ישר למים העמוקים: כשהילד לא מעוניין ללכת לשיעורי שחייה

בתמונה הראשונה אני מכינה בהתרגשות גדולה חבילה לחיילי צה"ל, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה. הייתי בת 9. הלכתי למכולת, קניתי בדמי הכיס שלי ממתקים, שדדתי כמה מהארון, ואז אמא שלי אמרה: "תשלחי גם ספרים. הכי טוב אגאתה כריסטי או הרומן הרומנטי. הם קלילים". הכנתי מכתב שבו ביקשתי לחיות בעד ארצנו, צירפתי לחבילה, ושלחתי יחד עם שאר תלמידי הכיתה. אחרי חודשים אחדים קיבלתי גלויה ירוקה עם חותמת משולשת של הצנזורה. עד לפני כמה שנים זכרתי את הנוסח המדויק ואת המספר האישי שהופיע על גבי הגלויה. בכתב יד מסודר להפליא, כתב לי א"ג, אז חייל צעיר בדרגת רב"ט: "כרמית יקרה, בדרך לא דרך, בין עפר לפגזים, התגלגל אלי מכתבך". מכתבו של החייל היה מקסים. כתוב בהקפדה, מלא בתשומת לב. נוכח הטירוף שאחז בכולנו באותה תקופה והמשדרים הקבועים מדי ערב, עם שמות ההרוגים, הוא גם היה מרגיע.
 

בתמונה השנייה, אחד מבני הבית, נקרא לו י', מגיע לשלב שבו הוא צריך ללכת ללמוד שחייה במסגרת תוכנית הלימודים של משרד החינוך. י' מתקומם. הוא דור רביעי לירושלמים לא־שחיינים מצטיינים. הוא מגייס את כל הטיעונים האפשריים ללמה הוא לא מעוניין, ובאין מוצא אחר, מציע לו איש חכם אחד לכתוב מכתב אל משרד החינוך ולהסביר במכתב למה שחייה זה אולי טוב, אבל לא כולם מעוניינים, ולכן כדאי לחשוב על חלופות. "למה לי לכתוב אל נפתלי בנט?", הרהר י' בן ה־11 בקול רם, "כבר שלחנו בבית הספר עצומה אל ראש העיר, כבר שלחתי מכתב לשרים בממשלה ואל חברי כנסת, ואף אחד לא ענה". בלי שידעתי, צמח לי אקטיביסט. אבל אקטיביסט מפוכח. כזה שלמד שיעור באזרחות ישראלית מהסוג הכי מאכזב. אחר כך המשיך בהרהוריו הקוליים: "את יודעת מה, אני שולח מכתב, ואם הם לא יענו לי אני אסע לשם כדי לוודא שהם קוראים אותו", אמר, מפוכח וגם נאיבי. נרגעתי. אלו שני היסודות שהכי חשוב לשמר כדי להישאר שפוי במציאות שלנו.
 

בתמונה השלישית אני קוראת ב"דה מרקר" על ממצאי סקר בינלאומי שנערך ב־28 מדינות. הסקר בדק, בין היתר, את מידת האמון של האזרחים בממשלה. הנתונים, איך נאמר, די ברורים: רק 26% מהנשאלים בישראל השיבו בחיוב על השאלה אם הם סומכים על הממשלה. הממוצע העולמי, אגב, עומד על 43%.

בתמונה הרביעית י' בן ה־11 לא מוותר, ואכן מתיישב לכתוב מכתב שיישלח אל נפתלי בנט.
 

עכשיו, כמו שקפים, התמונות האלו יתיישבו זו על גבי זו, ויצרו תמונה אחת חדשה. אם לנפתלי בנט יש יועצים אינטליגנטים מספיק, הוא יבין שכדאי לענות, ולו בשם בניית האמון מול הדור שצומח פה ואמור להחזיק את המדינה שלנו, הקטנה, המוכה, החבולה, האלימה, אבל כמו שאומרים במשרד החינוך, "עם פוטנציאל. יכולה להגיע רחוק".