים נגד המשך השליטה הישראלית בשטחים.

כך, כתבו כמה מתומכיו, יתחיל לשנות את המפלגה מבפנים. בהקשר הישראלי זה בהחלט עלול לקרות: מצע ביקורתי יותר מבעבר ירחיק מהמפלגה תומכי ישראל ויקטב עוד יותר את הוויכוח המפלגתי על המדיניות כלפיה. עצם הקיטוב, עצם הוויכוח, יהיה הישג לסנדרס. עצם הוצאת ישראל משיח הקונצנזוס הוא מה שסנדרס חותר אליו.

 

סנדרס חותר למטרות דומות בעניינים נוספים. אך ברור שהאמביציה שלו חורגת מעבר להשתתפות בכתיבת המצע שאינו מחייב אף אחד ביום שלאחר הבחירות. בסוף השבוע פתח בקטטה נוספת סביב מינוי נאמנים של קלינטון לוועדות המנהלות את הוועידה. הוא דרש את סילוקם, והמפלגה סירבה. בימים האחרונים גם המשיך לרמוז שהוא עלול להפריע להתנהלות שקטה של הוועידה. אוהדיו, שהתפרצו להופעות של דונלד טראמפ, הוכיחו שאינם בוחלים באמצעים רועשים ככלי להעברת מסרים פוליטיים.
 

מה יצא לו מכל זה? קשה לחזות. ייתכן שביום שלאחר קליפורניה יקפל סוף־סוף את הדגלים ויזוז הצדה. ייתכן שינסה לרוץ בכוחות עצמו – סנדרס אינו דמוקרט אמיתי, הוא סנאטור עצמאי. ייתכן שיחולל מהומה בוועידה. ייתכן שימאיס את עצמו על הציבור, יגזים בהערכתו את נאמנות תומכיו. ייתכן שימצא נתיב מקורי וייחודי שהפרשנים לא חשבו עליו. כך או כך, בעונת בחירות תזזיתית אפשר לרשום עוד תפנית מפתיעה, אחת מרבות: המפלגה הרפובליקנית נראית כרגע רגועה יחסית למפלגה הדמוקרטית.