ריכזנו עבורכם חלקים מראיון שנערך עם המומחה האמריקאי להפרעות קשב דר. האלוול בוושינגטון פוסט. תהנו.

דר' האלוול נחשב למספר אחד בתחום הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADD + ADHD) בארצות הברית.

 

הדבר הראשון שהאלוול מדבר עליו הוא שם 'התופעה'. הוא ממש לא מסכים עם השם ADD או ADHD. הוא בטוח שלא מדובר בחסר (Deficit) של קשב, אלא בקשב נודד (wandering).

דבר נוסף שהאלוול אומר זה שלא מדובר בהפרעה (Disorder), אלא בתכונה. כלומר זו אחת התכונות של אותו ילד או ילדה. ואם משתמשים בתכונה הזו בצורה נכונה, היא תוביל להצלחות מדהימות, אבל אם לא מנהלים אותה נכון היא יכולה להרוס חיים.

 

הוא אומר שלבעלי ADD  ו-ADHD אין 'הפרעת קשב', מה שיש להם זו תנודתיות בקשב. הקשב שלהם יוצא לנדוד כשמשהו לא מעניין אותם ויכול להיות סופר-קשוב כשמשהו כן מעניין אותם. וכשאנחנו אומרים סופר קשוב אנחנו מדברים על מצב קשב מוגבר, כלומר קשה לנתק אותם כשהם במצב הזה. התנודתיות הזו פוגעת, במרבית המקרים, בהצלחה שלהם בבית הספר או בעבודה.

 

מה שנתפס אצל מורים, הורים ומעבידים כעצלנות או ראש קטן, זה בעצם הבעיה העיקרית של קבוצה זו באוכלוסיה; הקשב שלהם נודד כשהנושא לא מעניין אותם לחלוטין. הם לא עצלנים ולא ראש קטן.

הם שוכחים ומאבדים דברים, חסרי שקט, מבולגנים, אוהבים להתחיל מלא משימות תוך כדי משימות אחרות, אבל אז מתקשים לעמוד בכולן. הם משתעממים מאוד מהר והופכים חסרי סבלנות כשזה קורה יותר מדי פעמים. הם קופצים ממשימה למשימה בלי שסיימו את הקודמת. ויש להם תופעות נוספות הקשורות למצבם.

 

מצד שני אנשים כאלו הם יצירתיים, מלאי חזון, ממציאנים, אוהבי אתגרים, שוברי מוסכמות, חושבים מחוץ לקופסא, מקוריים ובנוסף אנשים טובים בעלי לב רחב, אמינים וכיף לשהות במחיצתם.

ילדים בעלי ADD  ו-ADHD הם מלאי ניגודים. לא תמיד אפשר לסמוך עליהם, אבל כשנבקש או כשנצטרך, הם תמיד יהיו שם. הם יכולים לשגע את ההורים ואת המורים באי יכולת להשלים משימות, אבל הם תמיד יהיו התלמידים הראשונים כשהמורים יצטרכו מתנדב או עזרה במשהו.

 

 


דר' אדווארד האלוול. צילום מסך 

טיפול בשלושה שלבים

קודם כל הבנה וקבלה. ההורים והמורים, וכמובן הילדים, צריכים להבין שלא מדובר ב'הפרעה', אלא במצב שיכול להוביל להצלחה כבירה. גדולי הממציאים, המנכ"לים, זוכי פרס נובל, פוליצר ואוסקר, שפים ומה לא, היו בעלי ADD או ADHA. ה'הפרעה' היחידה שייכת לאלו שרואים במצב הזה ככישלון. אם הורים ומורים יוכלו להבין את המצב ולא ינסו להפוך את אותם ילדים ל"כמו כולם", אז נתחיל לראות הצלחות.

 

השלב הבא הוא שלב הדרכתי וסגנון חיים. הילדים צריכים לקבל עזרה והדרכה בתחום הארגון והיעול. פעילות גופנית ומסגרת. המסגרת חייבת לכלול שעות שינה מוסדרות ומספקות ולוח זמנים יחסית קבוע. הילדים חייבים גם תזונה נכונה. התזונה, הפעילות והמסגרת לא עוזרים להם רק כדי שיהיו מסודרים ובריאים, אלא ממש גורמים למוח לעבוד קצת יותר מסודר ונכון ולטובתם.

דבר נוסף שהרבה שוכחים, גם הורים וגם מורים – הילדים האלו חייבים קשרים חיוביים. כלומר שהסביבה תהיה חיובית. הרי בגלל המצב שלהם הם לא תמיד מתאימים למסגרות בהם הם נמצאים ואז מקבלים עונשים, נזיפות ועצבנות. אז צריך להבהיר להורים ולמורים שהם צריכים קצת מגע חיובי.

 

לסיום – תרופות. כדי שנטילת התרופה תעזור לילדים ולא תיעלם תחת השפעות שליליות של תרופות צריכים להתקיים שלושה תנאים:

רופא טוב ואכפתי

תרופה נכונה

מינון נכון

כששלושת הסעיפים האלו עובדים יחד, הילדים יפרחו.


מי שלא מעוניין ללכת בדרך התרופות - גם טוב. מה שחשוב זה הילד או הילדה ושלהם יהיה טוב.

איך לזהות?

אם הילדים שלכם מראים לפחות שמונה מהמצבים שלהלן לתקופה של לפחות חצי שנה, נסו לחפש אבחון;

 

מתעסק ומשחק עם כפות רגליו וידיו ומתפתל בכיסא וחסר שקט במקום אחד. בחורף הוא ישחק עם הגרביים על רגליו וימשוך בהם ובבגדים אחרים.

מתקשה להישאר בכיסא כשמתבקש.

שם לב באופן מלא להפרעות קטנות וחיצוניות כשמנסים לעשות איתו שיעורים או סתם לקרוא ספר.

זורק תשובות עוד לפני שסיימו לשאול את השאלה.

מתקשה לעמוד במשימות שהוטלו עליו.

מתחיל משימה/משחק ואז עובר למשהו אחר ואז שוב ושוב. כלומר נע ממשימה אחת לשניה עוד לפני שסיים את הראשונה.

מתקשה לשחק בשקט.

לעיתים מדבר קצת יותר מהרגיל.

לעיתים מתפרץ לדברי אחרים.

נראה כאילו לא שומע מה שמדברים אליו.

לעיתים מאבד חפצים ואביזרים חשובים לבית הספר או לבית.

לעיתים מבצע פעילות מסוכנת ללא שימת לב לתוצאות האפשריות.