חניכי שנת השירות שעושים שינוי בעולם: "הבנתי את חשיבות קיום המדינה"

"השבת נכנסת. אני יורדת לבית הכנסת לקבלת שבת ומיד אחר כך הולכת למשפחה לארוחת שישי. דבר מדהים שיש אצלנו בקהילה בלונדון, הוא שכולם רוצים לארח אותנו ולכן פתחו לנו אתר שבו משפחות נרשמות לפני, ובכל שבת אנחנו אוכלות אצל משפחה אחרת. יש משהו בקידוש שמחבר את כולם: יהודים בכל העולם ממקומות שונים, שפה שונה, תרבות אחרת, אומרים כמעט את אותו נוסח עם אותה כוונה - לקבל את השבת ולשמור את המסורת. פתאום עולה לי תמונה בראש של הקידוש בבית, של אבא מברך את הילדים ושר לאמא 'אשת חיל', והגעגועים מציפים אותי והמילים המוכרות מאז שאני זוכרת את עצמי נשמעות ברקע, שני ואני מתחבקות ואומרות 'שבת שלום', ואז אני מבינה שעשיתי את ההחלטה הנכונה. שבדיוק בגלל הרגשות האלה באתי לפה, כי החיבור בין כולנו כל כך חשוב ואין דרך נפלאה מזאת כדי לשמר אותו".

זוהי שקד ויזנר (18). היא גדלה בפתח תקווה בבית דתי, השנייה בארבעה אחים. את שנות ילדותה ונעוריה העבירה במחול וכפעילה בבני עקיבא. כשנודע לה על תוכנית השינשינים - שליחי שנת השירות של הסוכנות היהודית - ידעה שזה מה שהיא רוצה לעשות. "אני באה מבית ליברלי ופתוח, וההורים שלי הצטרפו להתלהבות שלי", היא מספרת.

סדר יומה דינמי ואינטנסיבי. היא גרה בקומונת מתנדבי שנת השירות של הסוכנות היהודית בצפון לונדון, ביחידות דיור הממוקמות בתוך מבנה עצום של בית כנסת, המהווה מרכז קהילתי. כל בוקר מביא איתו בשורה אחרת. ויזנר מתנדבת בארבעה בתי ספר תיכוניים ויסודיים כמורה לעברית ולחינוך בלתי פורמלי, פעילה בארגון נוער מקומי יהודי, מעבירה בשעות אחר הצהריים פעילויות לבני נוער, מדלגת בין ישיבות צוות ומפגשים של תוכנית ההנהגה ותוכנית התנדבות, לימוד ופעילויות קהילתיות כמו איסוף בגדים לנזקקים.

ויזנר היא אחת מ־114 בוגרי תיכון שארזו מזוודה ויצאו בקיץ האחרון מטעם הסוכנות היהודית לשנת שירות ברחבי העולם, להתנדב בקהילות היהודיות לפני גיוסם לצה"ל ולהשפיע על מאות אלפי ילדים ובני משפחותיהם, ביניהם תלמידים, חניכי תנועות נוער, סטודנטים ועוד. על רקע ביקוש גובר בקהילות היהודיות הוכפל בחמש השנים האחרונות מספרם ועוד היד נטויה: בכוונת הסוכנות היהודית להרחיב בעתיד את מספר השינישינים ברחבי העולם בהתאם לצרכים בקהילות השונות.

ויזנר וחבריה נבחרו לאחר תהליך מיון מתמשך ועברו הכשרה אינטנסיבית, וכיום הם משרתים כשינשינים ב־30 יעדים מרכזיים בעולם, במיזם הפועל בשיתוף עם משרד הביטחון, תנועות הנוער והפדרציות היהודיות והארגונים השונים בקהילות היהודיות. במהלך שנת השירות שלהם הם מתגוררים בבתי משפחות מארחות בקהילה (בארה"ב וקנדה) או בתנאי קומונה (בבריטניה, הולנד, דרום אפריקה ודרום אמריקה).

13 מהם משרתים בבריטניה, שניים נוספים באמסטרדם והיתר ברחבי ארה״ב, קנדה, דרום אפריקה ואורוגוואי. השינשינים מביאים לקהילות היהודיות את ישראל באופן בלתי אמצעי ומכניסים רוח צעירה ודינמית לקשר משני עברי הים. הם עוסקים בפעילות חינוכית הקשורה בתרבות ישראלית, באקטואליה, במסורת יהודית, בלימוד עברית ועוד ופועלים בכל מוסדות הקהילה היהודית, בשיתוף עם הפדרציות היהודיות וארגונים נוספים.

"כולנו מגיעים לשליחות עם הרבה כוונות לתרום ולתת", אומר ראל גודמן, ראש משלחת הסוכנות היהודית בבריטניה. "בפועל, כולנו מקבלים לא פחות ממה שאנחנו נותנים. את ההשפעות החיוביות האלה אנחנו שולחים חזרה לארץ בסוף השליחות, בתקווה שיוטמעו עם הזמן בערכי הקהילה והאוכלוסייה בארץ, ובעתיד נגדל דור מנהיגים המכירים את ערכי הקהילות בעולם ורגישים לצורכיהן".

להתחבר לישראל

בחזרה לוויזנר. השבוע היא מציינת שלושה חודשים לשהותה בלונדון, והעתיד נראה מבטיח. "זו החוויה הכי מדהימה שיכולה להיות", היא אומרת. "עד לפני כמה חודשים הייתי תלמידה בבית ספר, ופתאום אני מורה, עם תג של צוות. עם הזמן אני מגלה כמה דברים יש במשותף עם ילדים שיש פה בגילי. כשאתה לא נמצא בארץ, אתה פתאום מבין מה זה להיות יהודי. שום דבר כאן לא מובן מאליו. אני מבינה את החשיבות שבללכת לבית הכנסת, את החשיבות שבקיומה של מדינת ישראל".

מהן השאלות החוזרות המופנות אלייך כישראלית?
"להרבה ילדים מוזר הרעיון שאני רוצה ללכת לצבא, וכמה אני נרגשת מזה. הרבה פעמים שואלים אותנו איך למדנו בארץ ואיך המורים. בעיקר מתעניינים בחיי היומיום שלנו; מה אנחנו עושים עם חברים בבית, מה ההבדל בין בני עקיבא פה לישראל, על מה אנחנו מדברים. שאלות קטנות על היומיום, שמהתשובות להן עולה תמונת המציאות הישראלית. הרוב המוחלט לא יודע עברית מהבית. בעיניהם זה קסם גדול לגלות את משמעות השמות שלנו בעברית".

איך מתמודדים עם הגעגועים לבית?
"אני אומרת לעצמי: זה חלק מהחוויה וחלק מהרעיון. מהבית מחזקים וגאים בי מאוד, תומכים ברעיון. זה חלק מההתבגרות. ברגע שאני מבינה שאני אדם שעומד בפני עצמי, הכל בסדר".

הילה לויזון ממושב הדר (18), שינשינית בקומונת לונדון, התנדבה והדריכה בשלוש השנים האחרונות בתנועת הנוער בני המושבים. "החלטתי לעשות שנת שירות כבר בכיתה ט', אחרי שנחשפתי לעולם הזה דרך התנועה. השאלה הייתה באיזו מסגרת. החלטתי ללכת לסוכנות היהודית, כי אני חושבת שזה המקום שבו אני הכי יכולה לתרום ולהיתרם", היא אומרת. "היום אני יכולה להגיד שעשיתי את הבחירה הנכונה. אני נמצאת בלונדון שלושה חודשים וחצי וכבר נחשפתי לאנשים שונים ומגוונים עם דעות מעניינות ודרכי חיים שונות, אבל דבר אחד מחבר בין כולנו: האהבה לישראל והיהדות, עם כל הספקטרום הנרחב ששני המושגים האלו מביאים איתם".

המגוון שמביאה איתה התקופה האחרונה, במסגרת המגע עם כל הקהילות היהודיות והישראליות השונות הקיימות בבריטניה, הוא חלק בלתי נפרד מהקסם, היא אומרת. "אני עובדת בבית הישראלי בשגרירות ישראל. אנחנו בעיקר מארגנים אירועים לקהילה הישראלית בכל רחבי אירופה ובבריטניה בפרט. בנוסף, אנחנו מוציאים ערכות בעברית לחגים השונים, שמטרתן להכניס את העברית ואת אווירת החג לבתים. מטרתנו היא להביא אווירה ישראלית, נוסטלגיה וכיף לכל האירועים שלנו וכך לחבר בין הישראלים זה לזה ולארץ. כשאתה נמצא כל כך רחוק מהבית ופתאום מרגיש את החיבור העוצמתי לארץ ולאנשים סביבך - זה פשוט מדהים".

מקום השמה נוסף שלה הוא בית הספר "ראש פינה". בו היא מלמדת עברית בשלוש כיתות באמצעות משחקים, שירים, סיפורים, יצירה, ריקודים ועוד. כמו חברתה שקד, גם לה נדרש זמן להתרגל. "אני רגילה להפריע יותר מהחניכים שלי בפעולות", היא צוחקת. "לא האמנתי איזו תחושת סיפוק אדירה היא לשמוע תלמיד שלך אומר משפט בעברית".

זאת ועוד, בתנועת הנוער הרפורמית־ליברלית LJY לויזון עוסקת בכתיבת תכנים לאירועים המרכזיים ובשילוב רעיונות הקשורים לישראל בדרכים שונות. בכל שבוע היא מפרסמת במייל ובפייסבוק של התנועה מידע על אירוע היסטורי שיש לו זיקה לישראל וגם סלנג ישראלי "שמשתמשים בו בעברית, ובאנגלית הוא חסר היגיון". פעם בשבוע היא מרחיקה לווימבלדון, ושם היא מעבירה פעולה של הצופים לשבעה ילדים ישראלים, במסגרת פעילות נרחבת יותר של תנועת הצופים בקרב בני הישראלים המתגוררים ברחבי בריטניה. "שותפתי ליהיא ואני מחפשות דרכים להרחיב את השלוחה ואת הפעילויות", היא אומרת. "המקום הזה חשוב לנו מאוד - וחשוב לא פחות לקבוצת ההורים התומכים בנו מאוד".

מה למדת על עצמך בזמן השליחות?
"מעולם לא הייתי זמן כל כך ממושך מחוץ לבית. מוזר לי להגיד את זה, אבל אחד הדברים שהבנתי הוא כמה אני מתגעגעת לבית הספר שלי. אני כאן בלונדון, משתדלת לשמור על קשר עם החברים וכמובן עומדת בקשר הדוק עם המשפחה בכל האמצעים שיש היום - וואטסאפ, שיחות, שיחות וידיאו, פייסבוק וכן הלאה. מרגע שהתקבלתי, עברתי הדרכה צמודה וליווי צמוד. טסתי לחו"ל בתחושה שהשינשינים שאיתי הם כמו משפחה שלי. יש לנו ימים שבועיים מרוכזים של ליווי חברתי ומקצועי, מלווה אישית כמו לכל חברי, וזה כמובן תורם לתחושת הביטחון היומיומי שלי".

מקום של צניעות

באופן כללי, כך מסביר ראל גודמן המשמש בתפקיד ראש משלחת הסוכנות היהודית בבריטניה, פעילות משלחת הסוכנות היהודית באנגליה חינוכית ברובה, ושמה דגש בחיבור צעירים לישראל כאמצעי לחיזוק זהותם היהודית. "העלייה היא כמובן בלב העשייה של הסוכנות היהודית, ואנחנו מאמינים שהפעילות החינוכית שלנו היא גם הדרך להגדיל את מספר העולים. ככל שיהיו יותר יהודים מחוברים לישראל, כך יהיו יותר אנשים שיחליטו לעשות את הצעד הנוסף".

מה השאלה הניצבת לנגד עיניכם?
"כיצד משמרים את מקומה של ישראל כדבר מרכזי וחשוב בזהות של צעיר יהודי שגדל באירופה. איך אנחנו מונעים מצב שבו ישראל הופכת לפחות ופחות חשובה עבורו, שהוא יכיר אותה לא רק דרך התמונה השטחית והחד־צדדית של התקשורת, המציירת תמונה שונה מהערכים הליברליים והדמוקרטיים שעליהם הוא גדל. דווקא בעולם השטוח והווירטואלי של היום, הנוכחות הפיזית של מאות שליחי הסוכנות היהודית ברחבי העולם היהודי משמשת נכס אסטרטגי ואחד הכלים המשמעותיים של הקהילות להתמודדות עם האתגרים האלה. האתגרים הספציפיים של אנגליה בקהילה לא דומים לאלה של הקהילות במזרח אירופה או באתיופיה, כך שחובתה של כל משלחת מקומית של הסוכנות היהודית לעשות את האדפטציה לצרכים ולסביבה שבה הוא עובד".

בקהילה היהודית בבריטניה 300 אלף איש. זו קהילה מאורגנת מאוד ומקצועית בנושא החינוך וניהול המוסדות, חמה וציונית. "יש גם דעה בשוליים שאומרת: אני יכול להיות יהודי מצוין, אבל הקשר שלי עם ישראל לא קשור בהכרח לזהות היהודית שלי. את זה רואים במיוחד כשאנחנו מסתכלים בצעירים עד גיל 30. ככל שהם צעירים יותר, כך הבעיה הולכת וגדלה", אומר גודמן.

לכאן, כאמור, נכנסת פעילות השינשינים. "אנחנו באים לעבוד עם הקהילה ממקום של צניעות. אנחנו לא באים ללמד אותם מה זה להיות יהודי. הארגונים בקהילה בוחרים לעבוד עם הסוכנות היהודית, מכיוון שיש לנו צוות אנשי חינוך בלתי פורמלי שמגיעים לפה בתחושת שליחות".

במשלחת בבריטניה 28 שליחים בגילים שונים, המוצבים בעשרות ארגונים מקומיים של הקהילה היהודית והישראלית. כולם - תנועות הנוער, בתי הספר, הקהילות, הקמפוסים ועוד, עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הסוכנות היהודית.

בבריטניה פועלות שלוש קומונות. מושבה של האחת במנצ'סטר, אבל היא מגיעה לפעילות קבועה גם בקהילות קטנות כמו ליברפול וגלזגו. שתי קומונות נוספות פועלות בלונדון. בקומונה המרכזית תשעה שינשינים החיים בצפון העיר, בלב הקהילה היהודית. הם עוברים תהליך ארוך של מיון וגיוס, רובם בעלי הדרכה וניסיון בתנועות נוער.

"ארץ ישראל היפה", אומר גודמן. "הם מגיעים נטולי אגו וחדורי מוטיבציה כדי לעשות שנה משמעותית של תרומה לפני שהם מתגייסים עם החברים שלהם. אלמנט מרכזי בשליחות בכלל הוא יצירת היכרויות ומערכות יחסים אישיות. יש פה מפגש בלתי אמצעי של צעיר שמגיע ומתחבר לקולגות בני גילו ויותר והופך למודל לחיקוי אצל ילדים. הם חיים יחד, מעצבים זה את זה. יש פה העצמה בלתי רגילה. אחרי המיון וההכשרה, הסוכנות היהודית דואגת לכל צורכיהם. דואגים לביטחונם במעגלי ליווי ותמיכה ובשיתוף פעולה הדוק עם תנועת הצופים".

אנחנו מדברים על גשר חי.
"נכון. הם מצליחים לחבר לא רק בין הקהילה הישראלית לאנגלית, אלא גם בין הקהילה האנגלית לאנגלית. נוצר מצב שבו כמעט כל שינשין באופן רשמי מתנדב בשלושה או ארבעה ארגונים שונים. הם לא נחים, המוטיבציה בשמיים והם נהנים בטירוף. אין לי ספק שכאשר הם מסתכלים אחורה, הם מרגישים שהייתה להם חוויה בלתי רגילה. עד לפני יומיים הם היו אצל אמא בבית, ועכשיו הם יודעים לעלות אל רכבת לגלזגו ולארגן בעצמם מיזמים דמיוניים. מה שהם עוברים, הוא נכס לכל החיים. הם לומדים ליזום, להביא רעיונות, לעמוד ברשות עצמם".