בדיחה ידועה מספרת על שלושה סטטיסטיקאים שעומדים מול לוח קליעה למטרה. הסטטיסטיקאי הראשון יורה ומחטיא במטר ימינה. הסטטיסטיקאי השני יורה ומחטיא במטר שמאלה. הסטטיסטיקאי השלישי אינו יורה וצועק בהתלהבות: “בממוצע פגענו בו!”.
לי אין כלום נגד סטטיסטיקאים. להפך. כמה נחמד להיתלות בנתון שמספר כי הירושלמים בסך הכל מרוצים מהחיים. זה תמיד עוזר לי, לשלוף נתונים חיוביים במפגשים עם בני שכבת גילי שעזבו את הבירה – ראשית בעקבות הפרנסה, ואחר כך כי התרגלו לנוחות שבחיים נטולי מתיחות ביטחונית. אלו, במקרה הטוב, מגיעים לפה לבקר את הוריהם, בתנאי כמובן שהוריהם לא נטשו בעקבותיהם ונדדו החוצה. רוצה לומר: יש יחסי ציבור ויש מציאות. עוכרת שמחות, תגידו. רק תלונות יש לך? ואני אגיד: מה פתאום. אם היו לי רק תלונות, לא הייתי נאבקת כדי לחיות בעיר הזו, וכך גם רבים אחרים. עובדה: על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שום דבר פה לא לגמרי בעדנו, אבל מי שכן נשאר ולא נוסף למצבת ההגירה השלילית, די מבסוט. בירושלים יש הרבה טוב ויש בה כוחות צעירים כמו תנועות “התעוררות”, התנועה הירושלמית ו”ירושלמים”, שעושים הכל כדי להצעיד את העיר הזאת קדימה ולשמור שלא תתרסק על אבניה הקדושות.
דוגמה הפוכה מספק תאגיד השידור הציבורי החדש. רק עכשיו בישר חיים ביבס, יו”ר מרכז השלטון המקומי, על השמחה שאחזה בו בעקבות העובדה שהתאגיד משדר ממודיעין־מכבים־רעות. זו, כמובן, אינה רק השתנה בבריכה. זו השתנה עם לאסו מהמקפצה על קרקע פורייה במיוחד: על אף ולמרות החוק, למעלה מ־60 יחידות ממשלה ארציות פועלות מחוץ לירושלים. כך הולכות להן הכנסות ארנונה של כ־40 מיליון שקלים בשנה, תצרוכת שנתית של כ־150 מיליון שקלים בשנה, וכך נגוז החלום על עוד אלפי מקומות עבודה, שכה חסרים פה. “נשבע לך, אם הייתה לי עבודה בירושלים, הייתי נשאר”, זה המשפט השגור בפי העוזבים, ולא רק הם. הרי על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור הבלתי מועסקים בירושלים בשנת 2016 גבוה בהרבה מהשיעור הארצי.
הילדים שלי הם דור שלישי בירושלים מצד אחד, ודור חמישי בירושלים מצד שני. סבא שלי נהג לספר בגאווה שכשהוא הגיע לארץ מהעיר פס שבמרוקו, “הפקיד רצה לשלוח אותי לקסטל.
הפכתי עליו שולחן!”. לא יודעת כמה נכון סיפור השולחן, אך אני יודעת כמה ביקשה נפשו להגיע לירושלים ולא לשום מקום אחר. בסוף כך היה.
היום ירושלים הפכה ליצואנית מצטיינת של צעירים. ברור לי שאם לא יקרה משהו רדיקלי, לא רחוק היום שגם הילדים שלי יגידו לי: "אמא, אין פה עבודה והכל פה יקר נורא", ואני איאלץ לבלוע את הצפרדע הזו.
המון נתונים הציגה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקראת יום ירושלים. חלקם משובבי לב, חלקם מטרידים מאוד: מבין הערים הגדולות תחושת הביטחון הנמוכה של האוכלוסייה ביותר נרשמה בירושלים. אנחנו יכולים להמשיך להתדיין אם בפועל ירושלים מאוחדת או לא מאוחדת, כבושה או משוחררת. אנחנו יכולים להמשיך ולספר לעצמנו סיפורים על יופייה של הבירה ולהגיד שהיא אולי נראית מטונפת מבחוץ, אבל בתוך תוכה היא צחה וברה, ואנחנו יכולים לקרוא לפוליטיקאים ולהזכיר להם דבר מאוד חשוב: מי שאינו חי בתחושת ביטחון, הרבה פעמים בוחר לקום ולעזוב. תעשו לנו טובה ותפסיקו עם המנהג האווילי הזה: להצדיע לבירה פעם בשנה בפסטיבלים חולפים. הצדעה זו מחווה ריקה מתוכן. הידיים שלכם צריכות להיות פנויות כדי לעבוד. אולי אז תצליחו אפילו לקלוע למטרה: להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו, כראוי לעיר בירה. אם לא בשבילנו, בשביל הילדים שאמורים להחזיק את העיר הזאת בשנים הבאות, כי בלי הווה אין נצח.
עיתונאי קטן שלי/ יאיר ויץ (בן 12.5)
איך שאמא ואבא הגישו לנו את משחק הקופסה "חבילה הגיעה", זיהיתי אצלם פרצוף נוסטלגי. אמא אמרה: "הנה הגרסה הישראלית למונופול", ואבא אמר: "'החבילה עוברת', כך קראנו לזה, היה המשחק כי פופולרי במסיבות כיתה, דווקא לא בגרסה של משחק קופסה. עוד משחק היה 'שבע דקות בגן עדן'", ואמא מרפקה אותו בצלעות. בקיצור, יש לוח, והמשתתפים צריכים לעבור בין התחנות השונות ולבצע משימות כדי שיוכלו לקבל חבילה שנשלחה אליהם מחו"ל: להשיג תעודת יושר מהמשטרה ותעודת זהות, להצטלם, להגיע לנמל, להשיג אישור כניסה לנמל, פנקס מילואים, תעודת לידה ועוד ועוד אישורים. מה שמצחיק זה שהאיש החכם שהמציא את המשחק המגניב הזה שמתאים לכל המשפחה, אפרים קישון, המציא אותו לפני המון זמן, בשנות ה־60, כשהייתה בירוקרטיה איומה. נדמה לי שהיום עם מצב הדואר דברים מגיעים אפילו יותר לאט.
"חבילה הגיעה" מאת אפרים קישון, מבית משחקי יצירה אורדע, מחיר: 90 שקלים
המלצת תרבות
הנה המלצה שאינה כרוכה בישיבה מול המסך: לכבוד שבועות, הלוא הוא אחד משלושת הרגלים וחגם של המים, המוזיאון הפתוח בגן התעשייה תפן מזמין משפחות לסייר בתערוכה החדשה "חדרים מלאי ספרים" של פרופ' מולי בן ששון, להכיר יצירות שונות הנוגעות לבית, להשתתף בפעילות שעוסקת בהשתקפות הבית באמנות, בספרות ובחיי היומיום, לטייל בגן הפסלים ועוד. בשעות 12:00־14:00 תיערך תחרות אפיית עוגות גבינה. חג שמח.
המוזיאון הפתוח בגן התעשייה תפן, יום רביעי, 31 במאי, 11:00־15:00, כניסה: 35 שקלים, מגיל שלוש. טלפון: 04-9872022