נתחיל מהמידע היבש. פסיכולוגים אומרים שבין גיל 3 ו -7, הדמיון של הילדים מאוד יצירתי ועדיין בבנייה ולכן אין גבול ברור כל כך בין שקר לבין התפיסה שלהם את האמת.
כשילדה בת 3 אומרת שהיא ראתה פיית שיניים מציצה מאחורי הוילון בסלון, היא מאמינה שבאמת ראתה כזו.
באזור גיל ארבע, 90% מהילדים כבר מצליחים לתפוס את הרעיון של שקר.
דק' ויקטוריה טאלוור היא מומחית בהתנהגות של ילדים במיוחד בתחום השקרים. היא אומרת ששקרים קשורים לאינטליגנציה. "ילדים שהצליחו מאוד בהערכות אינטליגנציה בגילאים מאוחרים, הם ילדים שהחלו לשקר כבר בגיל שנתיים או שלוש." ילדים בגיל הגן עם ציוני IQ גבוהים מתגלים כשקרנים לא קטנים. מתברר ששקרים ומעשיות בגיל מוקדם הם סימנים מוקדים דווקא לכישורים חברתיים מפותחים בגיל מאוחר.
החכמים יותר גם ישתמשו בשקרים כדי לעזור לאחרים וישתמשו בשקרים לבנים כדי לכפות על האח הקטן למשל, ויקחו את האשמה על עצמם.
אז מצד אחד, הורים צריכים לשמוח שהילד שלהם מתחיל לשקר בגיל מוקדם יותר, אבל מצד שני צריך לדעת לנהל את זה כמו שצריך, אחרת זה יברח למקומות לא טובים.
סביב גיל 10 הילדים ישתמשו בשקרים לא רק להימנע מעונש או לזכות בחיזוק, אלא גם כדי לנווט את דרכם בסבך האנושי של יחסים בינאישיים בגילאים האלו. הם מתחילים להבין איך להשתמש בשקר לבן, איך להימנע (או לא להימנע) מלפגוע באחר על ידי שקרים. הרי אנחנו מלמדים אותם איך להשתמש בשקרים לבנים מאז שהם קטנים "תגיד לדודה תודה על המתנה המופלאה של סט סירי נירוסטה, למרות שאתה בן שש."
הבעיה מתחילה כשהילדים לוקחים את השקר הלבן הזה ומכניסים לתוכו שקרים אחרים. למשל אם הילדים יודעים שאסור להם לאכול ממתק לפני ארוחת ערב ובכל זאת אכלו, הם יסבירו את זה לעצמם כשקר לבן שלא מזיק לאף אחד. הם יודעים את ההבדל בין מה מותר ומה אסור ובכל זאת פועלים כנגד "החוק", אבל מסבירים לעצמם שזה לא פוגע באף אחד ובסדר.
אסור לשקר! צילום ING
הפתרון
הפיתרון הוא להסביר ולהראות לילדים, כבר מגיל קטן, שהאמת תעזור להם יותר מהשקר, וששקר יכול לפגוע. כשהילד נתפס, התגובה שלנו יכולה לייצר שתי תגובות אפשריות אצל הילדים – לנסות לשקר יותר טוב בפעם הבאה, או להפחית בשקר ולהגביר אמת.
קחו לדוגמא מקרה שקר קטן יחסית; הילדים נכנסו לצחצח שיניים ויצאו לאחר עשר שניות. הם אמרו לכם שהם צחצחו ואתם בטוחים שהם לא.
האפשרות האוטומטית היא להשתמש ברגשות (כעס, עצב וכו') ו"לתפוס" את הילדים בשקר שלהם. בדרך כלל זה יגרום לילדים לשקר טוב יותר בפעם הבאה.
הפתרון במקרים האלה צריך להיות מנותק מהרגש. המחשבה מאחורי התגובה שלנו צריכה להתמקד בשני דברים:
למה הילדים אמרו את מה שאמרו? ומה הם ציפו להשיג בזה?
קודם כל חייבים להיות רגועים ולהעביר את המסר (אבל לא לחפור) שהאמת זה המעשה הנכון לעשות, ולשקר זה לא טוב.
השלב הבא הוא לנסות להבין מה הילד השיג בזה שהוא שיקר. במקרה של צחצוח שיניים הוא השיג את "אי הצחצוח". זו מטלה שלא בא לו לעשות.
כדי להתמודד עם זה תוכלו להתעלם מהשקר ולגרום לו לצחצח בדרך אחרת, או לתת לו סולם לרדת מעץ השקר.
אופציה ראשונה – התעלמות מהשקר תישמע ככה: "היית באמבטיה לכל כך מעט זמן, לא נראה לי שזה מספיק לטפל בכל החיידקים. בואי נעשה את זה שוב והפעם יותר טוב."
האופציה השנייה של סולם לעץ תישמע ככה: "היית באמבטיה כל כך מעט זמן. אתה בטוח שצחצחת מספיק טוב?" במקרה כזה יתכן והילד ינסה לספק הסברים, אך בכל מקרה אל תהיו חוקרי שב"כ, אחרת בפעמים הבאות יהיה קשה יותר לקבל מהם מידע אמין.
לעולם אל תקראו לילד שקרן. לעולם. תדברו על מה שאמר ולא על מה שהוא. מה שהוא אמר יכול להיות שקר, אבל הילד לא שקרן.
המשפטים שעובדים ברוב המקרים הם:
אני לא אכעס אם תספר את האמת, ההפך, אני אשמח שתספר את האמת כי האמת עושה לנו טוב.
ילדים רוצים לספק את הוריהם וישקרו כדי ש"תרגישו טוב" וכדי שלא תשמעו חדשות רעות (ילד שנכשל במבחן, שבר משהו, עבר על החוקים וכו'). אם תבהירו להם שתרגישו טוב רק עם האמת, זה יכנס להם לראש בסופו של דבר. אבל, וזה אבל גדול – אתם חייבים להתנהג כמו שאמרתם. הילדים סיפרו את האמת? תשמחו שהם אמרו את האמת. מגיע עונש? תנו את העונש אבל באופן רגוע עם הסבר על העונש שהיו מקבלים אם היו משקרים.
משפט שני הוא לתת להם הכנה לסיפור האמת. כלומר להגיד להם שאתם עומדים לשאול אותם שאלה, אבל הם צריכים להטיח שהם יספרו רק את האמת. זה עובד פחות, אבל בשילוב המשפטים והשיטות האחרות, מצליח להפחית שקרים.
תפסתי אותך על חם! צילום ING
מחקר של דק' טאוולר מצא שלחפור לילדים ש"לספר את האמת זה הדבר הנכון לעשות" אפקטיבי יותר במניעת שקרים מאשר להגיד "שקרים זה רע ויכניסו אתכם לצרות."
בניסוי התבקשו הילדים לנסות להגיד מה יש להם מאחורי הגב בלי להציץ. כשהחוקר עזב את החדר "לרגע" 68% מהילדים הציצו ושיקרו אחר כך שהציצו. כשבניסוי מקביל אמרו לילדים שלספר את האמת זה הדבר הנכון לעשות, אחוז המציצים ירד ל-40.
בניסוי מקביל נוסף כשאמרו לילדים שאם יציצו יקבלו עונש, אחוז המציצים עלה כמעט ל-80.
בניסוי אחר הראו שילדים ששמעו סיפור על נער שהתוודה על שקר שיקרו פחות לעומת ילדים ששמעו סיפור על ילד ששיקר ונתפס וקיבל עונש.
הורים רבים ממליצים לנסות שיטה של שוטר תנועה. כלומר אם אתה משקר, אתה מקבל עונש ולא בגלל המוסריות של השקר, אלא בגלל שיש חוק בבית והפרת אותו. טכני. קר. פשוט. הילד יבין לשקר יגרום לו אי נוחות גדולה יותר מאשר לספר את האמת.
הילד עשה משהו אסור? אם סיפר את האמת – יקבל עונש קל (גם ללא עצבים וכעס). אם שיקר על כך – יקבל עונש גדול יותר וכואב יותר לילד. כלומר תחזיקו שתי דרגות עונש – אחת לאמת ואחת לשקר.
ואל תפחדו להשתמש בעונשים של מניעת סלולארי, מחשב או טלוויזיה. שם זה כואב להם בגיל הזה.
ובטווח הארוך
כמובן שעליכם לשמש כדוגמא לילדים. אל תפחדו ממה שהם ישמעו, תפחדו ממה שהם יראו. הילדים רואים כל דבר שאתם עושים וכמובן אומרים. תהיו ישרים כשאתם בבית, וגם הם יהיו.
קשר חם בין הילדים להורים מפחית שקרים. תתחילו לדבר עם הילדים שלכם על כל דבר. תשיגו רמת פתיחות ואמון כזו שגם כשיעשו משהו אסור – יבואו מרצונם ויספרו.
החומר לכתבה זו נאסף מאתרי הורים, אתרי התנהגות ילדים ותמיכה למשפחות.