לקראת השנה הקרובה צפויים לנו שינויים רבים ואנו חוששים שבתנו בת ה-3 תתקשה להתמודד איתם. כיצד עלינו להכין אותה לקראת מעבר דירה ומעבר לגן עירייה בתחילת ספטמבר?
"הדרך הטובה שבה ניתן להכין את הילדה לכל שינוי משמעותי בחייה היא על ידי מתן מידע, שאותו אנחנו 'מציירים' לה באופן נהדר וקסום, כמו סוכרייה בעטיפת צלופן צבעונית. אנחנו למעשה מספרים לילדה סיפור על המעבר ועל השינוי העתידי באופן שיגרום לציפייה נלהבת למשהו שהוא חדש ומרגש.
במקרה של מעבר דירה וכניסה לגן חדש, אנחנו מנגישים לילדה את המקומות החדשים, כלומר, עושים לה סיבוב בדירה החדשה לפני מועד המעבר, מראים לה את החדר החדש שיהיה לה, מדמיינים ומתכננים איתה איך אפשר לעצב אותו וכדומה. גם בגן החדש כדאי לבקר לפני המעבר כדי שתוכל להכיר את המקום, את המבנה, את הגננות וכך היא תוכל להרגיש פחות זרה בעת המעבר עצמו. ההתרחשות האמיתית תתקיים ביום הראשון של המעבר. רק אז הילדה תתחיל להבין ולהרגיש את השינוי, אם כאשר היא תתעורר בבוקר בחדר זר ולא מוכר, אם כאשר היא תגיע לגן מקסים אך זר ומפחיד, כי היא אינה מכירה בו אף אחד ובכל זאת אימא משאירה אותה שם לבד. התחושה שלה תהיה דומה לסוג של הלם חווייתי שגורם לטלטלה וליציאה מאיזון. כל ילד חווה זאת באופן שונה בהתאם לטמפרמנט שלו. יש ילדים שלוקח להם יומיים עד שהם מרגישים בבית, יש כאלה שלוקח להם שבועיים ויש ילדים שלוקח להם אפילו חודשיים או יותר להסתגל לשינויים.
גם לכם ההורים יש השפעה רבה על יכולת ההסתגלות של הילד. אם אתם משדרים לו חרדה ודאגה, הוא יגיב בהתאם. אם תשדרו לו ביטחון ואמונה ביכולות שלו, הוא יושפע מכך בהתאם. כל תגובה קיצונית שלכם מלבה את חוסר האיזון והטלטלה שהילד חווה וחבל. לילדים יש חוסן נפשי הרבה יותר ממה שאתם חושבים, לכן האמינו בהם ותנו להם את הכלים להתמודד עם השינויים, וזכרו שמעבר לדירה חדשה או לגן חדש יכול להיות דבר מאוד חיובי ומהנה ולאו דווקא משהו מטריד ושלילי".
נכדתי בת שנה ושבעה חודשים מוכנה ללכת לישון אך ורק עם בקבוק דייסה ואחר כך, כשהיא נרדמת, אנחנו תמיד מוצאים את הבקבוק בין הרגליים שלה. בתחילה חשבנו שזה במקרה, אבל התברר לנו לתדהמתנו שהיא מכניסה את הבקבוק בין הרגליים בכוונה כי זה גורם לה הנאה. לאחר שהחלטנו שלא נותנים לה יותר את הבקבוק, מצאנו שהיא פשוט מכניסה את הידיים שלה בין הרגליים במקום. אנחנו משתגעים, מה לעשות? הרי היא רק תינוקת, אז איך היא קלטה בגיל כל כך צעיר את ההנאה שיש בכך?
"אל דאגה. הממזרה הקטנה גילתה את זה לגמרי במקרה. ככה זה עם הילדים, הם פתאום מגלים שנעים להם שם באזור הזה בין הרגליים וזה בכלל לא בקטע מיני, אלא פשוט תחושה נעימה. לרוב, הילדים מגלים את התחושות שם כאשר מורידים להם את החיתול ואז אימא מורחת להם שם משחה באזור וזה מלטף ורך, אז הם פשוט רוצים לשחזר את התחושה המענגת שוב ושוב. מדובר במצב זמני שאינו קשור לסקס וכך היא פשוט נרדמת טוב יותר. אני מציעה לכם לא להתייחס לכך, לא להוציא את הידיים שלה ובטח שלא לכעוס או לגעור בה. תנו לה לעשות את זה בשקט באופן פרטי, בדיוק כפי שלא מפריעים לילדים בני שש לאונן באמצע, אם הם עושים זאת בפרטיות בחדר שלהם כאשר הם לבד. זה טבעי, זה מהנה ואחר כך זה עובר לבד.
לילדים בגיל הזה אין שום ידע מיני ולכן מבחינתם למעשים הללו אין שום משמעות מינית. לוקח להם הרבה זמן עד שהם מבינים ומקשרים בין איבר המין שלהם לסקס, מבחינתם כרגע הפות או הבולבול הם רק איבר שממנו עושים פיפי. לכן, הסירו כל דאגה מלבכם".
יש לי שתי בנות, הבכורה בת חמש והקטנה בת שנה וחצי. בתי בת החמש רוצה שאשחק עמה ב"אימא ותינוקת", כשהיא בתפקיד תינוקת ואני מניקה אותה מעל החולצה. בתחילה שיתפתי עמה פעולה מתוך מחשבה שזה יעבור לה, אבל זה ממשיך. מה עליי לעשות?
"זה ממשיך כי היא שולטת בך, כי עדיין יש לה אחות קטנה שבה היא מקנאת כאשר את מניקה אותה, וזה ממשיך, כי ברגע ששיתפת פעולה עם המשחק שלה, היא לא רוצה להפסיק.
אם המשחק הזה נראה לך לא מתאים, תאמרי לה שאת לא רוצה להמשיך, כי זה לא נעים לך. אני נתקלת בלא מעט הורים צעירים שמשום מה חושבים שאין לגיטימציה לסרב לילד ולומר לו 'אני לא רוצה', או 'די, לא מתאים לי'. אם אתם לא תאמרו לו את האמת, איך הילד ילמד להתבטא כאשר לא מתאים לו לעשות משהו או כאשר לא נעים לו? אתם אלה שחייבים לשמש לו דוגמא אישית".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00, ב"רדיו ללא הפסקה"