בתום 12 ימי צירי לידה הוא נולד. ימים ולילות של כאב, התכווצויות מתישות ומחשבה אחת שסירבה להרפות. איך גם את הדבר הבסיסי הזה לא הצלחתי לעשות כמו שצריך. הוא נולד בשבוע ה־33 להריון. קטן, אמיץ ובעיקר ישנוני. שום דבר לא הכין אותי לסיפור הזה, שכולל מסלול על ציר הפגייה־בית, ובעיקר בהלה גדולה. סביבו שכבו באינקובטורים תינוקות זעירים, שמכירים את הפגייה הרבה יותר טוב משהספיקו להכיר את הרחם. ולא שאני לא אסירת תודה, שלא תהיה טעות. הפרק הזה, ששמו "החיים בין הבית לפגייה" נמשך בסך הכל שלושה שבועות, כשמעלי מרחף צל כבד וסביבי מלאכים בשר ודם בחלוקים לבנים.

אחר כך הגיעו המעקבים, השקילות, הבדיקות ועוד מעקבים. בין לבין, כשהרהבתי עוז ויצאתי איתו לאוויר החופשי, היו מי שתחבו את ראשם אל תוך העגלה, וציינו: "יו, איזה קטן! כמה הוא שוקל?". תודה, באמת לא הבחנתי.

אחד הגילויים המשונים שלי במסע בעקבות הניסיון להשבת הזמן האבוד ברחם הוא העובדה ששיעור לידות הפגים הוא מהנושאים הלוטים בערפל בישראל. "פג", על פי ההגדרה היבשה, הוא תינוק שנולד לפני השבוע ה־37 להיריון. בישראל יש למעלה מ־ 160 אלף לידות בשנה. בין 8% ל־10% מהתינוקות הנולדים בישראל מגיעים לפגייה, הידועה בשם "טיפול נמרץ ביילוד ובפג". זה מספר עצום, אבל הפגיות בבתי החולים מצויות במצב מתמשך של תת־תקינה ומחסור בציוד. סיפור של תקציב, כרגיל. בשבוע שעבר התגייסו אמנים בירושלים להופיע

בהתנדבות כדי לסייע לפגיות בהדסה להצטייד. הייתי שם כאמור, וכבר לפני 11 שנה היה צפוף. הצוות ירק דם כדי לעמוד במשימות. הזמרת יונית שקד גולן עם פרופ' מיכאל וולפה, עם חבורת מספרי סיפורים מהבירה. דני אביחיל, יצחק אלפרט, שוקי בן עמי, הרב ישראל גליס, בתיה חרמון, שמוליק כהן ויהודה עצבה עלו לבמה בהנחייתה של שמחה סיאני. על הצד המקצועי, עם הרצאה מאלפת, היה אמון פרופ' בני בר עוז מהדסה. היה מצחיק, היה נוגע ומעניין, ולא פחות מזה – מטריד. מספר לידות הפגים בישראל מצוי בעלייה מתמדת. על פי דוח “הפורום למען הפגים בישראל", שיעור תמותת הפגים כפול מהשיעור המקביל במדינות המערב.

בגלל העומס בפגיות, שנבע ממחסור חמור ברופאים, אחיות ומיטות טיפול נמרץ, פגים שנולדו לאחר השבוע ה־34 להריון טופלו במחלקת היילודים הבשלים, ושוחררו לרוב לאחר יומיים או שלושה. עכשיו תערכו חישוב לבד. רוח ההתנדבות מקסימה, אבל 50 שקלים לכרטיס, גם אם הגיעו 200 איש, רחוקים מלכסות עלויות של אינקובטור. מצד אחד, מעודדים אותנו ללדת, שהרי זה השיגעון הישראלי ונרקמו עליו תלי תלים של תיאוריות ופרשנויות. מצד אחר, בכל מדינת ישראל יש בסך הכל 100 מומחים לנאונטולוגיה, וצוותי הפגיות בקריסה. בינתיים, החיים של הילדים של כולנו – יהודים, ערבים, חילונים ודתיים – בסכנה.

נקודת האור היא שר הבריאות יעקב ליצמן, שלא מזמן הבטיח להרחיב את מודל התמרוץ שגובש לפגיות לפני שנים אחדות. בינתיים, למדנו שמה שליצמן מבטיח הוא גם מקיים, אבל לפגים אין זמן מיותר. אז הנה תמרוץ ממני, זו שילדה הרבה לפני הזמן, ומבקשת שלא תשכח את הקטנטנים האלה.

 

עיתונאי קטן שלי / יאיר ויץ (בן 11)

אוי, מה שאני צריך להקריב כדי להיות עיתונאי, ועוד לבד! בלי תמיכה! המשימה שלי השבוע הייתה לטעום גלידות. אמא ראתה אותי יושב וזולל משלוש קופסאות שונות וציינה שמהצד זה נראה כמו משהו בלתי נשלט. אמרתי לה שהיא טועה, שאני פשוט חייב להבין מה אני הכי אוהב מכל הטעמים. אלה המסקנות שלי: גלידת קרמבו לא ממש מזכירה קרמבו, חוץ מהצורה שלה. פשוט טעם שדומה לווניל עם ציפוי שוקולד. גלידת קליק MINIS זו גלידה, כמו שניחשתם, עם כדורוני קליק. עכשיו הגענו לגלידת לוטוס, שזה הדבר הכי טעים שאכלתי: יש לה טעם של וניל עם ריפל קרמל ושברים של עוגיות לוטוס שמתפצפצים בפה. היא יקרה, אבל שווה. קשה להיות עיתונאי, אני אומר לכם.

גלידה בטעם קליק, לוטוס וקרמבו של שטראוס מבית יוניליוור, מחיר: מ־19 שקלים לאריזה

 

המלצת תרבות

סה והר, צמד פועלי ירח שתפקידם לתלות את הירח באמצע השמיים ולספר לילדים סיפור לפני השינה, מתכנסים בבית אבי חי לרגל פורים. הפעם הם יספרו את “המעשה על שני כובעים": איש פשוט ומפוזר, המתכנן להגיע הביתה לחג, מפסיד את הרכבת. אחרי תנומה בתחנה, הוא מתבלבל ולוקח בטעות את הכובע של איש עשיר שישן לידו. הטעות הזו מובילה לשרשרת של תקלות מצחיקות ומבלבלות בהצגה, בהשתתפות נדב בושם, גלית צברי וערן קראוס. לאחר ההצגה תתקיים סדנת יצירה לפורים: “מתחפשים עם כובעים".

“אגדות הלבנה: שני כובעים" – הצגה ופעילות יצירה לבני 4־8, בימוי והפקה: ברכי ליפשיץ, פזמונים: נדב ויקינסקי, יום רביעי, 23.3 בשעות 13:00 ו־17:00; יום חמישי 24.3 בשעות 11:00 ו־13:30; בית אבי חי, ירושלים. מחיר: 30 שקלים לילד (הורה ללא תשלום), מומלץ להזמין כרטיסים מראש.

אתר: www.bac.org.il