העיתונאי לו קנון כתב חמישה ספרים על רונלד רייגן. אין מי שמכיר את ההיסטוריה של רייגן טוב ממנו. השבוע, כשכתב על ניצחונו של דונלד טראמפ בנבאדה – ניצחון שלישי ברציפות בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית, אחרי ניו המפשייר וקרוליינה הדרומית – נזכר קנון בבחירות של 1980. קנון נזכר כיצד רייגן סירב לוותר גם אחרי שישה הפסדים רצופים בשש מדינות. ואיך לבסוף ניצח. 



מוסר השכל: טראמפ הוא אכן המועמד המוביל של המפלגה הרפובליקנית. אבל שום דבר עוד לא נחתם. המרוץ עוד חי, ובלבד שיהיה מועמד אחר מוכשר דיו ועיקש דיו כדי להמשיך.
 
טראמפ ניצח כאמור שלשום בנבאדה, המדינה הרביעית שהצביעה בפריימריז, בפער ניכר על פני יריביו הנותרים. יותר מ־45% מהקולות ומחצית מהצירים שנבאדה שולחת לוועידת המפלגה. הסנאטורים הדולקים אחריו במרוץ, מרקו רוביו מפלורידה וטד קרוז מטקסס, הצליחו לגרוף כ־24% וכ־21% בהתאמה. מספיק כדי להדביק את טראמפ אם היו מחברים את שניהם יחדיו. לא מספיק כדי להתקרב אליו כל עוד שניהם נשארים במרוץ.
 

המומנטום לצדו של טראמפ. בעוד שבוע יבוא עוד רגע חשוב של הכרעה כאשר ביום שלישי הגדול ייערך הסופר טיוזדיי - שבו יצביעו עוד 12 מדינות בעד מועמדיהן. אך חוקי הפריימריז מסובכים: עד אמצע דצמבר הבחירות יחסיות. קרי – אם טראמפ לוקח 30% או 40% מהקולות הוא מקבל 30% או 40% מהצירים, ובשאר הצירים מתחלקים המועמדים האחרים, באופן יחסי להישגיהם.

כלומר, גם אם הוא ינצח בכל 12 המדינות, טראמפ ייאלץ לחלק את הצירים עם אחרים. ככל שניצחונו יגדל, כך יגדל יתרונו במספר הצירים. אך טראמפ עוד רחוק מרחק גדול מהשגת מספר צירים המבטיח ניצחון. יש לו כמעט 80 צירים. מספר צירי הועידה הוא 1,237.
 
המסר שלו עובד היטב כשמדובר בבוחרים מהמעמד הבינוני נמוך, פועלים שנאבקים על מחיה. כלכלה ותעסוקה הם שני הנושאים העומדים במרכז סדר היום, ומה שטראמפ מבטיח הוא טיפול בשני הגורמים שמתסכלים את המעמד הזה: הוא יעניש מדינות שיכולות לייצר בזול ולהציף את השוק האמריקאי כמו סין והוא ימנע כניסתם של עובדים זרים לא חוקיים, שמוכנים לעבוד תמורת שכר נמוך, ובכך מורידים את התקרה לכל השאר.

האם בכך יביא מזור לבעיותיו של המעמד הבינוני? ספק גדול. אך בדיוק כפי שברני סאנדרס הדמוקרטי מצא שעיר לעזאזל בדמותם של העשירים, שהוא משליך להמון בתקווה לזכות בקולותיו, כך גם טראמפ מצא שעיר לעזאזל: העובדים הלא חוקיים, והמדינות המושכות אליהן את הפעילות התעשייתית שהייתה אמורה להישאר באמריקה.
 
המבחן בשבוע הבא יהיה מעניין במיוחד למועמד מספר 3, טד קרוז. טקסס תצביע – זו המדינה של קרוז, ואם הוא לא ינצח בה, ספק אם יש לו מה לעשות במרוץ. שבועיים אחר כך תצביע פלורידה, המדינה של רוביו, ואיתה גם אוהיו, המדינה של ג'ון קייסיק, מושל אוהיו, שמתעקש לשרוד אף שאחוז התמיכה בו עד כה זניח (בנבאדה הגיע חמישי עם 3.6%). אלה מדינות גדולות, מרובות צירים. הן מבשרות את תחילת חלקו השני של המרוץ – החלק שבו לא רק המומנטום מדבר אלא מדברים גם המספרים. מי מלקט מה וכמה, למי יש סיכוי להגיע למספר שיהפוך אותו למועמד. 
 
אז לא: טראמפ עוד ממש לא שם. אבל הוא יכול, לפחות בינתיים, להתבשם מהעובדה שכל האחרים רחוקים עוד הרבה יותר ממנו.