וחשבתם שלקלינטון יש בעיות בריאות? הטיוח הגדול של הנשיא האמריקאי

רוזוולט, הנשיא ה־32, כיהן באופן חריג במשך ארבע כהונות והנהיג את ארצות הברית לניצחון על גרמניה הנאצית. הספר החדש, "הקרב האחרון שלו" (His Final Battle), מביא אבחנות של רופאים, שמהן עולה באופן ברור שב־16 החודשים האחרונים לכהונתו מצב בריאותו המידרדר של רוזוולט שיבש לגמרי את כושר תפקודו. לטענת מחבר הספר ג'וזף לליוולד, בגלל חולשתו ומצבו הנפשי רוזוולט לא היה מסוגל לגבש מדיניות או לבצע מהלכים מדיניים, וזאת בתקופה קריטית לגורל העולם – השלבים האחרונים של מלחמה העולם השנייה והצורך בנוכחות אמריקאית בעיצוב העולם אחרי החורבן הנורא שגרמה מלחמת העולם השנייה.  

מהביקורות שפורסמו על הספר עולה כי המבקרים נדהמו מהעובדה שרופאים וגורמים בסביבתו הקרובה של רוזוולט הסתירו את מצב בריאותו של הנשיא ושמרו בסוד את העובדה שאינו יכול לתפקד. במאמר ביקורת שפורסם במוסף הספרים של "הניו יורק טיימס" כותב ליין אולסון, מומחה למלחמת העולם השנייה: "ההסתרה של מצב בריאותו המידרדר של רוזוולט בקמפיין שלו ב־1944 הייתה הונאה מחפירה של הבוחר האמריקאי, תרמה ליצירת אווירת הציניות כלפי פוליטיקאים והזינה את הדרישה המאפיינת היום את הפוליטיקה לפתיחות, כולל התביעה לפרסום מצב בריאותם של פוליטיקאים ודוחות על מצבם הכספי".

רוזוולט, יליד 1882, כיהן כנשיא ארצות הברית בשנים 1933־1945. שנות כהונתו הראשונות התרכזו במאבק בשפל הכלכלי הגדול שהחל ב־1929. הוא נחשב אחד המנהיגים הבולטים במאה ה־20, בין היתר בשל תוכנית הניו דיל שיזם לפתרון המשבר הכלכלי, ובעקבות המנהיגות שהפגין לאחר הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה.

ב־11 באפריל 1945 שיגר רוזוולט איגרת קצרה לשליט ברית המועצות סטלין שבה כתב: "אנו חייבים לעשות הכל כדי למנוע אי־הבנות קטנות". הנשיא האמריקאי היה מאוכזב אז מהתמוטטות מאמציו להבטיח שיתוף פעולה בין שתי המעצמות, המנצחות הגדולות במלחמת העולם השנייה. האיגרת לסטלין מוסברת כביטוי לכך שרוזוולט לא ויתר על ההשתוקקות הידועה שלו ליצור יחסי ידידות עם העריץ הסובייטי כבסיס לעידן חדש של שלום לאנושות. למחרת היום, 82 ימים בתוך תקופת כהונתו הרביעית, רוזוולט מת. הסיבה הרשמית למוות הייתה התקף של שטף דם במוח. שבועות אחדים לפני מותו הוא נראה חלש, חיוור ותפקד בקושי. אבל מה שהאמריקאים לא ידעו זה שרוזוולט חולה באורח אנוש כבר זמן רב, והוא תחת השגחה צמודה של רופאים שחששו לחייו.

מחבר הספר החדש לליוולד, שכיהן בעבר כעורך מוציא לפועל של "הניו יורק טיימס", כותב שכבר בתום תקופת כהונתו השלישית, כאשר בעקבות הערכות שתבוסת הנאצים קרובה והמלחמה עומדת להסתיים החליט רוזוולט להתמודד על כהונה רביעית, רופא בכיר בוושינגטון הזהיר את רופאו האישי של הנשיא, ד"ר רוס מקינטייר, שאם רוזוולט ירוץ שוב, הוא לא יסיים את תקופת כהונתו.  זה קרה במארס 1944. יום לאחר מכן הצהיר רוזוולט כי הוא מקבל את המועמדות לנשיאות של המפלגה הדמוקרטית. ההידרדרות במצב בריאותו של הנשיא רוזוולט נשמרה בסוד מדינה כמוס. אף פרט על מצבו לא דלף ולא יצא את מתחם הבית הלבן.

הספר לא יכול היה להתפרסם בעיתוי מרתק  יותר. האמריקאים לא מצליחים לעכל גילוי מביך אחד על דונלד טראמפ או על הילרי קלינטון, וכבר נוחת עליהם גילוי חדש. הצילום שהראה את קלינטון נאלצת לעזוב טקס אזכרה בגראונד זירו, לציון 15 שנה לפיגועים במגדלי התאומים, מובלת למכוניתה על סף התמוטטות, שודר בערוצי הטלוויזיה בארצות הברית בלי הפסקה. מנגד, דקות אחדות לאחר שעבר בדיקה רפואית אצל רופא במנהטן פרסם טראמפ את המסמך של תוצאות הבדיקה. 

"כבר מזמן רווחו ספקולציות עד כמה רוזוולט היה מודע לאבחנות על מצב בריאותו", כתב מחבר "הקרב האחרון שלו". "הוא היה מטבעו שומר סוד והסוד הגדול והשמור ביותר שלו היה מצב בריאותו". אלא שכאמור, לא רק הנשיא תעתע באזרחי ארצות הברית. "בינואר 1944 הרופא האישי שלו מקינטייר שוחח עם עיתונאים ואמר להם כי מצב בריאותו של הנשיא לא היה טוב כל כך מאז 1933, כאשר נבחר לנשיא. ימים אחדים לאחר מכן הרופא, קצין בצי האמריקאי, הועלה לדרגת אדמירל". לליוולד כותב שהרופא הועלה בדרגה "כאות הוקרה על שאישר את הרושם של החיוניות הפיזית שהנשיא, כשחקן מעולה, הצליח ליצור. זה היה תפקיד שבאותו זמן היה חשוב יותר לחולה מאשר הטיפול הרפואי שרוזוולט קיבל". עוד נטען בספר ש"אם הציבור האמריקאי היה מודע למצב בריאותו האנוש של הנשיא, סיכוייו של רוזוולט להיבחר היו קטנים משמעותית". 

הטענות שרוזוולט נהג ביד רכה ובמדיניות פייסנית בשיחותיו עם סטלין אינן חדשות ונידונות בהרחבה במחקרים ובספרים. אלא שלפי הספר "הקרב האחרון שלו", בגין החולשה הפיזית והרפיון הנפשי של הנשיא בחודשי כהונתו האחרונים, שבמהלכם המעצמות המנצחות התחילו לתכנן את העידן שאחרי המלחמה, רוזוולט כלל לא היה מלכתחילה כשיר להתעמת עם סטלין, ובעקבות כך הוא נכנע לדרישותיו והניח לו להשתלט על פולין.

בינואר 1945, פחות משלושה חודשים אחרי שהתחיל את כהונתו הרביעית, רוזוולט נסע ליאלטה שבחצי האי קרים למפגש פסגה עם סטלין וראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל. רוזוולט חתר לשיתוף עם סטלין כבסיס למימוש חלומו הגדול: הקמת ארגון אומות מאוחדות לשמירת שלום ויציבות בעולם. "בעיני רוזוולט, סטלין היה המפתח לניצחון ולעידן שאחרי המלחמה. רוזוולט האמין שאם הוא ישיג הסכמה של סטלין לגבי האמצעים למנוע תוקפנות ולאכוף שלום, מדינות אחרות ילכו בעקבותיו", נכתב בספר. 

המחבר לליוולד מצטט מכתב ששיגר רוזוולט לידיד שבו הסביר: "אם אתן לסטלין כל מה שהוא רוצה ולא אבקש ממנו שום תמורה, הוא (סטלין) לא ינסה לספח שום מדינה ויעבוד יחד עמי להקים עולם דמוקרטי ושלום". 

 

 

אבל בוועידת יאלטה סטלין דחה על הסף את דרישותיהם של רוזוולט ושל צ'רצ'יל וסירב להפצרותיהם להבטיח שלטון דמוקרטי בפולין. "סטלין הוכיח כי בעיניו שליטה על פולין חשובה יותר מאשר התוכנית להקים ארגון אומות מאוחדות, ואפילו חשובה יותר מאשר לשמור על קיומה של הברית עם ארצות הברית ובריטניה", נכתב בספר.
 

מחבר הספר מביא גרסה אוהדת לרוזוולט וטוען כי גם אם הנשיא היה בוועידת יאלטה במיטבו, תוצאות הפסגה היו דומות וסטלין היה מממש את מזימותיו הטריטוריאליות. "המחויבות שלו (של רוזוולט) לשתף פעולה עם הסובייטים עלתה וגברה על תמיכתו  בפולין דמוקרטית, שבין כה וכה כבר הייתה תחת כיבוש סובייטי", נכתב בספר.    

בסירובו להכיר בבריאותו הרופפת ולהפנים את האבחנות הרפואיות, השאיר רוזוולט אחרי מותו שלל בעיות ליורשו הארי טרומן ולבכירים בממשלו. גם נשיאים קודמים לא אהבו לתדרך את סגניהם. אבל רוזוולט כמעט התעלם מסגנו טרומן והשאיר אותו לא מוכן כאשר נאלץ בחודשים הראשונים לכהונתו לקבל החלטות גורליות בנוגע להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי וליחסים עם ברית המועצות.