הוועידות המפלגתיות של בחירות 1856 נערכו, בדיוק כמו השנה, בשתי המדינות השכנות פנסילבניה ואוהיו. רק שסדר הוועידות היה הפוך: הדמוקרטים נסעו לאוהיו ומינו את ג׳יימס ביוקנן, מי שניצח אחר כך בבחירות הכלליות והיה לנשיא שכהונתו הכושלת קירבה את מלחמת האזרחים. הרפובליקנים התכנסו בפילדלפיה, פנסילבניה, לאירוע היסטורי: הוועידה הרפובליקנית הראשונה אי פעם. מפלגה שזה עתה קמה, בוועידה היסטורית, שמינתה מועמד שלא הותיר חותם ממשי בהיסטוריה, ג׳ון פרמונט שמו.
הייתה עוד ועידה בפילדלפיה באותה שנה, של מפלגה שלישית. המועמד שלה, הנשיא לשעבר מילרד פילמור, היה מניו יורק, כמו דונלד טראמפ. המצע שלה – הנה, עוד מנגינה שחוזרת – התמקד בהתנגדות להמשך ההגירה לאמריקה. שמה ידוע לשמצה עד היום: ה״נו נאת׳ינג״ – ״לא יודע כלום״. כשהחלה התנועה הזאת להתארגן התבקשו חבריה לשמור על סודיות ולהשיב ב״לא יודע כלום״ אם וכאשר יישאלו מה עושה תנועתם.
וכמובן, המהגרים אינם אותם מהגרים, הוועידות אינן אותם ועידות, וגם פילדלפיה היא לא מה שהייתה פעם. אבל כיאה לעיר שכל כולה חגיגה של היסטוריה אמריקאית, היסטוריה תיעשה גם הפעם. הילרי קלינטון תהיה לאישה הראשונה שיש לה סיכוי להיות נשיאה. והיא לא אמורה להיתקל בקשיים מיוחדים בדרכה הסלולה למועמדות. את הקשיים הללו, כפי שהתברר מהמיילים המודלפים שפורסמו בימים האחרונים מתוך מטה המפלגה הדמוקרטית, דאגו הבכירים לסלק מראש מן הדרך.
אפשר כמובן להתרעם על האופן שבו עשו זאת: נראה שלא היו להם עכבות מוסריות רבות בדהירתם לוודא שברני סנדרס לא יהיה מועמד המפלגה (כולל הצעה להשתמש ביהדותו הלא פעילה נגדו). ומצד שני אפשר גם להתפעל: הנה מפלגה שלא מאפשרת לתקלות מהסוג של דונלד טראמפ לקלקל לה את מצב הרוח. אם פעם נחשבה המפלגה הרפובליקנית למפלגה המסודרת, שבה הממסד קובע מי נבחר, הנה היום התהפכו היוצרות. הרפובליקנים נראים כעדר באפלו ללא רועה, הדמוקרטים מסתדרים בשלשות לקראת הכתרת המלכה הבלתי מעורערת.
מפגינים זועמים, שעודם מרגישים שמישהו גנב לסנדרס את הבחירות – ועכשיו יש להם גם הוכחה או שתיים – עוד יכולים לקלקל לקלינטון את הסדר והניקיון. הם לא מרוצים ממה שהתגלה על תככי המפלגה נגד המועמד שלהם, וגם לא מרוצים מהחלטתה של קלינטון לבחור בטים קיין, סנאטור ומושל לשעבר מווירג׳יניה, שעמדותיו קרובות לאלה של קלינטון יותר מאשר לאלה של סנדרס, כמועמד לסגן הנשיא. הבוחרים בצדה השמאלי של המפלגה הדמוקרטית יצאו מהקמפיין מעט פגועים, אך גם כבולים למועמדת שלא רצו. האלטרנטיבה – נשיאות של טראמפ – תיראה לרובם הגדול, כמו גם למועמד שלהם, בלתי סבירה.
הדמוקרטים יחגגו החל מהיום את ועידתם באווירה מעט חיובית יותר, תוקפנית פחות – אבל לא הרבה פחות. הם אומנם מתחו ביקורת על כך שהוועידה הרפובליקנית הקדישה חלק ניכר מזמנה למתקפה על קלינטון, ולא לפירוט סגולותיו של טראמפ, אבל גם להם לא יהיה מנוס ממהלך כזה. שהרי אותו היגיון אלקטורלי מכתיב את סדר היום לשתי המפלגות: הרבה יותר מזה שהמועמד שלהן מפתה, המועמד של היריבים מפחיד.