בני בן ה-13 סובל מהפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות.
כשהוא משתמש בריטלין הוא רגוע ושלו, אבל כשהוא נמצא בבית ולא נוטל ריטלין זה גורם לו להתנהג בפראות ובחוסר שקט. הדבר היחיד שמרגיע אותו זה המחשב, אבל הוא יושב מולו שעות רבות מדי ולא מסכים לעשות דברים אחרים כמו להתקלח או לאכול.
האחים הגדולים שלו מאבדים סבלנות, והוא מגיב אליהם בתוקפנות, אבל אלינו (ההורים) הוא לא מרשה לעצמו להתנהג או לדבר בגסות. מה דעתך?
אין ספק שההתנהגות של בנך נובעת בעיקר מבעיות הקשב והריכוז, אבל אפשר לראות שיש לו שליטה מסוימת, כי אליכם הוא מתנהג בכבוד וכן מצליח לשלוט בעצמו.
הבעיה היא שיחד עם הפרעות הקשב, הילד חווה גם את תופעות גיל ההתבגרות. בגיל הזה הילדים עוברים תהליכים שונים מבחינה מינית, רגשית, שכלית וגופנית, ההורמונים לא מאוזנים, ולכן מצבי הרוח משתלטים עליו. התהליך העיקרי של גיל ההתבגרות הוא להצליח להחליט על עצמו.
כדי להגיע לשלב שהילד יחליט על עצמו באופן מוחלט, הוא צריך להתנתק סופית מחבל הטבור הפסיכולוגי של ההורים. נסו להגיע עם הילד להסכם, למשל בנוגע למחשב - אין בעיה שישב מול המחשב, אבל כן יצמצם בשעות.
תסבירו לו שאתם יודעים שזה מרגיע אותו אבל יודעים גם שמחשב גורם להתמכרות. ההתנתקות הפסיכולוגית גורמת לילדים לבעוט בהורים, והופכת אותם לחצופים וסרבנים, ובנך מעז לפרוק את זעמו בבית כי זה המקום הכי בטוח עבורו. אתם צריכים להבין שהחוצפה וחוסר שיתוף הפעולה שלו הם חלק מתהליך.
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה".
ערכה: אפרת קורמן.