תמיד מהגרים: האם הסקנו את המסקנות הנדרשות מכור ההיתוך שהיה כאן בעבר?

הייתי שמחה לפתוח את המדור הזה במילים "החיים זורמים על מי מנוחות, עד שבא גל גדול וכעוס ומטלטל אותם", אבל אז אחטא לאמת. האמת היא שהחיים פה רחוקים מלזרום על מי מנוחות ונעים בין טלטלה לטלטלה, כך שהנה הלך לי הפתיח פייפן. איך אומרת ע'? "החיים, יקירתי, הם תקופה לא קלה".

הנה, קחו את השבוע האחרון. אל השיח הקבוע בבית סביב נושא השוויון בין בני אדם באשר הם (מצחיק מאוד. מהדורת חדשות אחת מרסקת לי את התזה), השתחל השבוע דיון על אודות כור ההיתוך. "מה זה כור היתוך?" שאל אותי צעיר שוכני הבית. עטיתי פרצוף ידעני והסברתי שבשני העשורים הראשונים למדינה, ממשלת ישראל, לפני שעלה לה הגז לראש, פעלה לעיצוב החברה במדינה וביקשה וליצור זהות ישראלית משותפת אחידה. "אז הם התעלמו מהתרבות של כל מי שבא?" הוא שאל אותי בנאיביות מתוקה והסברתי לו שכן, בדיוק כך זה היה. נעשה הכל כדי להעלים את כל מה שנתפס גלותי ומיושן. "אז מי עיצב את התרבות?" הקשה. "בעיקר מי שהיה ביישוב בארץ ישראל". "ומאיפה הוא בא?" "בוא נגיד שהגיעו לכאן פה מכל מיני מקומות, אבל מי שנתנו את הטון היו אלו שהגיעו מאירופה".

"מזל שזה לא ככה כבר", נאנח בהקלה.

ואז הגיעה עבודה על כתבה לעיתון בנושא מצבה הרעוע של תחנת רדיו רק"ע ברוסית. העבודה על הכתבה זימנה לי שיחות שונות, ביניהן עם אדון חביב בשם פרופ' לאוניד ספיבק. הוא יליד 1938, עלה מברית המועצות ביום שפרצה מלחמת המפרץ ומאז חי בנתניה. ספיבק דיבר בהתרגשות גדולה על החשיבות של התחנה הזאת עבורו ועבור אנשים רבים אחרים. ואז, כמו בכל ראיון כמעט (כך לפחות זה עובד אצלי), הוסר החסם של הדיבור הממלכתי. "את יודעת", אמר לי, "אני מארגן כבר הרבה מאוד שנים בהתנדבות סדרות של קונצרטים בנתניה. אף פעם לא היה אצלי עיתונאי ישראלי". "מה זה ישראלי? גם אתה ישראלי, לא?" שאלתי. לא יודעת למה, ואולי בעצם כן, דווקא האמירה הזאת הפכה את קרבי. ולי, חברים, יש קרביים־קרביים.

ספיבק למעשה סיפר לי את הסיפור שמאחורי כור ההיתוך. הנה המילקשייק הזה, העשוי שני רומנים, שני עיראקים, כורדי אחד, שלושה תימנים ושני מרוקאים מעורבבים היטב, ממשיך להחמיץ. אנחנו, אלו שכאילו נטמעו בתוך הנוזל התוסס הזה, ממשיכים הלאה כאילו כלום, בזמן שעולם שלם רוחש במקביל אלינו. בגללנו חיים פה הרבה יותר מדי אנשים שמרגישים נטעים זרים. אז קבלו את פרופ' ספיבק, פסנתרן מצטיין ומורה במשך 24 שנים במכון לתרבות בסנט פטרבורג ו־20 שנים נוספות בקונסרבטוריון העירוני נתניה. הוא הקים את עמותת "תרבות וזמן", שמפיקה קונצרטים קבועים למוזיקה קלאסית, פסטיבלים לנגינה בפסנתר ותחרויות נגינה לילדים.

ספיבק זה בוודאי לא תכנן להפוך את עולמי, אבל אמירה אחת שלו הייתה המסמר האחרון בארון הקבורה של האמונה שלי שמשהו אכן השתנה פה לטובה. "תודה שלא צחקת על העברית שלי", אמר לי.

נשארתי בלי מילים. בהבעת התודה החצי מחויכת הזאת הסתתרה המציאות שלו, של מי שלעד יהיה פה מהגר. אז התנענו את הרכב במוצאי שבת ונסענו לנתניה, לאולם אשכול פיס, שהוא אולי אחד המקומות היחידים שבו ספיבק ורבים כמוהו נבחנים על מעשיהם, ולא על המקום שממנו הגיעו. על זה יעידו מחיאות הכפיים הסוערות שקיבל. ולמחיאות כפיים אין מבטא. לא רוסי, לא ישראלי, לא כלום.

עיתונאי קטן שלי / יאיר ויץ (11)

איך יודעים שחג סוכות הגיע? יש סופגניות בסופרים (אני לא מתבלבל, תשימו לב שהן תמיד מגיעות מלא זמן לפני חנוכה). איך יודעים שהחורף הגיע? יש קרמבו על המדף. וכשאני אומר קרמבו, אני מתכוון לשם הכללי ("גנרי", אמא מתקנת) של הדבר הזה שיש לו ביסקוויט למטה, קצף למעלה וציפוי שוקולד, ושהמבוגרים חושבים שנורא מצחיק לשאול עם מה מתחילים קודם - הקצף או הביסקוויט. במסגרת תפקידי העיתונאי אכלתי בשבת ארבע יחידות של מנבו, שזה קרמבו של פלדמן. המסקנות: טעים מאוד, נעלם אחרי שנייה, גורם לאבות לחשוב על רופאי שיניים ולאמהות על דיאטה, למרות שיש ביחידה רק 96 קלוריות, עושה לי הכי הרגשה של חורף.

מנבו, הגלידות של פלדמן, 20 יחידות בטעמי וניל ומוקה: 22.90 שקלים, 12 יחידות בטעם וניל עם קרם לקישוט: 17.90 שקלים

הכי הרגשה של חורף. מנבו צילום: סטודיו פלדמן

המלצת תרבות

פסטיבל שער לשירה של הליקון הולך ומתקרב, והפעם, בשנתו ה־14, הוא מוקדש לשפת הרחוב, שירה שצומחת מתוך הרחוב ונכתבת "בגובה פני הרחוב", ומשלבת מוזיקליות עשירה.

השנה יתקיימו לראשונה בפסטיבל סדנאות מיוחדות לילדים שבהן ייחשפו הילדים לעומק החוויה שיכולה שירה להציע: ב"בחזרה לכוכב השירה", למשל, משורר נודע נזרק מכוכב המשוררים. רק בעזרת שיתוף פעולה עם הילדים הוא יצליח להתגבר על המכשולים בדרכו חזרה. במפגש הילדים יתנסו בעצמם במלאכת כתיבת שיר. ב"צייר לי כבשה" המשתתפים יפגשו מילים ויגלו איך בעזרת קו הן מקבלות צורה והופכות ויזואליות. המנחה יוביל את הילדים לגעת בשיר באמצעות הדמיון ולהפיח רוח חיים ציורית בדימויים השונים.

פסטיבל "שער", פסטיבל השירה הבינלאומי ה־14, חנוכה, 10.12 ו־12.12, מדיטק חולון. לפרטים נוספים ולכל הסדנאות: www.mediatheque.org.il